"כבר שלוש שנים אני מנהל רומן בעודי נשוי, והרומן הזה סיבך לי את כל החיים. עכשיו זה באמת כבר לא מצחיק.
"אני רביב, נשוי 18 שנה. יש לי שני ילדים בני עשרה. האמת שאין לי מה לומר על אשתי. היא אישה טובה ונאמנה. אין לה שטויות בראש. מהעבודה היא רצה ישר לילדים ולטיפול בבית ובי. לא רע לי בבית, אבל עם השנים נשחקתי, השתעממתי. בעיקר מבחינה מינית. חלמתי על אהבה בשחקים, על רומנטיקה, על פרפורי לב ובטן. פנטזתי על תשוקות וריגושים.
"תמיד הייתי איש של נשים וידידות. אשתי יודעת שאני כזה, קצת פלרטטן. אפילו שאני חביב הנשים, כל השנים הייתי נאמן (פחות או יותר) עד שפגשתי את שי-לי, צעירה יפיפייה. היא הפכה לי את הראש. רווקה, בת 33. קרן אור זוהרת בחיים שגרתיים. היא התגלמות הכיף של החיים. לא רציתי לעזוב את הבית, אבל גם את שי-לי לא יכולתי לעזוב.
"זה פשוט קרה לי איתה, מגנט, לא תכננתי שזה באמת יקרה. אבל משהו גדול משך אותי בשי-לי ונגררתי לרומן הלוהט הזה. היא עשתה לי צמרמורות בלב ובגוף, ולמרות הכל מעולם לא אמרתי לה שאתגרש. גם לה זה היה נוח וטוב, ולכן אף פעם לא דברנו על עתיד. כל אחד ידע את מקומו. מדי פעם הייתי אומר לה שהיא צריכה גבר פנוי, קשר רציני, הקמת משפחה. 'מה את רוצה אותי? ממני לא יצא לך כלום'. הייתי כן איתה. היא לא עשתה עם זה כלום. אהבה אותי ורצתה אותי. ואני לא יכולתי לסרב לזה. האגו שלי חגג.
"לא לקחתי בחשבון שכשעושים הרבה סקס נכנסים גם להריון. שי-לי הודיעה לי שמאחר לה. וכבר אמרה בפה מלא שאם זה הריון היא משאירה.
"הייתי במתח נוראי. אשתי קלטה שמשהו עובר עלי. התנהגתי שונה. מכונס, בלי תיאבון, מבוהל. לא אמרתי כלום. היא שאלה מה קורה לי והמצאתי תירוץ עלוב. היא חושדת.
"שי-לי הודיעה לי שהיא בהריון ואין לה כל כוונה להפיל את העובר. ניסיתי להוריד אותה מזה, אבל אני גם מבין אותה. אין ברירה. זה הגוף שלה. בקרוב יהיה ילד.
"עכשיו זה כבר שבוע 17 והבטן מתחילה לבצבץ. על הפלה בשלב הזה כבר אין על מה לדבר.
"אני בסטרס כל הזמן. לא יודע מה לעשות. עוד מעט יהיה אח קטן לילדים שלי. והכל בסודי סודות.
"אני לא אזרוק ילד שלי לרחוב. אני לוקח אחריות, אשלם מזונות, אבל אני לא מוכן להתגרש. לשקר או לפתוח הכל?".
הילד לא אשם
רביב, הסתבכת ויש רק דרך אחת נכונה.
אופס, שכחת לרגע, אבל למעשים יש השלכות". רק מזכירה לכם איך ילדים באים לעולם. זה לא עם חסידה. זה בדרך כלל כשזרע וביצית נפגשים. סקס.
נתקלתי בכמה דרמות כאלה. בכולן הילד הוסתר מהמשפחה הקיימת, אבל בכל הסיפורים לשקר לא היו רגליים ארוכות. זה התגלה אחרי שנים, כשהילד כבר נער והפך את הסיפור ליותר גרוע. ואז השבר גדול פי מיליון.
עוד דקה יש ילד, שלא פשע ולא חטא ומגיע לו אבא נוכח. הוא לא אשם במעשיהם השובבים של הוריו. טובתו היא נר לרגליך. הוא שלך, מזרעך. נושא את הגנים שלך. זה לא חפץ.
אם תמשיך להסתיר, תיאלץ לשקר כל חייך. בכספים, ברגשות, בביקורים. תצטרך להסביר לאשתך ולתרץ היעלמויות בלי סוף. ככה ייראו החיים שלך. זיוף אחד גדול. ואם תתעלם מהילד, זה ירדוף אותך.
אין כמו האמת – זו הדרך. האינסטינקט המיידי אומר לשקר, לשרוד, למשוך זמן. אבל לאחר מחשבה, הכי נכון לדבר את האמת ומה שיהיה יהיה.
מהיום זה המוטו - "אני עשיתי ואני תמיד עומד מאחורי מעשי. אני לא קורבן, יש לי אחריות".
אתה צריך להתמודד ולא להשתפן. זו ההיסטוריה שלך, כך בדיוק זה קרה. זו המציאות וזאת האמת. אין לאן לברוח וגם לא רצוי.
ספר את הסיפור לאשתך ותן לה להחליט אם היא רוצה להמשיך איתך או לא. זכותה של אשתך ושל ילדיך לדעת, למרות הצער
ספר את הסיפור לאשתך ותן לה להחליט אם היא רוצה להמשיך איתך או לא. זכותה של אשתך ושל ילדיך לדעת, למרות הצער שייגרם להם. עשית? קח אחריות. תבוא עם האמת, קשה ככל שתהיה.
תבוא מוכן לכל תרחיש. זה יהיה משבר עמוק עם כעס, בכי וצער. אתה תתמוך באשתך ותיתן לה את הביטחון שהיא צריכה. זה לא מצב קל, זה לספוג הרבה.
ילדיך יעברו טלטלה. ותצטרך לעמוד גם מולם.
אין את מי להאשים. החברה שלך רווקה בת 33. מה חשבת לעצמך? הגיוני מאוד שהיא תרצה לשמור את הילד, שאתה שותף בהכרה מלאה ליצירתו. נגעת - שילמת.
לא ניתן להחזיר את הסרט לאחור. תפתח ותספר את כל האמת ותתמודד עם התגובות מסביבך. לפחות תסמן לעצמך שתי נקודות זכות חשובות: כנות ולקיחת אחריות. הזיוף והשקר הם רק דחיית הקץ ופחדנות. הרי הקץ הזה יגיע. ואז זו ההתפרקות של כולם. כעסים עצומים מלאים בזעם, ואתה תצא הכי קטן. גם מוג לב, בוגדן ושקרן.
אמת וכנות מקלים על החיים ותמיד מנצחים.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת