״לא רציתי להתגרש,״ מספר לי שוקי, בן חמישים וגרוש מזה עשור. ״אבל אני טיפוס פלרטטן ואשתי סבלה מזה. היא העיפה אותי כשהבינה שיש לי יחסי מין מחוץ לבית. הילדים היו אז בני-עשרה. מבחינתם יום אחד עזבתי את הבית והשארתי אותם מאחור עם אמא שבורה. זה מה שנצרב להם. הם החרימו אותי, הם היו מוסתים נגדי כל השנים. אמא שלהם לכלכה עלי בלי סוף, עשתה ממני מפלצת. הילדים היו באים אלי מידי פעם אבל עם פרצופים כועסים. לא דיברנו הרבה. כשנכנסה מישהי לחיי הייתי מסתיר מהם. הם בעצם לא ידעו עלי כלום, והאמת שגם אני לא ידעתי עליהם כלום. עד היום הם אוכלים לי את הראש.
רציתי לשנות את המצב ולכן החלטתי להכיר להם את חברתי הנוכחית. מאז התחיל עלי עליהום. היום הם כבר באמצע שנות העשרים שלהם. הם אמורים להיות בוגרים. הם כועסים עלי וטוענים שזאת בחורה לא טובה, שאני גרוע בבחירות של בת זוג , ושאני פראייר ובחורות מנצלות אותי. הם שותים לי את הדם ורוצים שאעזוב אותה. הם עושים לי סנקציה ולא מדברים איתי. גם אני לא יוצר קשר וכך כבר תקופה לא שמעתי מהם. אני עצוב מאד מהמצב. זה מאד משפיע עלי. אני לא יודע כיצד לנהוג איתם.
שוקי,
התקלה שלך עם הילדים לא התחילה היום. הכל התחיל לפני שנים רבות. חשבת לעצמך אז שאתה אבא נהדר שמביא פרנסה טובה ונמצא בבית, אבל זה לא קריטריון לאבהות טובה. תתעורר וקח אחריות. אתה, וכנראה גם גרושתך, הייתם עסוקים בסודות ושקרים ובהסתרות מול הילדים. הייתם בית סגור, משפחת בונקרים, כזה בית שאין בו פתיחות ושיח. זה מקור לצרות. מעולם לא ישבת עם הילדים הבוגרים שלך והסברת להם מה עבר ועובר עליך ולמה אתה לא עם אמא. לא חשפת בפניהם בנות זוג בעשר השנים האחרונות וחשבת שהם עיוורים ולא רואים. יצרת בעצמך את כדור השלג המתגלגל הזה ובנית יחסים עקומים שנמשכים עד היום.
מאד נוח לך, ולרבים במצבך, להסיר מעצמך אחריות ולומר שהכל עניין של הסתה מכוונת מצד הגרושה. אל תשכח שגם לך יש אחריות על המצב. לא הכל מגיע מאמם. ילדיך כבר גדולים וברי דעת, לא תינוקות. בשלב הזה ההסתה של אמא לא אמורה להשפיע כל כך קשה. אתה זה שיצרת בסיס איתן לכל האמירות של גרושתך. היא נבגדה, נפגעה והיתה מלאת ארס.
הילדים לא מפחדים לאבד אותך
היום אתה במצב שהילדים מרשים לעצמם להשתלט על חייך ולהכתיב לך. הם לא מפחדים לאבד אותך כי מבחינתם הם איבדו אותך כבר לפני עשור. הכל מעוות. אתה בעיני ילדיך חלש ואכול רגשות אשם. אתה לא פתוח מולם ועדיין מתייחס אליהם כאל ילדים קטנים שאפשר לסבן. היום מה שעומד לנגד ענייהם זה כספי הירושה העתידיים שאתה מבזבז על נשים "זרות". הם לא מפרגנים לך חיי זוגיות ושמחה, הם לא מאמינים בשיקול דעתך ולא בטוחים שהם מספיק חשובים לך. מבחינתם "אכלת" את הקרדיט.
היום אתה צריך להוכיח להם שהם הכי חשובים. אין זה אומר להיפרד מאישה זו או אחרת. חייך הם חייך וזכותך לצאת לבלות ולאהוב את מי שבא לך. אבל אל תיתן לזמן לעבור ולקשר עם הילדים להתמסמס. צור עימם קשר ואל תעשה חשבון לאגו. אל תתחשבן על מי שישבר ראשון. תהיה אתה זה שמצלצל ומסמס ולא מוותר על הקשר איתם. גם טפטוף קטן מייצר בסופו של דבר סדק בסלע.
כל מה שקרה לך הנו אנושי. לא רצחת ולא גנבת
דבר איתם פתוח. בלי להתפתל ובלי לדרוך על ביצים. ספר להם את ההיסטוריה שלך מההתחלה בלי שקרים ובלי מילים רעות על אמם. ארגן מפגשים אתם בבית, רק אתה והם. תרגיע אותם, תהיה חם. מהלב. לא מרגשות אשם ולא ממצפון נוקף. כל מה שקרה לך הנו אנושי. לא רצחת ולא גנבת. היית אתה ולך עם זה בכנות. זו נוסחה מנצחת.
אתה לא האבא היחיד בעולם שהסתבך כך עם ילדיו, כל מי שחונך על שתיקות והסתרות נוטה להעביר את מעגל הדפיקות הזה הלאה גם לדור הבא. בבתים שלא דיברו על כלום, או אצל הורים ניצולי שואה, הורים שגדלו בעצמם בבתים שותקים, כל אלה שלא מסוגלים להתמודד עם שיח וגילוי לב בסופו של דבר קלקלו את הקשר עם הילדים ויצרו חומות. אל תיתן לזה להתפתח. תבלום את הדפוסים האלה עכשיו. גובה העיניים זה הפתרון ורק לא להישאר שבוי בקונספט ההיררכי המיושן שהילד הוא במעמד נמוך מההורה.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות
בבקשה: Yaely_b4@walla.com