"שלוש שנים שאני ביחסים עם גבר בן גילי, רווק ולא רציני", מספרת לי שירי, רווקה בת 34. "קשה לי לקרוא לזה זוגיות. אני מאוהבת בו בטירוף, הוא לא מאוהב. הוא אומר שזה רק כיף. והוא בא אלי בממוצע פעמיים בשבוע. לא הכרנו את המשפחות וההורים, אין לנו חברים משותפים ובחגים כל אחד בביתו. ללא העמקת הקשר. ככה, זה הסטטוס.
בפעמיים שאנחנו יחד אנחנו מבלים וישנים את הלילה. ביחד אנחנו מאד נהנים. מבלים, צוחקים ומאד קרובים. הסקס מהאגדות, משיכה מינית מטורפת, אש. אבל הוא לא מספיק אוהב ורוצה. כשאני מדברת על הידוק הקשר הוא נעלם לשבועיים. אנחנו נפרדים וחוזרים בלי סוף, רבים רק על זה. אני נשברת אחרי כמה ימים ומסמסת לו שיבוא והוא מיד בא. אנחנו מרוגשים יומיים ושוב חוזר חלילה. אני כבר בשלב של חתונה, משפחה וילד. הזמן דוחק. עוד מעט אפספס את הרכבת האחרונה. אני רוצה שזה יקרה איתו אבל מבינה שאלה חלומות באוויר. אולי זה נכון להיפרד, אבל אני לא מצליחה לעמוד בזה".
שירי יקירה,
הכי פשוט לומר לך: תזרקי אותו. את מבזבזת זמן. בשביל זה לא צריך מטפל מקצועי. כל חברה או אימא שתייעץ לך, אלה יהיו המילים. זה הכי הגיוני בעולם. הוא לא מספק לך את מה שאת צריכה, אז תעזבי אותו. זה הכי ברור. אבל איך באמת עושים את זה וממשיכים מכאן? זה לא יהיה רציני לומר לך מה לעשות כי כרגע את כלואה. או יותר נכון - מכורה. לעזוב אותו זה לא ישים כרגע. השינוי שלך יתחיל בהדרגה תוך מיפוי הסיטואציה וקריאה נכונה של המפה. תפקידי כמטפל הוא לתת לך את התמונה המלאה, את המקום שלך במסגרת ואת הכלים להתחזק, לשנות ולצאת מהמצב.
דבר ראשון בתהליך גמילה הוא אחריות אישית. ההכרה שקיימת התמכרות, והרצון להיפטר ממנה. הכירי את עצמך. את המסוגלויות האמיתיות שלך מעבר לפנטזיות וללחץ התרבותי להינשא וללכת בתלם. היחסים ביניכם הם חומר בערה ליחסי ריגוש. שניכם שם. יחסים שהמחויבות בהם מוגבלת מאד וצד אחד אינו מושג. את ביחסים האלה הצד הרודף וחברך הוא הנרדף, אבל רק כביכול. זהו משחק תפקידים. במציאות הוא מכור אלייך ותלוי בך בדיוק כמו שאת אליו, אלא שאת לקחת את המקום החלש. עליך יש יותר לחץ להתקדם בקשר ולהתמסד. את זאת שמעבירה לו כל העת את התחושה של זמינות ב 100%. את תמיד מוכנה לקבל אותו. את אפילו יוזמת את הקאמבק. הוא שאנן. יש לו אותך זמינה. ובסופו של יום את מוכנה לתנאים שלו. את מצביעה ברגלייך.
את צריכה לברר עם עצמך האם מאחורי הקלעים גם את מאוהבת בריגוש, בבלתי מושג, בלא אפשרי ולא באדם עצמו. אהבה טובה היא חייבת להיות הדדית. אהבה שאינה הדדית ורק צד אחד נותן זה המתכון הבטוח לתיסכול וצבירת מרירות וכעס. הבחירה שלך בבן זוג שאינו זמין ושאינו מוכן עוד ליחסים רציניים מעיד גם עליך. יותר נוח לך לשים עליו את חוסר המסוגלות בעוד את שם בדיוק כמוהו מנגנת איתו בתזמורת ושרה איתו את אותו הדואט. שניכם מכורים לאותו הסם. הוא אמנם אינו שלם עם היחסים איתך, אבל הוא מופיע לכל קריאותיך. אם רק תביני שגם הוא מכור אליך וזקוק לך ולחיזורייך כמו אויר לנשימה אולי תוכלי להפוך את פני הדברים.
בפעם הבאה שאתם נפרדים תשני את כללי המשחק ותתאפקי היטב לא לסמס לו. הוא הרי רגיל שאת מחזירה אותו ופתאום זה לא יקרה. אז תוכלי לדעת מה מקומו בקשר. אם הוא לא יבוא ולא יצור קשר בחלוף הזמן יהיה זה סימן חד משמעי בשבילך שהוא לא בעניין והנתק מתאים לו. זה בטח לא יהיה לך נעים לדעת שככה בקלות הוא וויתר עליך. דרוש אומץ להתמודד עם המציאות. אבל זו הדרך היחידה לדעת חד וחלק. מה שנקרא - מבחן המציאות.
יתכן מאד שכשאת לא תזמי את הקשר ותעריכי את עצמך יותר, גם הוא ירגיש שאת לא דבר מובן מאליו וזה יעורר בו את החשק והמוטיבציה לבוא. ואז הוא יבוא ממקום אחר. הוא יבוא אחרי שהוא הרגיש חוסר, געגוע וצורך בך. הוא יגיע מיוזמתו ולא כי קראת לו. כל תרחיש הוא נכון בשבילך . אם יבוא באהבה וביוזמה, הרווחת. ואם לא יבוא בכלל, זה יהיה אולי לא קל אבל תרוויחי את ההזדמנות ליצר זוגיות חדשה עם גבר אוהב, רוצה, מסוגל ושלם. המבחן הזה הוא גם שלך. קחי אחריות על חייך.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com