"אני נופר. אני בת 22. נולדתי וגדלתי בישוב בדרום הארץ. עד גיל 18 בכלל לא ידעתי מה זה תל אביב. לא ביקרתי שם. לא הבנתי מה זה אומר עיר גדולה ותוססת. אני רגילה למקום קטן שבו כולם מכירים את כולם. אבל מאז שנחשפתי התמכרתי. נדלקתי על האנרגיות, על המסיבות, על הצעירים החתיכים. הייתי מגיעה מדי פעם לבלות עם חברות שיצרתי, מבלה וחוזרת לשגרה בבית הוריי.
"לילה אחד במסיבה על גג יוקרתי בת"א פגשתי את חנן. הוא רווק קצת מעל 30. מיד נדלקנו. הוא מבוגר ממני כמעט בעשור, אבל זרמתי. היה לנו כיף. הוא החמיא לי בלי סוף והיה מתוק ממש. התחלנו לצאת והעניינים התחממו. כבר בהתחלה הנסיעות העיקו ולא רצינו שכל יום אסע לדרום שעתיים וחצי, זה התיש אותי. אז תוך זמן קצר עברתי לדירתו המפוארת. הבאתי מזוודה והשתכנתי. הוא פינק אותי בצורה שלא ידעתי שיש כזו. מתנות, בילויים, מסעדות, נסיעות לחו"ל. הכול מהכול. אני נראית טוב, הוא היה גאה בי. התאהבתי בו עד מעל הראש.
"חיפשתי עבודה במרכז, רציתי כמה שעות לעבוד שיהיה לי קצת כסף משלי, אבל חנן מאוד התנגד ואמר שאישה לא צריכה לעבוד. 'בשביל זה יש לך אותי', הוא אמר, אז ירדתי מזה. כל היום ביליתי בקניונים. חברות, בתי קפה. חיכיתי לו כל ערב בבית עם ארוחה שהכנתי, בית מבריק וכביסות ריחניות.
"עשיתי כל מה שביקש. פחדתי שכל הטוב הזה ייגמר לי. עם חלוף הזמן הוא התחיל להיות פחות ופחות נחמד. יותר מרוחק, מנוכר, התנהג אליי בגסות, לא הקשיב לי, זלזל, יצא בלי סוף עם חברים, וגם ראיתי כמה הודעות שלו עם אחרות. התחלתי להרגיש רע. דחויה. מטומטמת. אבל הלב לא נתן לי לזוז. כבר הבנתי שהוא לא רוצה ולא יכולתי לעזוב.
"שלושה חודשים שהוא קר כמו קרח ואני רק מרצה ומתחנפת ומנסה להיות מקסימה ואוהבת, והוא רק מתרחק עוד ועוד. באמת ניסיתי הכול. היום הוא הודיע לי שזה נגמר. סוף פסוק. אין מה לדבר. לא רוצה!
"אני בלי בית. בלי כסף, בלי עבודה, בלי אהבה. בלי חנן שלי".
לא לפחד מפרידה
נופר,
זה לא הלב שלא נתן לך לעזוב, זה הישרדותי נטו. זה המקרה הקלאסי שעליו אני כותבת הרבה מאוד. מי שמפחד מפרידה, ממש במו ידיו מזמין אותה.
זה מה שקרה לך. ויש לך כאן שיעור מעולה לחיים. התחלת לצבור ניסיון. אמנם כואב אבל מלמד ומחסן.
חנן, גבר של פעם במובן הפחות טוב של המילה. אישה עובדת זה מאיים על הנשק הכי חזק שלו – כסף. הוא בונה לבת זוגו התמכרות ותלות בו. בכך הוא "קונה" שליטה על הקשר וביטחון שלא תלכי. הוא מבחינתו בצד הבטוח. ולא סתם את היית הבחירה. הוא מזהה חולשה ותמימות יחד עם מראה נאה ומושך ומפעיל את כלי הציד. הוא יראה לך עולמות שאת לא מכירה, ייתן לך לטעום מטעמים, מתנות יקרות, והסיכוי שתעזבי מאוד נמוך.
ואיך זה הגיע למצב שנמאס לו? פשוט מאוד. את אמנם היית איתו פיזית, ניקית ובישלת, אבל מנטלית היית בובה על חוט. נטולת אמירה, מפוחדת, צייתנית, לא קיימת. שעממת אותו. שעממת גם את עצמך. לא עשית כלום, לא שאפת לכלום, הסכמת להכול גם למה שבתוך לבך נדלקה נורה אדומה ולא ממש הסכמת, אמרת בכל זאת כן והעיקר שלא להיפרד, וחלילה לא להרגיז את האריה השואג.
יש בך הרבה תוכן ויש הרבה במה להתאהב, אבל כל זה לא היה שם. הסתנוורת. התמכרת. נאחזת. כבר ראית שלא בא לו בטוב ולא הלכת
יש בך הרבה תוכן ויש הרבה במה להתאהב, אבל כל זה לא היה שם. הסתנוורת. התמכרת. נאחזת. דמיינת עתיד מזהיר ונאחזת בחזון. כבר ראית שלא בא לו בטוב ולא הלכת. נדבקת. ניסית להיות פיה מקסימה מהאגדות וזה עוד יותר דחה אותו. הרשית לעצמך להיות סמרטוט. זה מה שהצגת וכך גם הוא ראה אותך. היית כל מה שאי אפשר לאהוב.
וגם את לא באמת אוהבת אותו. את רק אוהבת את המנעמים שהוא יכול לספק. את העולם שהוא גילה לך. את תשומת הלב שהייתה ואיננה עוד. את עוד חיה על אדי הדלק שכבר נעלמו גם הם. מה יש לאהוב במי שמזלזל בך? מעליב ומשפיל. נאחזת בהתלהבות שהייתה בהתחלה ולא רצית לראות שהיא פגה מזמן.
ויתרת על יציאה לעבודה, הסכמת רק כי רצית לרצות אותו. הבנת בזמן אמת שזו טעות ולא עצרת.
עכשיו את יודעת:
- אישה עובדת ומתפתחת גם אם בן זוגה עשיר.
- רק סידור, כביסה, בישולים וניקיונות לא מייצרים אהבה והערכה.
- לא נשארים יום אחד במקום שלא רצויים בו ולא משנה מה יהיה אחר כך.
- אם אין פתיחות הדדית ושיחות עמוקות זה יהיה קשר קצר וריק.
- אם לא תביאי את עצמך ולא תעמדי על דעותייך (גם אם הן מנוגדות לשלו) לא תזכי להערכה.
הכול בסוף מתנקז לפחדים. ויש עוד המון זוגות שמה שמחזיק אותם שנים ביחד זה רק הפחד מהיום שאחרי הפרידה. מהלא נודע. הפחד הוא כלי אבולוציוני הישרדותי ויש לו תפקיד, אבל כשהוא הופך לבוס הראשי החיים הופכים לנטולי אושר.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת