״אני השפחה של כולם,״ מספרת לי שירין, שחיה ללא נישואין עם דורון כבר שבע שנים, עם שני ילדים. השניים גרים ביחידה נפרדת אצל הוריו במושב. ״דורכים עלי, יורקים עלי. אני מנהלת את כל ענייני הבית כולל ארוחות שישי שבת שאני זאת שמבשלת, מגישה, מפנה מהשולחן ומכניסה למדיח. ככה כל שבוע. סינדרלה ממש, רק בלי הסוף הטוב. מתקתקת ארוחות ל 20 איש על בסיס קבוע והכל על כתפי. אף אחד לא עוזר ולא מעריך את מה שאני עושה. כולם מזלזלים כולל דורון.
בשביל דורון אני עושה הכל. וגם טיפול בילדים באחריותי הבלעדית. דורון לא עושה כלום. ולא סופר אותי. הוא עסוק בלהעביר עלי ביקורת, מחפש מה אני עושה לא טוב ומעיר בעצבנות. יש לו פתיל קצר הוא כועס על כל דבר. וכשהוא כועס הוא מתנתק לכמה ימים ולא מוציא מילה. ברוגז. אחרי כמה ימים משתחרר לו הפיוז והוא בא לחבק ולנשק כאילו כלום לא היה.
ממש לא בא לי עליו וזה סיוט בשבילי לשכב איתו
הוא מסוגל לקום אחרי ארוחת ערב, לקחת מפתחות ולצאת לכל הלילה עם חברים. הוא אפילו לא טורח לומר לי שהוא הולך. פשוט נעלם. חוזר מתי שבא לו ומצפה לארוחת בוקר מלאה וטעימה. ואבוי לי אם אסרב, זה יהיה ברוגז ארוך. קרו מקרים שהוא חטף קריזה ועזב אותי בקניון עם הילדים ונסע. לא מעניין אותו. אחר כך הוא בא, מתנצל ורוצה סקס.
אני מרגישה שאני לא אוהבת אותו . אני לא קרובה אליו. הוא רוצה סקס כמעט כל יום ואני נכנעת לרצון שלו למרות שממש לא בא לי עליו וזה סיוט בשבילי לשכב איתו. אני מתה להכיר מישהו שיתן לי כוח לעזוב אותו. אני ממש פתוחה להצעות אבל גם מאד חוששת מסיטואצה שכזאת. להיתגרש אני ממש מפחדת. אולי זה יהיה נכון לי אבל הלא נודע מבעית אותי.איך אסתדר נפשית וכלכלית . במחשבה היגיונית אין לי כל צורך בו. הוא לא עוזר, הוא לא איתי וגם כסף הוא מביא בטיפטוף. אני בחורה צעירה ונאה ואני מרגישה שאני מבזבזת את חיי.
שירין יקירתי,
לא דורון הוא הבעיה בסיפור אלא המציאות שאת מסכימה לחיות בה. ואם עכשיו תעזבי את דורון, הגבר הבא יהיה בדיוק אותו הטיפוס, כי את הספוג שמוכן לספוג כל התנהגות. את שמה את עצמך כשקופה, לא שווה ולא מסמנת את הגבולות שלך. את אפילו לא יודעת איפה עובר הגבול שלך. הכל הולך ועל הכל את שותקת ובכך מזמינה את המשך המצב.
אישה מוכה זה לא רק מכות פיזיות. אישה מוכה זה סטייט אוף מיינד של מי שמוכן לבלוע הכל מבלי לצייץ. את אישה מוכה! ועד שלא תצאי מהמקום הזה כך יראו חייך ולא משנה עם מי תחיי. את מפחדת לזוז ולדבר. את מפחדת משינוי ומוכנה לסבול ורק לא לזוז מהמקום המוכר. פחד מעימות. ככה קוראים לזה. את נמנעת מעימותים ולכן את מוכנה להכל ושותקת, העיקר לא להיכנס לויכוח או לגרום למישהו להרגיש כעס כלפייך. את המרצה הקלאסית. לא מתמודדת. כמובן שהכל התחיל בבית אבא. שם כנראה סתמו לך את הפה ולא נחשבת לחכמה וחשובה. ביטלו אותך ולקחת את זה להמשך החיים.
לקולך ולדעתך יש חשיבות ומשמעות
את חיה עם דימוי עצמי נמוך וזה אחד המאפיינים של נשים מוכות. תחושת אפסות, וחוסר מודעות. תחושה שאם לא תכיני, תיקני, תבשלי, תנקי לא תהיי מספיק שווה. לא יאהבו אותך. אדם שווה בזכות מה שהוא ולא בזכות מה שהוא מכין או קונה. להחליף את סט המחשבות שלך על עצמך זהו תהליך ולא זבנג וגמרנו. לשם אני מכוונת אותך.
את צריכה להיתחזק ולהבין שאינך תלויה בדבר ולקולך ולדעתך יש חשיבות ומשמעות. כשאת תחשבי שאת שווה, גם סובביך ישנו את הגישה כלפייך. במצב שאת נמצאת אין אשם אחד. את משתפת פעולה עם היחס כלפייך. את מאפשרת לכולם לדרוך עליך. אל תצפי שמישהו סביבך יבין את זה וישנה את המצב. השינוי תלוי רק בך והמוטיבציה לשינוי היא בעיקר שלך. סמני בצורה חזקה וחד משמעית מה מתאים לך ומה לא. המשיכי לפנק את בני ביתך, אבל רק מתוך רצון אמיתי ולא מתוך הפחד שבלי זה לא תהיי אהובה. תקבלי אהבה וכבוד מהסביבה רק אחרי שתלמדי לכבד ולאהוב את עצמך. לפני שהכל מתפוצץ , יש לך עוד עבודה לעשות. בהצלחה!
רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
Yaely_b4@walla.com