"אני בדילמות כבר ארבע שנים. לא רגוע. מוטרד.
"אני נשוי 20 שנה ואין לי מילה רעה אחת על אשתי. אין לי מילה רעה אחת על הבית ועל המשפחה. יש לי שני ילדים נפלאים. אני איש משפחה שדואג למשפחה שלו ונהנה מאד בחברתם. הבעיה היחידה היא השחיקה, המובן מאליו, והעדר הריגוש. אבל בסך הכל החיים טובים. לא חלמתי שיבוא יום ויקרה לי מה שקרה.
"לפני ארבע שנים הכרתי אישה מהממת ונדלקה ביננו אש להבה. זה היה בלתי נמנע. פשוט נדבקנו והתאהבנו חזק. בהתחלה רק נהניתי מהקטע המסעיר אבל עם הזמן זה הפך לחלק בלתי נפרד מחיי. החלק המאד נעים של החיים.
"הגעתי למצב שאני תקוע בקבלת החלטות שלא מתקבלות ולא מבוצעות. לא רוצה לפרק את המשפחה, אין לי סיבה מספיק טובה שמשכנעת אותי לעזוב ומצד שני לא יכול בלי האחרת שגם לה יש חלק מאד משמעותי במכלול. אני מנסה להנות מכל העולמות אבל בסופו של יום זה סבל ולא באמת הנאה. אני יודע שצריך להחליט וזה יושב עלי אבל אני לא מצליח לזוז לשום כיוון.
"בינתיים אשתי לא יודעת כלום. אולי עולה לה חשד קטן כשהיא רואה אותי מהורהר, אבל היא לא על זה. הכל עדיין סודי".
החלטה וקוץ בה
התשובה בלשון זכר ומתייחסת למקרה הזה אך היא מיועדת לזכר ונקבה כאחד.
מה עוד לא נכתב על המשולש הרומנטי הזה?
זו דילמה שמעסיקה ממש עכשיו מיליוני אנשים בעולם. שני הכוחות המניעים: הבית, האישה החוקית כביכול, המשפחתיות, היציבות, הביטחון, החוויות המשותפות, השגרה והילדים לצד אישה אחרת חדשה ומסעירה שמרטיטה לי את התאים בגוף ובנשמה. איתה זה הקרם דה לה קרם, זה הגנוב, הסודי, האסור והמתוק.
הקושי בקבלת החלטות נובע מהעדר מציאות מושלמת. בכל החלטה יש קוץ ולכן היא קשה. עם איזה "קוץ" אני מסוגל להתמודד? כרגע אתה לא מסוגל להכיל שום קוץ ולכן אתה על הגדר כבר הרבה מאד זמן.
הקוץ לפרק את המשפחה ולהתמודד עם כעסים, מרירות, עצב וקושי שיעבור על היקרים לך מכל. ההתנגדויות של קרובי המשפחה (הורים וחברים) שתצטרך לעמוד מולם. פירוק כלכלי. הפחד להתחרט והאומץ לעזוב משהו טוב וידוע וללכת ללא נודע.
הקוץ השני זה לאבד את קרן האור שמאירה לך את הימים, עושה לך נעים בלב ובגוף, להיפרד מהסם הממכר - הריגוש ולחזור לכל כך צפוי וידוע. ולהסתפק במה שיש.
המטוטלת שבה אתה נמצא גורמת לשילוב המסוכן והממכר בין הנאה ותשוקה לסבל ואי נוחות..
הסבל הוא חלק מהחומרים ממנו עשוי הריגוש. ריגוש זה לא שמחה ולא אושר עילאי. ריגוש זה תערובת של הנאות ועינוגים יחד עם תסכול וכאב. בריגוש הדם מוצף באדרנלין וזהו חומר ממכר לא פחות מהרואין, ההבדל הוא שהוא מיוצר בתוכנו והוא זמין וזול. צריך רק את הטריגר ולך יש טריגר כבר כמה שנים. אתה נרקומן ממש.
גם על מנת לצאת מהמצב הזה אתה זקוק לטריגר לצלצול המעורר, לכאפה מצלצלת. אתה מחכה שיקרה משהו חיצוני שיאלץ אותך להחליט. עד אז אתה במקומך. האילוץ יכול להיות מגילוי הקשר על ידי אשתך או לחץ חזק עם אולטימטום מצד האהובה. אתה ממתין שהנשים שלך יעשו את הצעד ואתה רק תצטרף לברירת המחדל.
אני בוודאי לא אחליט בשבילך וגם אם אומר לך לחזור הביתה מלא על מלא אלה יהיו מילים באוויר כי כרגע אתה בשלב קריאת המפה ובדיקת ההשלכות העתידיות של כל החלטה.
אני כן יכולה לומר לך שאני מבינה את השחיקה בבית ואת הרצון למצות את החיים וללכת אחרי ההנאות הקטנות. יש כיף בריגושים וזה מגנט מאד חזק. זה אנושי להימשך לשם ולכן יש כאלה בהמונים.
אני יכולה לומר לך מניסיוני ומניסיונם של רבים אחרים שכל מערכת יחסים שמתמסדת הופכת לפחות זוהרת ומרגשת מזאת הגנובה והאסורה
אין לך הבטחה וערבות שמה שתחליט זה הכי טוב אבל אני כן יכולה לומר לך מניסיוני ומניסיונם של רבים אחרים שכל מערכת יחסים שמתמסדת הופכת לפחות זוהרת ומרגשת מזאת הגנובה והאסורה.
לפי הרגשתי אתה כרגע לא במקום לעזוב את הבית, את הביטחון והיציבות ואת אשתך שמשמשת לך עוגן נצחי. אתה גם לא תוותר בשלב זה על המפגשים עם האהובה. אתה תמשיך לג'נגל עם כל הכדורים באוויר ותהיה שאנן רק כי השליטה כרגע בידך.
יש לך הרבה מה להפסיד אם תלך מהבית ויש לך תחושת פספוס אם תעזוב את המאהבת שלך. התשובה כבר חרוטה על ליבך רק צריך לחפור ולהגיע אליה.
זה מצב לא נוח ששורף את הכל. הראש שלך לא בבית ולא בעבודה, אתה בתקופה מוטרפת. ואתה אוכל לעצמך כל חלקה טובה. אבל בשבילך זה כרגע הפתרון. באת אלי כי רצית שאחליט בשבילך, שאלחש לך מה נכון, שמישהו כבר יציל אותך מעצמך. אבל אין לי אבק קסמים שיהפוך אותך למשהו שאתה לא. אתה עכשיו בחלק הקשה של מסע חייך והבחירות שלך יקבעו את עתידך.
זה שהגעת לטיפול ויש לך צורך לדבר על זה לעומק יתכן ומבשר את תחילת השינוי. את העידן החדש של חייך.
>>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com