כשהכרנו, לפני 10 שנים, שנינו היינו דתיים. שומרים נגיעה, מקווה, נידה. הכל. עם הזמן התחלתי תהליך של חזרה בשאלה. הפכתי לחצי חילונית. אני לא מספיק חזקה באמונה ונמאס לי לשמור שבת וכו'. גם בלבוש השתניתי, מחצאית ושרוול ארוך לטייצים, ג'ינסים וגופיות. בכלל הראש נפתח לי, נהייתי חברותית ונגישה ומרוחקת מבעלי. כבר היה ביננו פער. אני לא הייתי מסופקת מהחיים הבנאליים.
אין לי הרבה ניסיון בתחום הרומנטי. אני "ירוקה" במשחק הזה.
כל חיי אני מטיפה לזוגיות בריאה ולשמירה על חיי הנישואים ונחרצת נגד בגידות. מי שבוגדת בבעלה קראתי לה זונה. נגעלתי ממנה וניתקתי הרבה קשרים עם חברות בגלל הסיבה הזאת. הייתי הכי אנטי. שיפוטית וקשוחה. לא האמנתי שיום יבוא ואני אהיה במקום הזה.
אבל אז הכרתי את רוני והוקסמתי. הוא איש העולם הגדול, מצליחן, מצחיק את כל החבר'ה, מסמר הערב בכל מקום. כריזמה שנשפכת ממנו. התחלנו להיפגש. בהתחלה זה היה רק דיבורים ודי מהר גלשנו לאינטימיות. החיים שלי התהפכו. מאישה נשואה נאמנה לבוגדת ושקרנית אולימפית. אבל זה השתלט עלי. לא יכולתי לעצור. רציתי אותו, התרגשתי ממנו, הוא הכניס לי חיות ושמחה. אחרי תקופה אתו ואני כבר מטורפת הוא עוזב, ככה פתאום. "זה גדול עליו" כלשונו.
בהתחלה הייתי שבר כלי. אני שבורה, בדיכאון ואני עם בעלי שלא מבין מה עובר עלי ומנחם אותי ואפילו לא יודע על מה. ומאז התאוששתי אבל הבנתי שיש אהבה כזאת בעולם ואני רוצה להרגיש ככה. אני מרגישה שעם בעלי זה לא יקרה. אני יודעת כמה חמה אני יכולה להיות. ועם בעלי אני קרח, בול עץ.
אני משתגעת. חושבת כל היום על מה אני מפספסת בחיים וחושבת על גירושים אבל יש לנו שני ילדים קטנים ואין לנו עודף כסף. ובכלל בשבילי להיפרד מבעלי זה סיפור לא פשוט על גבול הבלתי אפשרי.
כרוניקה של בגידה
זה הסיפור הקלאסי. הכרוניקה ידועה מראש כמעט. בעלך לא יכול לספק לך את הריגוש כמו שחווית עם הגבר האחר. לעולם זה יקרה אתו. לא כי הוא לא טוב או לא נאה ולא כי הוא פחות שווה. אלא רק בגלל שהוא בעלך והוא חי צמוד איתך כבר לא מעט זמן, אתם מנהלים משק בית משותף והוא זמין ומובן מאליו. כי חיי משפחה שונים מאד מרומן לוהט וחסוי.
ראשית, כמעט ואין דבר כזה בלתי אפשרי. כששניים לא רוצים לחיות ביחד הם נפרדים גם אם זה קשה, מסובך ועם 5 ילדים.
אבל את עוד לא שם ואולי גם לא תגיעי לשם.
מה שקרה לך די טיבעי שיקרה. בחורה צעירה שלא חוותה הרבה, אמא לשניים קטנים, מגיל צעיר נשואה. השנים עוברות, התבגרת, הקשר בבית שיגרתי קצת משעמם והתחלת לחפש עניין. פשטת מעליך את המחויבות לדת ונחשפת לחיים חופשיים יותר. היית פתוחה להתרגשות והיא באה ואף תפסה תאוצה. הרגשת בעננים, עפת גבוה. זה כיף, זה סם ממכר, כל הגוף רוטט וההרגשה כמו מכת ברק. ומי לא רוצה להיות מבסוט? מי לא רוצה להרגיש חי? מי יכול לסרב לתשוקה עזה? כנראה שאף אחד. זה רק עוד סיפור שמוכיח שאדם ראשון אצל עצמו. לפני הכל.
עכשיו נשארת "רעבה" לתחושה הזאת. ואת מפנטזת עליה כל יום. זה לא נותן לך מנוח.
את חושבת שמה שהרגשת עם האחר זה החיים שאת רוצה אבל את לא יודעת שזאת הרגשה שניתן להשיג רק בקשר לא מושג. הריגוש מורכב מהסבל של סוף כל מפגש סודי ומהעונג שבכל תחילתו. זו הנוסחה לפרפרים בבטן אבל זה לא הנוסחה שמנצחת לנצח. היא קצרה וערמומית. חמקנית. זה טיבה.
את חושבת שמה שהרגשת עם האחר זה החיים שאת רוצה אבל את לא יודעת שזאת הרגשה שניתן להשיג רק בקשר לא מושג. הריגוש מורכב מהסבל של סוף כל מפגש סודי ומהעונג שבכל תחילתו
קשר שלא מומש כמו זה שהיה לך, נשאר בגדר פנטזיה ולכן את עדיין כמיהה. ויש הבדל גדול בין פנטזיה שנשארת בדמיון לבין זו שהופכת למציאות.
אז שלא תתבלבלי ושלא תחשבי שאם היית ממשיכה עם ההוא והייתם מממשים את אהבתכם זה היה נשאר עם הטעם המתוק שהיה. טעמים משתנים והמתוק יכול בקלות להפוך למר או סתם לתפל. מבחן המציאות זה בימי השגרה ביומיום ולא במחטפים הבודדים והסודיים.
אין זה אומר שכל רומן שהופך לקשר חוקי יכשל אבל מה שבטוח הוא לא יישאר כמו שאת מרגישה כרגע. אז תרדי לקרקע ותסתכלי למציאות בעיניים.
ברירת המחדל היא שאת נשואה. ולפי מה שאני מבינה ממך את לא מתגרשת מחר. אז בינתיים את נשארת בבית לפחות לתקופה הקרובה. תני לזה סיכוי.
עם כל הקושי זו החלטתך שנכונה לך לרגע זה. שם את צריכה לשים את מרכז הכובד. תחת ההחלטה להישאר בבית יש לך מחויבות ל"תפקיד". וכל עוד את שם תשקיעי שם.
במקום שתשימי את ליבך ותתני מעצמך ותשקיעי קצת חמימות יהיה לך טוב יותר. נסי את זה בבית זה שווה את המאמץ.
את לא בכלא ותמיד תוכלי לשנות את הכיוון.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com