"אני מותש. מיואש. לא יודע מה לעשות". גיא מגיע אלי כולו נסער ועצבני ומספר לי מה עובר עליו ועל אישתו טלי.
"אנחנו בני 33 נשואים ויש לנו תינוק בן שנה וחצי. אני ואישתי אוהבים אחד את השניה ומגדלים יפה את הילד. אבל בעיה אחת מרכזית מאיימת על הקשר ביננו, ואם זה לא ישתנה אני מוותר על הכל.
"טלי מגיעה מבית קשה. הורים ביקורתיים, חרדתיים ונטולי חמימות. כל מה שהם אומרים טבול באנרגיות שליליות ועוקץ. הם כמובן לא מרוצים מהבחירה של בתם. הם היו רוצים לבת שלהם רופא/עו"ד/מהנדס רצוי כחול עיניים ואני מה לעשות לא עונה על הקריטריון הזה. אבל לא רק זאת הבעיה.
"הם עושים אצלנו כל מה שעולה על רוחם כאילו זה הטריטוריה שלהם. הם מגיעים אלינו ללא הודעה מראש, מעירים בלי סוף ומתערבים בכל דבר. למה המקרר ריק? למה הילד לא עם סוודר? למה אין קוטג' בבית? למה אתם נותנים לילד סוכריה? למה לא החלפתם חיתול? למה יש כתם על החולצה של הילד? ועוד ועוד. והכל בנזיפות.
"טלי מגינה עליהם בחירוף נפש. 'ככה הם', היא אומרת. 'הם הורים טובים ואני אוהבת לשמוע את דעתם. ומעבר לכך אני לא רוצה לפגוע בהם. הם מאד רגישים למרות הקשיחות שעל פניהם'. אני משתגע. אני לא מוכן לשמוע הערות כאלה. אני לא מוכן שינהלו אותי. זה הבית שלי! הילד שלי! ואני מחליט עליו. על זה אנחנו רבים הרבה. האוירה בבית לא נעימה. יש כעסים ושתיקות.
"אמרתי לטלי שאני על סף פרידה ממנה. חבל לי עלינו. אני מדוכא ועצוב אבל לא מסוגל להמשיך כך. טלי נכנסה ללחץ והתחילה להפנים שיש בעיה עם ההורים שלה וההיתנהלות שלהם איתנו לא תקינה. היא אזרה אומץ ודיברה איתם פתוח. אמרה להם דברים קשים על הילדות ועל החפירה שלהם בחיינו. טלי החליטה שהיא בוחרת בנו והיא איתי בהכל, אבל בפועל אני רואה שהיא מאד מבולבלת.
"היה נראה לרגע שהוריה הבינו את השיחה והפנימו. אמרתי לרגע, נכון? כי הכל ממשיך כרגיל. הם הגיעו אלינו השבוע שוב כמובן ללא הודעה, פשוט נחתו עלינו והתחילו עם הביקורת והנזיפות. למה ככה? למה אחרת? הם ממשיכים לתת לנו הרגשה שאנחנו הורים 'ירוקים' שלא יודעים לגדל ילדים ולנהל בית.
"עדיין אשתי מושפעת מהם מאד והם מערערים את ביטחונה. נמאס לי. אני על סף לפוצץ הכל. לעמיד אולטימטום. או אני או הם".
בלי ברוגז, בלי נתק
גיא,
זכור לאורך כל הדרך את הנחת העבודה הבסיסית שבכל סיטואציה בה מעורבים יותר מאדם אחד יש אחריות לשני הצדדים.
טנגו רוקדים בשניים. יחסים טובים או גרועים ככל שיהיו תלויים בשני הצדדים. באינטרקציה שנוצרה מההתחלה ובגבולות המסומנים באויר.
ההורים של טלי רגילים לבקר ולהעיר. הם לא סומכים עליכם ואולי על אף אחד. הם חושבים שהם יודעים הכל יותר טוב ואתם עד היום שיתפתם פעולה. לא העמדתם גבול. פחדתם. הסכמתם. לא אמרתם מה ומי אתם. לא סימנתם בבירור את מה ששלכם מה פתוח לכלל. בשביל טלי זו מציאות שהיא מכירה מיומה הראשון. וזה מה שהיא יודעת. כל השנים היא היתה ילדה חסרת ישע שקיבלה את "החינוך" של הורי כאורים ותומים. לא התעמתה איתם מעולם וגם לא ניהלה שיחה בנושא. היא ספגה וספגה ושתקה. היום טלי מבינה לפי דברייך שצריך לעשות סדר ומשהו לא תקין קורה.
התפקיד של ההורים מתכווץ ככל שהילדים גדלים. ההורים של טלי לא משחררים, מתייחסים אליה כאל ילדה קטנה וטיפשונת, המאכזבת הסידרתית וגם בעל לא ידעה לבחור.טלי מעולם לא נתנה להיתנגדות שלה ביטוי היא המשיכה לציית ולומר אמן. וזה בדיוק הדואט.
רוצים שינוי? את ההורים לא תשנו אבל את עצמכם כן. אין מקום לאולטימטום על טלי ולאלץ אותה לבחור בינך להוריה. זהו אולטימטום לא לגיטימי. אתם לא על אותה פלטפורמה. אתה זה בעלה והם ההורים. טלי תקועה בין הפטיש לסדן ואתה ממשיך ללחוץ עליה. שחרר. אתה מחמיר את המצוקה.
אתה וטלי תפגשו עם הוריה באוירה טובה אך באסרטיביות. השיחה תהיה נוקבת אך לא אלימה ולא תוקפנית. אתה תהיה הדומיננטי בשיחה. אתה תעלה את כל הסוגיות לפי סדר חשיבות ותנמק. אתה עם גיבוי מטלי תסמן את הגבול הברור.תבהיר שהיחסים בינך לבין טלי עוברים טלטלה והרבה מתח ויש לכם קשר לזה. "אנחנו משפחה חדשה וצעירה וחיינו פרטיים. תנו לנו ספייס ותפסיקו לבקר ולנזוף.אנחנו מכבדים אתכם ומבקשים שתכבדו אותנו ואת פרטיותינו. אנחנו האחראים הבלעדיים על הילד שלנו ועל הזוגיות שלנו ורק אנחנו מחליטים מה כן ומה לא. אתם תפקידכם כסבא וסבתא זה רק לפנק ולאהוב את הנכד. פוצי מוצי והביתה. וזה יהיה בזמנים שמתאימים לכולם. אל תגיעו אלינו ללא הודעה כי לא תמיד זה מתאים לנו ואנחנו לא רוצים לפגוע בכם או לסלק. אז צלצלו לשאול אם זה מתאים ונמנע מאי נעימות. אנחנו מבינים שלא כל מה שאנחנו עושים עולה בקנה אחד עם דרכיכם אבל תאלצו לנצור את הביקורת והעוקצים ולשמור את הדברים בלב".
זה לא יגמר בשיחה אחת זה ידרוש מכם עקביות לאורך זמן וכושר היתמודדות במצבים מלחיצים.
השינוי שלכם זה לעמוד איתנים, להיות עוצמתיים בלי לפחד. אם תביט מלמעלה תראה בבירור ששניכם התנהלתם בחולשה ורפיסות ובכך גם נתתם להיכנס לכם לוריד וגם גרמתם לכך שלא יסמכו עליכם. זה היה הלופ.
זכרו: אי אפשר לנצל את מי שאי אפשר.
אי אפשר להכות את מי שאי אפשר.
אי אפשר לבוא בלי להודיע למי שאי אפשר וכו' וכו'.
בלי כעס. בלי ברוגז, בלי נתק.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com