"כל הכישלונות והקשיים שלי בחיים זה בגלל הילדות שעברתי. ההורים שלי אשמים בהכל".
דניאל חוגג 40 היום. הוא רווק, אין לו עבודה קבועה, אין לו הרבה חברים, אין בת זוג רצינית והוא עסוק בלהאשים את הוריו.
"הייתה לי חרא של ילדות. אבא שלי בכלל לא היה בבית, הוא היה עסוק בלפרנס, בלבגוד באמא, בלעשן סמים. אמא שלי הייתה חלשלושה. דיכאונית. כשהייתי בן תשע הם התגרשו. אבא נעלם לגמרי ואמא התחילה לצאת עם גברים מפוקפקים. היא הייתה עורכת מפגשי חברים בבית בלילות ולבסוף נשארת עם גברבר במיטה. הייתי שומע הכל. גניחות, ריבים, צעקות. אני בטוח שהיו גם אורגיות בבית. אני ואחי הקטן היינו נצמדים זה לזה ובוכים. לא היו לנו הורים. לא הייתה השגחה, שום אכפתיות. הוזנחנו. אם זה היה קורה היום שרותי הרווחה היו מוציאים אותנו מהבית.
"ללימודים בקושי הלכתי, נכשלתי בהכל. לא היו לי הרבה חברים. הייתי ילד מבוהל. מהצבא סולקתי על התנהגות לא ראויה. ועם בנות לא החזקתי מעמד. הייתי אטרקטיבי לבנות, רצו אותי. אבל אני לא התחייבתי לאף אחת.
"הגעתי אליך עכשיו ביומולדת 40 כי לפני שבוע נפרדתי מבחורה שאיתה הייתי הכי הרבה זמן. שנה. היא רצתה להתקדם, למסד, להקים משפחה. ברחתי לה.
"זה פעם שלישית שזה קורה. אני כבר רווק מזדקן. ואני לא רואה חתונה וילדים באופק.
"הכל בגלל ההורים שלי. אני כועס עליהם עד היום. לא משחרר את האשם. הם לא נתנו לי כלים לחיים, לא נתנו לי ביטחון. אני מרגיש עדיין ילד קטן ולהיות ראש משפחה זה גדול עלי".
זמן לבשלות
דניאל היקר,
אין ספק שיש קשר ישיר בין מה שעובר עליך כבוגר לבין מה שעברת בילדות. לא קבלת אהבה, לא חווית תמיכת אם ואב, לא היה לך על מי לסמוך. מי שהיה אמור לפי הטבע לתמוך, לחבק, לאהוב ,לא היה שם בשבילך. ההורים שלך היו עסוקים במצוקה שלהם ולא יכלו לגדל אותך ואת אחיך. הם לבטח רצו בדמיונם את הכי טוב בשבילכם אך לא יכלו להכיל את המצב. ואתם הרגשתם גורם מפריע. קוץ בתחת.
אין ספק שההשפעה של עברך תוקע לך את ההווה. אתה לא סומך על עצמך, גם לא על אחרים, ארגז הכלים לא משוכלל במיוחד, החוויה המשפחתית שלך לא מגרה אותך להקים כזאת. נדמה לך שאם אתה סבלת בילדות זה גם מה שיעבור על ילדך. ואם הוריך סבלו כנשואים זה גם יהיה גורלך. אתה בורח מכל מחויבות כאילו היה זה תא נידונים למוות.
הכעס שאתה סוחב איתך עד היום אינו מועיל לאיש. רק מזיק. אתה סובל ומתייסר והורס לך את הזמן היקר הזה. הכעס לא יקדם אותך אלא ידפוק לך את החיים ויחסום אותך
הכעס שאתה סוחב איתך עד היום אינו מועיל לאיש. רק מזיק. אתה סובל ומתייסר והורס לך את הזמן היקר הזה. הכעס לא יקדם אותך אלא ידפוק לך את החיים ויחסום אותך. כאשר תבין שההורים שלך זה ההורים שלך, לא בחרת אותם ולא הייתה לך שום שליטה על שינוי המצב, שתהיה בשל להחליף את הכעס עליהם בחמלה ותעשה את ההקשרים של הקשיים העכשוויים למה שהיה פעם, שיפול לך האסימון שהוריך נתנו כל מה שידעו (וידעו מעט) הם ניסו שיהיה טוב אבל זה לא צלח להם, תעשה את הסליחה בתוכך ותשחרר הרבה "משקל עודף" ממך.
בשלב מסוים (בדרך כלל לאחר טיפול) מגיע הזמן לבשלות ,להבנה ולבגרות בו אדם עובר מקורבנות, מכעסים ומחיפושי אשמים לכל כאביו ומתחיל לאסוף את עצמו ולוקח אחריות על חייו. על התנהגותו, על הישגיו. קוראים לזה מודעות, ערות.
אז ירדו ממך חומות הברזל. תהיה חשוף יותר, פתוח יותר, פחות מריר ויותר נוח לך ולבריות.
בוודאי שלא תעשה שינוי מקריאת כמה מילים בטור שלי. שינוי זה קודם כל החלטה בראש ואחר כך היישום. זה תהליך נפלא ונעים שפותח אותך לחיים לגמרי אחרים. אותו אדם עם אותו עבר ואותם הורים אבל שלם ועוצמתי הרבה יותר ומכאן להצלחות הדרך קצרה .
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com