הטור הזה מספר את הסיפור של הרבה מאד נשואים ונשואות ויש בו תובנות ותרגומים של המצב. זהו אות הזהרה או ואולי תמרור עצור על התרחיש שכנראה יקרה לכל אלה ש"הברק" הכה בהם והם נסחפו ברוח הפרצים הזאת.
הסיפור הזה, שהתרחש לפני 15 שנה, הוא על מוטי אבל הוא נוגע בכל אלה שחווים עכשיו את החוויה השמיימית והסוערת הזאת – בגידה.
מוטי היום כבר בן 55, היה אז בן 40. הוא גבר נחמד, רגיל כזה. אין עליו שום סימן של פורע חוק, שקרן או בוגדן. הוא נשוי למירי ויש להם שלושה ילדים מוצלחים. כל השנים הם היו משפחה שלווה ובטוחה. הם מעולם לא חשבו על פירוק החבילה או על משבר שיזעזע אותם. שניהם עובדים, מגדלים ילדים, יש להם דירה נחמדה והכל טוב.
יום בהיר אחד נכנסה אליו למשרד בחורה צעירה ונאה למסור חומר הקשור לעבודה. אבל מבטם נתקע וקרה שם משהו. כימיה שלא תמיד ניתן להסביר. הוא התחיל לחשוב עליה יום וליל. התענג במחשבה על קשר ביניהם אבל לא עשה דבר בעניין. עברו ימים ושבועות והיא שוב הופיעה. היא הייתה יפה וגבוהה עם שיער שחור שופע, נעימה בדיבור ומאד חברותית. הם ישבו לדבר שעות ו"הזרע ניטע". מפה זה הלך והתגלגל ואי אפשר היה לעצור את זה. תשוקות שמוטי מעולם לא הרגיש, ריגוש שמרטיט את הגוף, כמיהה מטורפת. הרגשת חיות ועונג צרוף. שיכרון של ממש.
ההתנגדות לקשר והפחד להיתפס קיים, אבל הוא חלק בלתי נפרד מחומרי הריגוש. טירוף חושים מחד ורגשות אשם מאידך.
הוא לא חשב על כלום רק רצה להיות איתה. לא עבר לו בראש הבגידה הצורבת והפגיעה במירי, גם המחיר שישלם לא עניין אותו. השקרים היו חלק ממנו, אשתו כאילו לא הייתה קיימת. הוא חי בעולמות מקבילים.
אחרי שנה של רומן אהבה לוהט אשתו תפסה אותו. הוא לא נזהר, היה שאנן וקצת אולי בתת מודע רצה להיתפס. מירי מצאה קבלות של בתי מלון בכיסי המכנסיים, חשבונית של מסעדה בשעת צהרים, כתם שפתון אדום על הצווארון, התנהגות שונה שלו בבית, תזזיתיות וחוסר המנוחה שלו וכל זה ביחד הביאו אותה למסקנה ברורה שיש עוד אישה בחייו של בעלה.
הוא מיד הודה באשמה, לא הייתה לה ברירה אחרת והיא זרקה אותו מהבית. המשפחה היפה והיציבה התפרקה. אשתו נשברה, הילדים כעסו, והוא היה מטולטל ומסוחרר. הוא עמד בפני החלטה גורלית ולא היסס. הוא ראה בזה הזדמנות להתגרש וללכת לאהובתו ולחיות כמו שהוא מפנטז. בתשוקות וטירוף חושים. כך הוא חשב שיהיו חייו אם יחבור לאהובתו. אבל זהו שלא לאורך זמן.
אפילו חביתה לא עשתה לו
הוא מיד עבר לגור איתה. עם אהובתו. חלומו התגשם. הם שכרו בית וריהטו עד הפרט האחרון. הם היו (לרגע) בעננים. בהתחלה זה היה רומנטי , סקס מטורף, בילויים, נסיעות, בזבוזי כספים, כביכול ערוץ החיים הטובים. אך עד מהרה הרומן הלוהט, הגנוב והבלתי אפשרי הפך לזמין , אפשרי ושיגרתי. הוא נחת על הקרקע. בום!
פתאום צצו בעיות. נפקחו עיניו. היא בלגניסטית, לא זזה מהספה, מכורה לנטפליקס, מעשנת בלי הפסקה. היא לא יודעת לבשל, ואפילו חביתה לא עשתה לו. הבית היה מוזנח. היא חשה עצמה נסיכה וכל העול נפל עליו. הוא נזכר במירי אשתו. אצלה לא היה דבר כזה. היא אישה טובה, חמה, אוהבת, מטפלת בבית ובילדים, בשלנית נפלאה.
"מה אני עושה פה? נפלתי על הראש? איבדתי את הצפון?", הוא חשב לעצמו. "אני רוצה לחזור למירי. מיציתי", הוא אומר.
עכשיו התחיל המסע לחזור הביתה. הוא עזב את המאהבת והשאיר הכל מאחוריו.
הוא עבד קשה לשכנע את מירי לחזור. הוא חיזר במרץ, חודשים התחנן על נפשו. מירי התרככה (היא בסך הכל רצתה להזדקן אתו. היא לא רצתה את הסיבוב הזה מלכתחילה) והסכימה לקבל אותו.
זו הייתה תקופה קשה. הוא היה חשוד מבוקר עד לילה, היא לא האמינה לו למילה, היא תחקרה אותו על כל צעד. הוא היה פפי שלה, שפוט. כל מה שרצתה הוא עשה. האמון המלא לא ישוב עוד.
עברו מאז כמה שנים, אבל הקשר עם אשתו מעולם לא חזר להיות מה שהיה. הכתם שהוא השאיר נותן את אותותיו כל יום. אלה יחסים עם סדק. תמיד יש מתח מסוים באוויר. זה לא אותו דבר. גם עם הילדים שגדלו בינתיים הקשר לא חלק. הם סלחו אבל לא שכחו וזה תמיד שם.
"זה המחיר שאני משלם עד היום על הסיבוב שלי", הוא אומר לי. "אז כשהייתי בתוך זה לא עניין אותי המחיר ואני משלם אותו עכשיו בלב שלם. אם הייתי רוצה שוב לחזור לסיפור כזה? לא ולא. אבל לא הייתי מוותר על החוויה שכן חוויתי".
"זה היה טירוף. ואי אפשר לסרב לזה. יש שלב שהוא אל חזור בריגוש. ואתה חושב רק על הנאותיך. קל לזר לשפוט מהצד אך מי שחווה מבין לעומק מה שאמרתי. זה יכול לקרות לכל אחד - גברים ונשים"
זה הפרדוקס. זוהי חוויה שמיימית, נעימה וסוחפת. "זה החמיא לי, זה העלה לי את הדימוי והגבריות, זה לימד אותי הרבה דברים שלא הייתי יודע לולא זה. זה היה טירוף. ואי אפשר לסרב לזה. יש שלב שהוא אל חזור בריגוש. ואתה חושב רק על הנאותיך. קל לזר לשפוט מהצד אך מי שחווה מבין לעומק מה שאמרתי. זה יכול לקרות לכל אחד - גברים ונשים. אולי מהסיפור שלי תחשבו על המחירים שתשלמו".
מצד שני, מוטי לא בטוח שזה מה שיעזור. "ניסיונם של אחרים אינו מספיק. כי אין חכם כבעל ניסיון. אני רק אומר. ואניח את זה כאן".
אין כאן בעד נוגד או צודק וטועה. יש בטור הזה את המציאות כפי שהיא בלי להלבין את התמונה.
אל תגידו לי זה לא יקרה כי יושבים אצלי בקליניקה הרבה שהצהירו הצהרות ו"נפלו". אל תשפטו את מי שכן קרה לו. כי אולי אתם הבאים בתור.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com