יש מוטיב חוזר אצל מיכל: "כל הגברים רעים, נצלנים וחסרי רגשות".
היא רווקה בת 28 שבאמת מאמינה שכל הגברים חארות. זה מה שהיא חוותה ואין לה מושג שבעצם הכל מתחיל ממנה.
היא מספרת בפתיחות על החיים שלה.
"גדלתי (ועדיין שם) בבית כביכול נורמטיבי. אבל ההורים לא באמת מסודרים בראש. אבא שלי אדם עצבני, מתוסכל מחייו האפורים ומאד לא נעים לקרוביו. לא מביע רגשות. קר גם אל אמא ואלינו הילדים - אלי ולאחותי הקטנה דנה. אמא שלי שתלטנית, אגרסיבית ולא שוקלת שום מילה. אישה ללא פילטרים. כולם מפחדים ממנה. חסרת טקט. מעליבה בלי לעפעף.
"דנה אחותי הייתה הבת המועדפת באופן מובהק וגלוי. היא האהובה. אני הייתי הלא מוצלחת, הבכיינית, הקרציונת, ואפילו טיפשונת כמו שאבא היה אומר לי הרבה. כל מה שעשיתי היה לא מוצלח בעיניהם, אף פעם לא פרגנו לי, לא הרימו לי, לא החמיאו. ואם זה יצאתי לבגרותי.
"כל החיים מרגישה שאני אפס.
"בגיל 19 התחלתי להכיר בנים. התאכזבתי מכולם. תמיד רציתי יותר ממה שרצו, תמיד רדפתי באובססיביות אחרי גברים שלא רצו אותי. השפלתי את עצמי עד עפר אין ספור פעמים. נדבקתי לגבר כמו עלוקה מסכנה. גברים זרקו אותי, חסמו אותי, השפילו. נלחמתי על כל מערכת יחסים.
"את שרון הכרתי לפני שנים, הוא היחיד שהבין אותי ואהב. חיזר אחרי שנים ותמיד היינו רק ידידים, לא יותר. עד לפני חמש שנים בערב אחד מוזר ששתינו יין ופתאום התקרבנו ושכבנו והקשר התהדק. חצי שנה של אהבה ולאט לאט הוא התחיל לסמן שהוא לא רוצה יותר, נפרדנו. היה קשה. התחננתי לחזור וחזרנו ומאז כבר ארבע שנים שהוא בא והולך מתי שבא לו ואני תמיד רוצה וזמינה. לפעמים חודשיים אני לא רואה אותו ופתאום הוא צץ ואני מקבלת אותו בהתרגשות. בא ללילה שניים ונעלם שוב לתקופה בלתי מוגבלת. אני לא יוצאת עם אחרים. לא רוצה לבגוד, אני נאמנה לו".
הגורל שלך בידייך
מיכל,
זה על קצה המזלג.. אבל זה גם משהו. חסרים בסיפור הרבה פרטים על חייך אבל יש כאן את הבסיס וניתן להבין את האווירה שבה גדלת. שכנעו אותך מההתחלה שאת לא שווה כלום ולא יצא ממך כלום. בטח כשאת עומדת בצל אחותך המוצלחת. קיבלת תפקיד של המאכזבת הטיפשה ולקחת את זה כאילו אלה היו דברי אלוהים חיים ומאז את רק ממלאה את תפקידך.
זכרי: אפשר לנצל רק את מי שמסכים לכך. אפשר להשפיל רק את מי שמסכים לך.
גורלו של אדם בידיו.
ההשפעה של הורייך עליך עדיין עצומה, יש שלב בחיים שליציאה לעצמאות ובניית הדימוי העצמי מחדש. וחלק מהטיפול הוא לנתק את המסרים הכואבים שכל חיי קבלת ולהעיף אותם מחייך. להבין שהורייך כבר לא אורים ותומים בשבילך ואת הדרך שלך הגיע הזמן שתסללי מחדש.
לא כל הגברים חארות. יש אנשים נפלאים ונהדרים. את זאת שהבאת את תחושת האפסות, את זאת שחושבת שלא מגיע לך כלום. נדימוי עצמי ברצפה והם זיהו את זה מיד וכן, זה פחות סקסי ואפילו מעיק. עם כולם הלכת לאיבוד מרוב ריצוי ופחד מנטישה. את זו שנתת לגברים לנצל אותך, נשארת גם שהיית לא רצויה, התחננת להישאר עם גברים שרצו שתלכי, נתת את עצמך בכל רגע נתון מבלי להבין את הסיטואציה. חטפת עלבונות ודחייה והמשכת לרצות ולא זזת.
את זו שנתת לגברים לנצל אותך, נשארת גם שהיית לא רצויה, התחננת להישאר עם גברים שרצו שתלכי, נתת את עצמך בכל רגע נתון מבלי להבין את הסיטואציה
זה שאבא היה איש קשה ואמא שלא נתנה לך חום אין זה מעיד על שאר העולם.
חינכו אותך לחשוב שההורים מושלמים וצריך לשאוף להיות כמוהם וגם את זה אימצת ולקחת איתך לחיים. הורים כוונתם לרוב טובה אבל יוצא להם עקום. אין להם מושג בגידול ילדים, הם עסוקים במצוקות שלהם וגם הם לא באו מליקוקי דבש בילודתם. את הדפיקות שלהם הם מעבירים הלאה.
הגיע הזמן לתיקון.
במקום לעצור לחשוב מה כדאי לומר ומה יכול לדפוק לך את החיים הם פשוט אמרו מה שבא להם. ואת היית חסרת הישע, הקורבן. לא קיבלת ביטחון ואהבה אז הפכת לעלוקה שדורשת תשומת לב. ובכך זכית לעוד דחיה ועוד דחיה וכך הלאה.
מתוך המקומות האלה ומצימאונך וכמיהתך לאהבה ויחס חם מכרת הרבה פעמים את נשמתך ונשארת והידפקת על דלתות גברים מבלי להבחין בכך שאת בקשרים רעילים, מחלישים ופוגעניים.
הגבר הזה, שרון, שכרגע את מחשיבה אותו כבן זוג שלך (הוא ממש לא איתך) הוא לא גבר רע או חרא כמו שהגדרת את המגדר ובכל מקרה אותו לא נשנה והוא לא הנושא. הוא בסך הכל ניצב שולי בסרט שלך שמגיע אליך מתי שבא לו.
הוא מבחינתו מרוצה. הוא תמיד מתקבל. הבעיה לא אצלו והוא לא רלוונטי. את נאחזת בפירורים קטנים וכביכול מסתפקת בכלום מכלום, קשר עלוב ומתסכל. אלה לא יחסים של אהבה, זה קשר שרובו בדמיונך ומעט מאד ממנו אמיתי על הקרקע.
את רוצה שינוי? תעיפי אותו מחייך. זה דבר ראשון. את חסומה לקשרים אחרים על כלום ושום דבר.
השלב השני הוא ההבנה שהורייך אינם מושלמים והרבה ממה שאמרו ועשו לילדיהם זה מתוך תלאות החיים שלהם עצמם, מתוך חוסר רגישות ויכולת הכלה וכן גם הקושי האובייקטיבי בגידול וחינוך ילדים תוך ריצות להביא פרנסה ולשרוד. הורים עושים טעויות רבות והרות גורל מבלי בכלל להבין את הנזק שהם גורמים. אבל יש שלב בהתבגרות שמרימים ראש, שמבינים ועושים את ההפרדה בין מי שאני לבין מה שהוריי טפטפו לי שאני.
זה תהליך של הכרות שלך עם עצמך, ללמוד לסמוך על עצמך, להכיר בכישרונותיך, להתחזק ולצאת לעצמאות מלאה.
דרוש קו אחד ברור שינחה אותך לאורך כל הדרך: מי שלא מכבד אותך לא יהיה בקרבתך.
כשאת תחשבי שמגיע לך יחס חם, רציני ורציף. כשאת תביני שמגיע לך לחוות חום וחיבה וחיזור רק אז יגיע האדם הנכון.
כל דבר אחר? לפח מיד.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com
הורים - כל מה שאתם צריכים לדעת