מורן הכירה את גיל בטיול בתאילנד. שניהם היו צעירים בארץ זרה ומצאו נחמה אחד בזרועות השנייה. הם טיילו חצי שנה ביחד ונרקמו בינהם יחסים רומנטיים.
"כשחזרנו לארץ איחדנו כתובות ונהינו לזוג ממש. שנתיים אחר כך נישאנו", מורן מספרת בדמעות. "גם לפני החתונה היו ניצנים של אלימות מילולית. הוא קנאי ומרחרח אחרי כל צעד שלי מחד, ואדיש אלי מאידך.
"אני הלכתי ונחלשתי מולו. הלכתי על ביצים, הייתי כנועה, עשיתי הכל בשבילו. הוא זלזל בי. ירד עלי על הלימודים שלי, על המראה שלי, על העבודה שלי. צחק עלי שאני לא אסרטיבית ואני לא יודעת להסתדר. נתן לי הרגשה שאני טיפשה שלא מבינה כלום. ואני המשכתי לאהוב אותו ולתת לו הכל. פעם, כשהעליתי את נושא הילדים העתידיים שלנו. הוא צחק עלי ואמר שהוא לא עושה איתי שום ילדים. הגנים שלי לא מספיק משובחים, אמר.
"כשמצאתי עבודה טובה והרווחתי יותר ממנו הוא לא הפסיק לומר לי שלא מתאים לו אישה קרייריסטית. זה מגעיל אותו. וזה נשים זולות. ויש מלא גברים שבטח רוצים לז... אותי במשרד, זה היה נושא שיחה יומיומי אצלנו או יותר נכון ויכוח יומיומי.
"ככה זה נמשך שלוש שנים. הלך והידרדר. היחסים התפוררו. עד שבמהלך מריבה קולנית ואלימה, נמאס לי, לקחתי מזוודה ועזבתי את הבית. הלכתי לגור אצל חברה.
"גיל הפך ברגע הזה למלאך. עשה הכל כדי שאחזור הביתה. בכה בלי הפסקה, צלצל כל יום, סימס לי מילות אהבה, התחנן שאבוא, הבטיח הבטחות ענקיות, שלח פרחים, מה לא? ואני בשלי. לא רוצה.
"נפגשנו לקפה על מנת לדבר, והוא רק רצה לרצות אותי. התנהג כמו ג'נטלמן מהסרטים. הרגשתי שאני מאד רחוקה ממנו. לא יכולה לעבור לסדר היום. אולי אני כבר לא אוהבת אותו. אבל אני עדיין לא אמרתי את הלא הסופי. והוא השתגע מהמצב. לוחץ עלי חזק לקבל החלטה. ובעיקר לוחץ לחזור אליו. פתאום הוא רוצה ילדים ומשפחה איתי. הוא לא רוצה לוותר עלי.
"חודשיים אני אצל חברה שלי, הרבה יותר טוב לי. אני פורחת. חופשיה. מחוזקת. אפילו מחוזרת. וגיל לוחץ, רוצה ממני תשובות. אני לא יודעת מה לעשות, יש לי התלבטות קשה. קשה לי לפרק. אנחנו נשואים. זה אומר לעבור הליך גירושים. קשה לי להיות זאת שמפרקת. ויותר קשה לי לחשוב שאני חוזרת אליו. אני כבר לא שם. אך בכל זאת מטרידה אותי השאלה האם הוא באמת השתנה?".
אפס סובלנות
מורן,
התעוררת. הפסקת להיות אישה מוכה. אז אין מקום לגבר מכה בחייך. עכשיו יותר מתמיד. אפס סובלנות לאלימות מכל זן. השליטה במצב עכשיו בידייך.
ממכתבך ומהיכרות איתך ניתן להבין שעצם ההתחברות שלך ושל גיל התאימה לכם מאד בתקופה ההיא. הייתם רחוקים מהבית, בארץ רחוקה חיפשתם חמימות ושייכות. זו קרקע מזון מצוינת לסיפורי אהבה. הייתם בני 23. צעירים שמגששים את תחילת דרכם. התאים לך להבליג, לשתוק ולהעלים עין מהסיטואציות הלא נעימות שלבטח היו איתו גם אז. פחדת לעשות עניין שמא יתפוצצו היחסים. התנהגותך החלושה היא חלק מהסיבה שהוא היה שליט. את איפשרת לו להיתעמר בך. והוא לקח את זה בגדול . לא רצית לאבד אותו, חשבת שאת אוהבת אותו. ככה הרגשת. ולקחת מקום עלוב בקשר.
הרי אי אפשר לאהוב אדם שמיתייחס אליך בגסות. אהבה מתקיימת רק בהיזון חוזר. אהבה חייבת להיות הדדית אחרת זה סבל. אך הרבה פעמים אנו מבלבלים רגש אהבה עם ריגוש, תלות ומצוקה. זה מרגיש כמו אהבה אבל זה בעצם פחדים עמוקים. הפחד הוא הדבק שמחזיק הרבה מאד זוגות לאורך זמן. לומר לעצמינו:"אני פחדן" אף אחד לא אוהב אז חיים על צידוקים, אידיאליזציות, תירוצים ושכנועים עצמיים. יש כאלה שחיים כך את כל החיים.
כל ההבטחות שלו תקפות לעכשיו כשאת לא מושגת. ביום שתחזרי אליו יתכן מאד שהמצב יחזור לקדמותו. וכשיהיו לכם ילדים הו אז בכלל תהפכי למובנת מאליו והוא כנראה יחזור לסורו ועוד גרוע מזה
גיל עכשיו משתנה כי את משתנה. את לא מורן חדלת האישים שהיית. הפכת לזהב בשבילו, כי את אינך. את חזקה מולו והוא חש בזה. את לא הסמרטוט שהיית. עכשיו הוא חייב להביא לקשר איתך מנגינה אחרת ולהוציא את התותחים הכבדים שלו כי הוא מבין שאת זולגת לו מבין האצבעות. כל ההבטחות שלו תקפות לעכשיו כשאת לא מושגת. ביום שתחזרי אליו יתכן מאד שהמצב יחזור לקדמותו. וכשיהיו לכם ילדים הו אז בכלל תהפכי למובנת מאליו והוא כנראה יחזור לסורו ועוד גרוע מזה.
את עדיין לא לגמרי בשלה לפרידה. אפשר לנסות שוב לחיות ביחד תוך תהליך של טיפול שעוזר לכם להבין מה באמת אתם רוצים, לתאם ציפיות, לשים גבולות, לפתוח ערוץ לתקשורת כן. ללמוד מהעבר ולתקן את העתיד, אם יש סיכוי אפילו קטן שזה יצליח, זה שווה הניסיון. אך הפעם תהיי פקוחת עיניים ומהר מאד תביני את המצב. את כבר לא תספרי לעצמך סיפורים ולא תייפי את המציאות.
כמובן שעם עניין ההיריון תמתיני עד שיהיה לך ביטחון מלא שהוא ראוי להיות אב ילדייך.
החיים שלך עם גיל לא נראים לי להיט. את צעירה, יפה, אינטליגנטית. אין לך בעיות כלכליות. אין לכם ילדים, אין רכוש משותף. זה עושה את הפרידה לפשוטה יותר.
פרידה זה תהליך כואב גם הוא נכון. יש תקופת הסתגלות למצב החדש, וגם עצב על הפירוק. אך לפעמים זה הפיתרון.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com