"לפני חצי שנה נפרדתי מבעלי. לא התגרשנו אבל הפרדנו כוחות. אנחנו לא גרים באותו הבית. אני יזמתי את הפרידה. לא יכולתי יותר לסבול את ההתנהלות בבית. זה לא שהוא גבר רע ואפילו אפשר לומר בעל טוב אבל נשחקתי, נמאס לי.
"הוא אטום רגשית אבל כן דואג לענייני הבית. לכל מה שקשור לבית , לכסף, לקריירה, לאוכל וקניות הוא אפילו מעולה. אבל אהבה וחמימות הוא לא יודע מה זה בכלל. אדיש לגמרי. זה הרגיש כמו לחיות עם רובוט.
"אני בת 40 הילדים קצת גדלו והחלטתי ברגשות מעורבים לצאת לחופשי. בעלי זרם עם זה, נראה שגם לו זה התאים. בכלל לא אכפת לו. אם אני בבית או לא מבחינתו זה לא הבדל גדול. תוך זמן קצר הכרתי גבר חדש. צעיר ממני בשנה, חתיך, משכיל ורווק מאד.
"בהתחלה זה היה להיט, עפנו אחד על השנייה ולא יצאנו מהמיטה, אך עם הזמן התחלתי לראות בו בדיוק את מה שאני לא אוהבת בגבר. הוא בלגניסט, לא יציב, לא ממש מחויב לי, לא לוקח אותי מאד ברצינות, לא אוהב לצאת מהבית, לא חברותי והאמת פתאום הוא נראה לי יבש. משעמם. דומה מאד למה שהיה לי בבית.
"התחלתי לעשות חשבון נפש. מה יצא לי מכל הסיבוב הזה?! גם איתו זה כבר לא משהו. אז אולי כדאי לי לחזור לבעלי. לנוחות הכלכלית, לאב ילדי ולשיממון הריגשי שממילא קורה לי עם כל אחד.
"אם אחזור לבעלי כולם סביבי יהיו מרוצים. כולם אוהבים מסגרת נשמרת. אנשים לא מקבלים טוב עזיבת בית, גירושים, פרידות. כולם סביבי מתחננים שאחזור הביתה.
"אבל אני מתנדנדת בין הישן לבין החדש. לא יודעת מה לעשות. אני מוטרדת קשות במחשבות בלתי פוסקות. מה נכון לי, מה רצוי לי. מנסה להתעלם מרעשי הרקע ולהחליט לבד על עתידי.
הגעתי אליך על מנת לקבל תשובה.
לכוון אל מה שהלב מבקש
יקירתי,
בטיפול השמרני ועל פי חוקים לא כתובים הייתי אמורה לומר לך – חיזרי לבעלך. נישואין זה הכי חשוב. אבל לא תשמעי את זה ממני. אני בזרם הליברלי ומנחה בני אדם ללכת בדרך האושר ולא להישאר במסגרות לא מספקות, חולות ואלימות רק בשביל לשמור על המסגרת ולמען הילדים. אני מאמינה שכל מקרה הוא אישי ואין דרך אחת שמתאימה לכולם. אני לא אומרת מה לעשות, אני מלווה אותך ומכוונת אותך אל מה שליבך מבקש.
אין לי תשובה חותכת. זוהי סוגיה מאד אינדיבידואלית. אני אוכל לכוון אותך לשאלות הנכונות אבל את התשובות תצטרכי לתת לעצמך לפי נטיית ליבך.
בעלך הוא ברירת המחדל. הכי קל לביצוע זה לחזור אליו אבל לא בטוח שזה טוב לך.
האם את מסוגלת/רוצה/יכולה לחיות עם בעלך כפי שהוא עוד 40 שנה? האם את מאמינה שטיפול זוגי יכול לקדם אתכם? אם תשובתך שלילית ונראה לך שלחזור אליו זה כמו לחזור למדבר מיובש אזי זה יתפוצץ במוקדם או במאוחר ואת גוזרת על עצמך תסכול מתמשך.
האם החבר החדש הוא בכלל אופציה לעתיד משותף או סתם אפיזודה חולפת? האם אפשר להתבסס עליו? הוא בכלל בשל לקשר? הוא הרי רווק מבוגר אז הסיכוי שהוא יתחתן או יקשור את חייו בחייך הם לא מאד גדולים. רווק בן 40 סוחב איתו מחסומים ישנים וחדשים שגרמו לו לא להתחייב לאף אחת, לא להקים משפחה, לא לשאת באחריות כבדה. זה כנראה גדול עליו. לא סתם זה קרה משמיים. יש לו בעיות שהוא צריך לפתור עם עצמו שאינן קשורות דווקא אליך. ואת מוסיפה ואומרת שרק חצי שנה עברה והוא כבר לא מעניין אותך כמו בהתחלה. כבר הריגוש חלף.
זמן לבד יכול להיות נפלא ומרענן וקרקע נוחה להחלטות בלי הסחות. בזמן הזה תשקיעי בעצמך. תעשי לעצמך טוב. מזמן, ואולי אף פעם, לא היית ממש לבד וזוהי הזדמנות פז לחוות משהו אחר
ויש עוד אופציה. לא זה ולא זה. את לא חייבת להחליט עכשיו. זמן לבד יכול להיות נפלא ומרענן וקרקע נוחה להחלטות בלי הסחות. בזמן הזה תשקיעי בעצמך. תעשי לעצמך טוב. מזמן, ואולי אף פעם, לא היית ממש לבד וזוהי הזדמנות פז לחוות משהו אחר. קחי בחשבון שאף אחד מהצדדים לא מחכה לך ויכול להיות שתחליטי וההחלטה לא תהיה רלוונטית.
אדם לוקח צ'אנסים בחיים וזה אחד מהם. כל תרחיש אפשרי - בעלך יכיר מישהי ולך כבר לא יהיה מקום אצלו או חברך יוותר עליך. הכל אפשרי. אבל רצוי לקבל החלטה בלב שלם כי כל מה שתחליטי יהיה כרוך בהשקעה בקשר. בשינוי גישה לאהבה, בהרבה יותר קבלה והרבה פחות ביקורתיות ושיפוטיות. העיקר בסיפור שלך זה לא הגברים אלא הילדים שלך. אל תשכחי שהם זקוקים לך תמיד לחיבוק ולאהבה והם לא צריכים לשלם את מחיר הזיגזוג והטלטלה. תני להם תחושת יציבות . מה שוודאי ובטוח: הם שלך ואיתך עד יומך האחרון.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com