"אני מירי. אני אחת מתוך ארבע אחיות. כולן כבר נשואות עם ילדים חוץ ממני. אני רווקה ואני עוד הבכורה, בת 32. כל חתונה של אחת מאחיותיי נלחצתי יותר. היה לי קשה לפרגן. קינאתי. גם המשפחה לא חסכה ממני: הם דאגו להלחיץ אותי ו שאלו שאלות מבאסות. זה קרה גם בבית וגם עם בני משפחה רחוקה יותר – 'נו...מה קורה? למה את רווקה עדיין? מה חסר לך? בקרוב אצלך'. שאלות ואמירות שרק מדכאות.
"הגעתי לשלב שחיפשתי גבר בטירוף. הייתי בכל האפליקציות האפשריות. יצאתי למיליון דייטים. אף אחד לא מצא חן בעיני. לא מצאתי את המדויק לי. חיפשתי גבר מלח הארץ, שעשה צבא משמעותי, שסיים תואר, שמתפרנס טוב, אחד שמסודר בראש וכמובן נאה וגבוה. זה המודל.
"לפני שנה הכרתי את גולן. הוא ענה על כל הקריטריונים פחות או יותר. הוא רווק בן 36, מבוסס, בחור חיובי בסך הכל. סימנתי אותו כפוטנציאלי. ההורים שלי היו מאושרים מהשידוך. הם כבר דמיינו את החתונה וזה חיזק את הקשר בינינו. רציתי כבר לשים טבעת ולא להיות חריגה בין אחיותיי. רציתי גם שהוריי יהיו שמחים. רציתי להיות אישה נשואה, ולא בת 32 פגומה ומסכנה.
"קבענו מועד לחתונה ומאז אני לא ישנה טוב. אני חוששת שהוא לא האחד. אולי הוא לא מתאים, מה יהיה אם לא ילך בינינו? מלאת חששות.
"הוא מתנהג אלי יפה ובחום, אין לי טענות. אנחנו מאד שונים - הוא קצת קמצן ואני פזרנית, קצת מיושן בדעותיו ואני ליברלית, הוא לא מת על בילויים ונסיעות ואני הכי אוהבת לשמוח ולבלות. קשה לו עם הכסף. הכל נראה לו בזבוז מיותר, ואני אוהבת את החיים ואוהבת טיולים ובזבוזים על בגדים, מותגים, איפור ועוד. הוא מעיר לי על זה וזה מייצר ריב, חילוקי דעות. מה יהיה אם הוא יגביל אותי? ויתחיל לחפור לי על כל שקית קניות ביד שאני באה הביתה.
"בקיצור אני מתה מפחד. לא סגורה על עצמי. רגליי קרות, האדמה רועדת תחתי. המועד מתקרב. הוא מאושר ואני עושה פרצופים. קצת שמחה והרבה בחרדה".
עסוקה בלחפש דפקטים
מירי – קודם כל מזל טוב. למרות החששות סיכוי מאד גבוה שתהיה כאן חתונה.
לא במקרה לא התחתנת עד היום. לא כי לא מצאת את האחד. זאת לא הסיבה. פחדת לטעות ועדיין זה קיים אצלך. פחדת ממחויבות ועדיין את מפחדת, חיפשת את המדויק כאילו מדובר במתימטיקה. ( 2 =1+1 זה מדויק). ביחסים אין מדויק. גם גולן אינו מדויק כי כל אחד הוא עולם אחר. אין שלמות אבל כן יכול להיות חיבור.
אז יש לך גבר רציני שאוהב אותך ומתייחס אליך בחום ואת מתארת אדם חיובי שאפשר לסמוך עליו. ברור שלא יהיה הכל ורוד כל הזמן. בוודאי יהיו מצבים שלא תסכימי איתם ויהיו חילוקי דעות, כי ככה זה מערכות יחסים. יש התמודדויות שאת מאד חוששת מהן ובעיקר לא סומכת על עצמך שתכילי. את אתו שנה, את כבר מכירה אותו. אז מצד אחד מצאת בן זוג טוב עם תחושה לעתיד משותף יציב ואיכותי. ומצד שני את עסוקה בלחפש לו דפקטים.
אבל יש לך עוד צד בסיפור. הלחץ - הגיל שלך, ה"פיגור" אחרי אחיותייך הנשואות, הלחץ מההורים והסביבה, הלחץ הפנימי שלך שאם זה לא יהיה הוא אז אולי לא תמצאי אחר והזמן לא לטובתך, ואם תבטלי ותיפרדו מה תהיה תגובת הסובבים? את לא רוצה להיות שוב בנעלי המאכזבת.
את בתחושה שאת מתחתנת ואם זה לא יהיה טוב את תקועה אתו לכל החיים. לא. ממש לא תקועה
אז מירי, אני לא אומרת לך מה לעשות. אני מבינה את הסיטואציה. מאד טבעי לחשוש לפני חתונה, ואין ערבות לשום דבר בחיים. ככל שתחשבי על העסקה כנצחית ובלתי ניתנת לשינוי כך רמת הלחץ שלך תעלה שלב ותרגישי מחנק. את בתחושה שאת מתחתנת ואם זה לא יהיה טוב את תקועה אתו לכל החיים. לא. לא. ממש לא תקועה.
קחי את החיים יותר בקלות. זכרי שהכל הפיך. אין חתונה קתולית.
תעשי, או יותר נכון תעשו, ביחד את הכל על מנת להצליח בקשר הזה. תלמדו לקבל אחד את השנייה למרות ובזכות השונות. אל תתנו לדברים להתמסמס. פתחו את התקשורת ביניכם. תנמיכו ציפיות ותזכרו שנישואים זה לא כל היום רומנטיקה ונשיקות צרפתיות בשקיעה גם לא ריקודים ארוטיים על עמוד כל לילה אלא שותפות חיים נעימה ופתוחה, מודל זוגיות חיובי ונעים לילדים שלכם ושמירה על המסגרת המשפחתית העוטפת.
זה נכון לעכשיו. ומה יהיה בעתיד? רק אלוהים יודע.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת