"אני אוהד, רווק בן 34.
"ההורים שלי לחוצים מסגנון החיים שלי. הם מלחיצים אותי ונוברים בזה כל יום. מציקים לי. אני לא בנוי לשיחות טיפול אבל אמא שלי משלמת אז באתי. אף פעם לא הייתי בטיפול כזה.
"אני סטודנט כבר שנים. אני אוהב ללמוד. אני לא חברותי. אין לי חברים ומעולם לא הייתה לי חברה. אני עובד בחצי משרה בטלמרקטינג בהוט. ההורים מממנים אותי. אין לי ניסיון חיים. החיים שלי סובבים סביב הבית, המחשב והקמפוס.
"ההורים שלי הם מודל גרוע. הם מעולם לא הסתדרו. תמיד היו צעקות והשפלות. יש לי לא מעט זיכרונות ילדות לא נעימים.
"יש להם הרבה ביקורת עלי. הם לוחצים עלי להתחיל לזוז ושאפסיק כבר ללמוד. הם לוחצים עלי לעבוד, למצוא אישה, לצאת לבלות, להכיר חברים, לממן את עצמי ובעיקר שאעבור לגור לבד ואעזוב סוף סוף את הבית.
"אני לא מבין מה רע בי. מה הם רוצים מחיי. אני לא מפריע לאף אחד אני בא הביתה אחרי הלימודים, נכנס לחדר ולא יוצא עד למחרת. מה אכפת להם. ככה אני רוצה. ככה טוב לי".
מה גורם לשיתוק
אוהד,
אני שומעת את הסיפור שלך ואם לא היית אומר לי שאתה בן 34 הייתי חושבת שאתה בן 11.
ההורים שלך מודאגים. וכן, הכל כנראה מתחיל בילדות
גם גאון המטפלים לא ייתן לך פתרון בכמה מילים או בשיחה חד פעמית. תחילת הטיפול הוא קודם כל הבנה שיש חריגות מהנורמה בסגנון חייך בגיל הזה. אתה מלא בפחדים ולא משחרר את עצמך מכבלי הבית שכביכול מגן עליך. אתה חושב כמו ילד אבוד שהעולם גדול עליו. נצמדת לטייטל "סטודנט" והוא מגן עליך מלהתחיל את החיים עצמם. אתה לא עובר שלב מתלות הורית לעצמאות אישית וכלכלית. אתה מסתגר עוטה שריון ולא יוצר אינטראקציות חברתיות ובכך מרגיש מוגן מפגיעה. חוסר הניסיון לא מתפתח כי אתה עומד במקום. השנים עוברות ומצופה ממך להתקדם. לשחרר את חבל הטבור ולצאת לחיים. בטיפול נחפש מה הסיבה לשיתוק.
טיפול זה אומר חזרה לעבר והתבוננות על כל מה שהיה (והיה לא מעט) מבלי לייפות .זה מצריך עומק וכנות פנימית, בשלות ואומץ להתמודד.
נבחן ביחד כמה הקשרים ששווה לחשוב עליהם. ומכאן זאת תהיה החלטה שלך מה לעשות ולאן ללכת, והאם להציל את חייך ולצמוח או להישאר באותו מקום ופתאום כל כך מהר לספור יומולדת 40 ו-50 והלאה כשאתה עוד עם אמא ואבא.
הסטטוס "סטודנט" מתאים לך, הוא משרת אותך, כי הוא פותר אותך מעצמאות, מאחריות וממטלות החיים. אתה לא עובד כי אתה "סטודנט". אתה גר בבית ההורים כי אתה "סטודנט". אתה נורא עסוק כי אתה "סטודנט". אתה לא מחויב לכלום כי אתה "סטודנט". ככה אתה בורח מהכל.
עובר יום ועוד יום ואתה תקוע באותו מקום. זו המגננה שלך, החומה שמפרידה בינך לבין התפתחות אישית, נפשית וכלכלית שכנראה מפחידה אותך מאד. אז נכון, אתה לומד וזה חיובי ומקנה לך ידע אך המינון שלך לא מאוזן, זה רק מקלט. אתה בעצם ילד רך, רגיש ומבוהל שגדל באווירה שלילית.
אין כאן אשמים ואין טעם לחפש אותם אך ברור כשמש שהכול מתחיל בבית ההורים. ביחסים בין ההורים לבינם וביחסים שלך עם ההורים. בית לא יציב שערער את הביטחון שלך, שנגע בדימוי העצמי שלך וברמת הרגישות שלך. זה מה שההורים שלך ידעו לתת. זה מה שהם יכלו. זו המסוגלות שלהם וכמו כל בני האדם גם הם עשו המון שגיאות.
אתה עד היום נאחז באימא ואבא שמעולם לא היו שם בשבילך. אף אחד לא נתן לך כלים להתמודד עם החיים
ההורים שלך היו עסוקים בשלהם. הם בעצמם היו במצוקה. הם לא היו מרוצים מהחיים שלהם ולא היה להם מקום בשבילך. זה לא חריג - החיים לא תמיד פשוטים. כל זה השליך על חייך כילד וכנער ועד היום. אף אחד לא באמת ראה אותך, את הרגישות שלך, את הצרכים שלך, את החלומות. עברו לך 34 שנים רק כי הזמן לא עצר ונשמת. הלכת לאיבוד. אתה עד היום נאחז באימא ואבא שמעולם לא באמת היו שם בשבילך. אף אחד לא נתן לך כלים להתמודד עם החיים. והיום אתה מתחיל צעד ראשון. זה יכול להיות היום הראשון של החיים החדשים שלך וזה תלוי רק בך.
המצב הטבעי לילד זה בית חם. ילד אמור ללכת לבית הספר עם ראש שקט והרגשת ביטחון ויציבות ורוח גבית מהבית. יש שם הורה שמקבל, מעצים ותומך. זו הקרקע הפורייה לגדול עליה בטוב. אבל מה לעשות שהחיים לא תמיד נוטפי דבש והמצב האידאלי הזה לא מתקיים. במקומו יש רעש, אי נוחות, ביקורת צולבת, חוסר תשומת לב, הזנחה, בעיות כלכליות ועוד. זה הסיפור שלך וזה מה שאתה נושא על גבך.
ההורים שלנו (וגם שלך) לימדו אותנו לחשוב שהם מושלמים שהם המודל. לשאוף להיות כמוהם. ולפעמים הנכון הוא לעשות בדיוק ההיפך.
לסיכום, אולי זה הזמן לעזוב את האקדמיה לטובת חוכמת החיים ולהכניס את החיים להילוך .
נכון שאתה בן 34 בתעודת הזהות אבל לא עברת את השלבים ההתפתחותיים הטבעיים מילד לנער לאיש. אתה עדיין הילד הכועס שמחכה לנחמה ולחיוך אוהב מאמא, אתה עדיין חרד מאד מביקורת ומדחייה, אתה חשדן שלא מאמין באיש וגם לא בעצמך. אתה לא מעריך את עצמך, לא סומך על האינסטינקטים שלך. ועם כל אלה לצאת לחיים? להכיר? להיות חלק מחברה? לעבוד בארגון? לגור לבד? להיות עצמאי? לא. זר לך מידי וחשוף ולא יקרה ביום אחד. זה תהליך. החיים נראים לך מהחדר הקטן שלך כהר גבוה שהטיפוס עליו לא אפשרי ומסוכן מאד.
לוקח זמן להפנים את מה שהיה וליישם שינוי. להבין איך העבר קשור להיום. לסלוח ולהבין שאתה מספיק טוב.
זה תהליך ארוך של התעצמות.
המפגש הזה הוא הצעד הראשון והמבורך שלך לקראת עתיד חדש. זה מתחיל בהפנמה וברצון לצאת מהמצב הקיים. וזה שהגעת אלי אומר שאתה מתחיל לשאול את השאלות הנכונות.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת