כולם רוצים להתחתן.
יש המתנערים מחתונה כדת משה וישראל ואף מזלזלים בטקס הדתי. ובכל זאת, רובינו (גם במגזר הכללי) פונים לרבנות הדתית ונרשמים לחתונה המסורתית עם חופה, אולם וצ'קים וכן גם רב מקדש כדת משה וישראל.
רווקות מאוחרת היא תופעה שתפסה תאוצה ב-30 שנים האחרונות. גם כאן אין שוויון מגדרי – נשים בנויות אחרת ריגשית ופיזית ולכן סובלות יותר מגברים מרווקות מעל גיל 30. גם בגלל הביולוגיה אבל לא רק. החברה הישראלית הדתית והחילונית עדיין מקדשת את הכתובה והלחץ מהסביבה להתחתן ולהקים משפחה קיים גם קיים.
אצלי בקליניקה אני פוגשת רבים כאלה, יותר נכון רבות. רווקות סובלות יותר מהטייטל רווקה מאשר גברים. ישראלים עדיין שמים את חיי המשפחה וזוגיות כערך עליון ,זה כנראה בקוד הגנטי שלנו.
התפיסה החברתית:
אישה רווקה בת 33 זה אוי ווי – מה יהיה עם הריון.
גבר רווק בן 35 זה בסדר -יש לו זמן הוא עוד צעיר.
כולם רוצים - לא כולם מסוגלים
אז אישה שעברה את ה-30 מרגישה את הלחץ הפנימי והסביבתי עליה בנושא זה הרבה יותר מגברים. עדיין קיימת סטיגמה על רווקה והשאלה מה לא בסדר איתה ומה פגום עולה על השולחן.
כולם רוצים ורוצות למצוא אהבה/זוגיות וכן גם מיסוד הקשר והקמת משפחה אבל לא כולם מבינים למה זה לא קורה.
רונית - הגיעה אלי רווקה בת 32. אישה נאה ומשכילה ועדיין רווקה. היא תמיד אמרה לעצמה שהסיבה להיותה עדיין רווקה זה שהיא בררנית ולא מצאה את המתאים. "כולם דפוקים", היא אומרת לי. "אני יוצאת לדייטים וזה לא עובד. אין לי מזל. לכולם יש פאקים".
רונית בכלל לא לקחה בחשבון את הצד שלה בעניין. כולם לא בסדר חוץ ממנה. כל הסיפורים שהיא מספרת לעצמה מיועדים להרגעה, למגננה ולהתנערות מאחריות. היא בכלל לא חשבה שאולי היא זאת שחוסמת את ההתקדמות. היא הייתה בטוחה שהיא בשלה לקשר רציני ורק חסר הגבר האחד והיחיד המדויק שלה.
עם התקדמות השיחות ביננו היא למדה להכיר את עצמה יותר לעומק והתחילה לדבר בכנות עם עצמה ולהבין מה מניע אותה ומה חוסם. היא הבינה שהפסילה מגיעה מפחדים. אף אחד לא "עבר" אותה. היא עסוקה בלמצוא למה לא, מה שלילי בו. אם היה כבר אחד נחמד היא כבר מצאה בו תקלות. כל זה מפחד להיפגע, להתחייב, להיפתח מול אדם אחר ובעיקר מלקרב ללב, לתת מעצמך ולחוות דחיה ופרידה כואבת.
להבין את המקום שלך בסיטואציה ולא לחפש "אשמים" זה 50% מהדרך.
היום רונית בת 34 נשואה ואם לילד.
סיגל - הגיעה אלי רווקה בת 36 כעסנית ומבואסת. כל עברה הרומנטי מגיל 23 הוא עם גברים לא אפשריים שהסיכוי לקשר רציני איתם הוא נמוך מאד. אחד נשוי, אחד גר באירופה, אחד צעיר ממנה בעשור וכל השאר מחפשי זיונים ללילה שניים ולא בכיוון של זוגיות.
סיגל לא הבינה שהבחירות שלה מעידות על חוסר המסוגלות שלה עצמה. היא בחרה בתת המודע או בהדחקת הנושא את כל אלה שלא פנויים וזמינים. רק הלא אפשרי סנוור אותה, קשר שיש בו דד ליין ריגש אותה. מי שלא רציני איתה אתגר אותה. ולכן היא נשארה לבד.
היום סיגל במערכת יחסים רצינית כבר 8 חודשים. החתונה בקרוב.
שני - בת 28, צעירה אבל מאד לחוצה למצוא בן זוג. יש לה לחץ חזק מההורים והיא מאד רוצה לרצות אותם. היא מספרת לי שברגע שגבר מוצא חן בעיניה היא הופכת להיות מישהי אחרת. מרצה, מקטינה את עצמה, מאבדת את עצמה, חסרת דעה וכל מה שמניע אותה זה למצוא חן בעיניו ולהיות האישה שהוא היה רוצה. היא מאבדת את עוצמתה ומתנהגת בחולשה, מה שגורם לבחור לאבד עניין ובסופו של דבר ללכת.
אם הגבר לא לטעמה היא רמבו, לא מזיז לה. אבל אם היא מגלה בו עניין היא "חילזון על הרצפה", כהגדרתה. וכל זה נובע מדימוי עצמי נמוך. חוסר הערכה עצמית, חוסר ביטחון והעדר היכרות שלה את עצמה. התמקדות השיחות איתה היו על עצמה ועל הרקע ממנו באה שם קבור הכלב.
שני עוד מחפשת את האהבה והיא תגיע יש לה הרבה לתת.
המשותף לכולן - דימוי עצמי נמוך. צאו מזה. אין כל קשר למזל וגם לא לבררנות.
כל הנאמר כאן נוגע גם לגברים רווקים מעל 30. ההבדל הוא השעון הביולוגי שאצל אישה הוא מתקתק בקול גדול ומייצר לחץ בזמן.
אז אם גם את עדיין מספר/ת לעצמך שכולם דפוקים ואת/ה בסדר ואת/ה כבר הרבה אחרי 30 שלא לוקח/ת אחריות על מקומך בעולם וכולם אשמים במר גורלך – יש אפשר לייצר מהדורה משופרת של החיים.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת