דנה (שם בדוי) היא דמות ידועה. סלב שמוכרת לכל, מצליחנית, עצמאית כלכלית. נאה מאד. כבר בת 38. היא אחת שידעה הרבה גברים בחייה. היו לה הרבה מערכות יחסים, עם אחד מהם היא אפילו עשתה ילדה. לכל הגברים מאפיין משותף - כולם רדו בה. עם כולם היא היתה הנשלטת. החלשה. מוכה בצורה זו או אחרת. תמיד היא זאת שנעזבה בסוף. נשבר לה הלב לא פעם אחת. מעולם לא התחתנה. מקסימום שלוש שנים עם אותו גבר, לפני שהוא עזב.
היום היא מגדלת ילדה קטנה. גרה בדירה נחמדה ומתמודדת עם הקריזות של אבי הילדה שממרר לה את החיים. הוא עדיין רואה בה שק איגרוף ומנסה להוציא לה את המיץ עם משמורת, מזונות ומשפטים.
לפני שנה דנה הכירה גבר מסוג אחר. לא עשיר ולא תל אביבי נוצץ. מלח הארץ. קיבוצניק יוצא יחידה קרבית, מחוספס. איש אדמה. לא מאד מתוחכם, לא איש היי טק, לא לבוש חליפות של ארמני. פשוט, ארצי וטוב לב. הוא מטורף עליה. מתרוצץ סביבה ודואג להכל. גם את הילדה הוא מאד אוהב ומפנק. הוא רוצה להיתחתן ולעשות איתה ילדים. הוא מעריץ אותה.
דנה מספרת לי שהיא לא נמשכת אליו. אין לה את הפרפרים של האהבה והוא לא מספיק בשבילה. היא כן מעריכה את הטוב שהוא נותן אבל אין לה תשוקה אליו, אין לה מוטיבציה להיות בחברתו אבל גם אין לה עדיין אומץ לשחרר אותו. אז הוא נע בין הבית שלו בקיבוץ לבין לילות עם דנה. היא משגעת אותו: "תלך, תבוא, תלך, תבוא". והוא מסכים לכל ועוד מפנק עם מתנות לה ולילדה כל שבוע.
דנה מתחבטת. לא יודעת מה לעשות. מצד אחד יש לה גבר נפלא שאפשר לסמוך עליו, שאוהב ומתמסר כולו ומצד שני הוא לא הטייפקאסט שלה. אין לה את המשיכה והריגוש. היא נעה כמטוטלת ולא מצליחה להחליט. ובזמן הזה בנתיים היא מטריפה אותו ולא נותנת לו שום יחס. לא יוצא לה חום כלפיו.
היא ביקשה ממנו קצת זמן לחשוב. היא לא החליטה האם היא רוצה את הקשר הזה.
הוא מחכה לתשובה שלה האם ממשיכים ומאחדים כתובות או נפרדים לשלום.
מאוהבת באהבה
אם אהבה בשבילכם היא ריגושים - מערכות היחסים שלכם תמיד יהיו קצרות.
דנה לא משחררת אותו למרות שהיא מבינה שזה לא זה. היא יודעת שזה לא בשבילה. היא לא באמת רוצה אותו. היא נהנית שיש מישהו בעולם שאוהב אותה ובשעת צרה יהיה שם בשבילה. קשה לה לוותר על זה. אך בתכלס היא לא בעניין. אז בנתיים משאירה אותו על אש קטנטונת ומחכה שיקרה משהו שיעזור לה להחליט.
אין תשובה חד משמעית מה נכון ומה טוב. כל מקרה לגופו. לא לכל אחד מתאים קשר שקט ובטוח יש כאלה המעדיפים ריגושים והחלפת בן זוג כל כמה שנים.
ישנן שני סוגי מניעים עיקריים לקשר. 1 .הצורך ביציבות וביטחון 2 . אהבה בשחקים עם פרפרים בבטן וריגושים. לכל אדם מניעים שונים ומרכז כובד במקום אחר. לפי ההיסטוריה של דנה עם מערכות יחסים היא מאוהבת באהבה וחושבת שאהבה זה רומנטיקה ופירפורי לב. ככה היא תופסת את משמעותה של המילה אהבה. אצלה זה חייב להיות עם הרבה אקשן - גבר שהיא מעריצה, המון ריבים, סצינות קינאה והרבה סקס. אם לא, זה לא שווה.
דנה במלחמה עם הלב והשכל. השכל אומר לה לכי על זה. זה גבר טוב. ידאג לך, יהיה חם אליך, יטפל בך בבריאות ובחולי. זה בחור טוב. כולם אוהבים אותו, הוא טוב לילדה שלה. אבל הלב לא רוצה. היא לא נמשכת. הוא לא מספיק מאתגר. משעמם לה איתו. אין אקשן. אין בלגן. מוטיבציה נמוכה.
מהכרותי את דנה היא לא תוכל להחזיק מעמד עם גבר כזה. אחרי תקופה קצרה היא תעזוב. הוא לא יספק את צרכיה ומה שהיא מרגישה כלפיו כרגע רחוק מאד מאהבה. ההיגיון אומר לה שזה טוב לה, שזה מה שהיא צריכה, אך לא בהיגיון עסקינן אלא בעולם הרגש. ושם החוקים אחרים.
זה נכון מאד שגבר כזה נחשב לעסקה טובה הוא מאלה שיתנו לך הכל וידאגו לבית, למשפחה. אפשר לעשות וי על הכל, אבל אם אין לך מקום בלב בשבילו , הוא תמיד יאכזב אותך כי הוא לא יהיה מי שרצית.
זה לא יהיה אף פעם הקשר שחלמת עליו ואת תפתחי תסכול וכעס. זה לא מתחיל טוב וסביר שזה עוד ידרדר עם הזמן. נכון שאין ריגוש לנצח אבל לפחות ההתחלות צריכות לבוא מאהבה. השכל חשוב וטוב שהוא קיים אך בתשוקה ומבמשיכה הפיזית הוא לא שחקן.