אבי ורונית הכירו לפני 3 שנים והחיבור היה מיידי. שניהם עברו כבר את גיל 30, היחסים זרמו יופי ושניהם החליטו שהם אמנם אוהבים אחד את השניה, נעים להם ביחד אבל על בניית משפחה הם מוותרים. הם לא רוצים ילדים. שניהם ילדים להורים גרושים והקונספט המשפחתי לא יושב עליהם טוב. "כיף לנו ככה", הם אומרים, בלי טייטלים ובלי כותרות.
עד לפני כמה חודשים זה היה בתוקף. עד שאבי לאחרונה התחיל לדבר על מיסוד הקשר. על משפחה וילדים. פתאום צץ בו הרצון לילד אולם רונית ממש לא בעניין. היא טוענת שילד זה רק הפרעה בחיים. מפריע לקריירה, הורס את הזוגיות, ההריון מקלקל את הגוף, הורות דורשת המון תשומת לב וזה עסק יקר. מבחינתה זה בזבוז. ״אצלי זה אידיאולוגיה״, היא אומרת. ״אין מה להביא ילד לעולם כל כך מלוכלך וקשה. ובנוסף, אני לא חלק מהזרם הזה. אני לא נכנעת ללחצים התרבותיים״. מצד שני אבי מבשיל במהירות לרעיון האבהות. והקשר בינהם מתחיל להיסדק. אבי לא רוצה לוותר על ילדים בחיים ורונית מבוצרת בעמדתה.
מה קרה לרונית שהיא בורחת מילדים?
אבי ורונית יקרים, בואו נדבר על ילדים ועל הסיבות שאישה אחרי גיל 30 כל כך מתעקשת להימנע מהם: הסיבות האמיתיות הן הרבה פחות זוהרות ומחמיאות משלל התירוצים ההירואיים. אנשים לא אוהבים להודות בחולשות, ובטח שלא לחשוף אותן לשם כך נוצרו השקרים העצמיים והסיפורים היפים מאחורי הפצעים המדממים.
אני לא שופטת בחירות של אנשים. כל אדם את הישר בעיניו יעשה. כל בחירה היא זכותו של האדם, אך מי שרוצה לחיות במודעות ולהבין באמת את מניעיו מחטט בעצמו או פונה לטיפול. הידיעה מה באמת עוצר אותנו מלעשות מעשה בחיים ולהיות אמיץ לדבר בכנות מאפשרת חיים טובים יותר והרבה עוצמה פנימית. אני מביאה את הסיבות למעשים ומסלקת את התירוצים והאידאליזציה. אין לי ספק שיהיו למילים שלי הרבה התנגדויות כי מי שמתחבא בדרך כלל לא רוצה לצאת מהמחבוא.
אם נדון בהיגיון, בשכל, בשיקולים קרים, להביא ילדים זו לא עסקה משתלמת. זו באמת המון אחריות, זה עולה המון כסף, מציק בלילות, יש מחלות, חום גבוה, דאגות, זה מצריך המון תשומת לב ולוגיסטיקה. זה משנה את החיים ודורש הרבה ממך. הבעיה הכי גדולה שזו ההתחייבות היחידה בעולם שהיא בלתי הפיכה. אל-חזור.
המזל הגדול של הגזע האנושי הוא שהרצון ללדת ילדים לא נמצא בשכבת השכל אלא במקום עתיק יותר במוח: ביצר, בברירה הטבעית, ברצון הלא רציונלי להתרבות. להמשיך את הגנים. אם זה היה טמון בשכל - כנראה שרובנו לא היינו כאן. הגזע האנושי היה נכחד מזמן. המח האנושי עסוק 24/7 בהישרדות. ללדת זה יצר ולכן עדיין רוב בני האדם רוצים ועושים ילדים והם אפילו לא שואלים את עצמם למה. זה פשוט וטבעי לרובינו. כל הפעולות שלנו הן על מנת לשרוד וחלק מהישרדות היא המשך השושלת. ובכל זאת רונית לא רוצה. היא אל-הורית. למה? מה קרה דווקא לה שהיא בורחת מזה?
הסיבות הן לרוב פחד עצום מהתחייבות, תחושה שהאחריות על גידול ילד מתינוק ועד בגרות היא גדולה מדי, שהמודל המשפחתי הראשוני השאיר לך חוויות לא נעימות ואינך רוצה או מסוגלת לשחזר אותם. סבל בילדות מהורים לא תפקודיים או מצוקתיים והפחד שזה יקרה גם לך כהורה. חוסר ביטחון ביכולת שלך לפרנס לאורך שנים, חוסר ביטחון שתדעי לחנך, את לא מאמינה בעצמך שתהיי מספיק טובה ועקבית. חשש שמא לא תתאהבי בילד שלך ותהיי הורה מנוכר. תחושת אי מסוגלות עד כדי שיתוק. והחרדה הגדולה מכולן: שאי אפשר להתחרט.
פחדים עמוקים זו סיבה לגיטימית, אנושית. אבל אנחנו מתביישים בה, בחולשה. זו הסיבה להחלטה לא להביא ילדים. כל השאר זה תירוצים וסיפורים הירואיים. אנחנו מתוכנתים לייפות ולהכחיש, אבל התפתחות תבוא רק אם קו הזינוק הוא האמת. תעשי ילדים או לא תעשי, זו החלטתך האישית אבל לפחות תדעי באמת למה
ובאשר לעתיד הקשר? בלי ילד זה לא יעבוד.
> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות? בבקשה:Yaely_b4@walla.com