דודי צור (48) נשוי ואב לשלושה ילדים. מנהל מוצר בחברת ההייטק NCR ברעננה. "אני בהייטק כבר 17 שנה. אני ילד של הפרעת קשב וריכוז אז לקח לי זמן למצוא את המקום שלי ואת התפקידים שמתאימים לאופי שלי בעולם השחור-לבן שההייטק מציע. התחלתי כמפתח, אחרי שנה הבנתי שזה לא בשבילי. הציעו לי תפקידים שיותר התאימו לי ונכנסתי לעולם המוצר. זה מתיישב עם ההפרעה שלי כי אלו תפקידים שדורשים יכולות שמופרעי קשב וריכוז טובים בהם, כמו יצירתיות, ראייה רוחבית, אנרגיות ויכולת להוביל אנשים ולתקשר עם סוגים שונים של אנשים. אני עובד שם בחמש השנים האחרונות".
נֹעה שמיר צור (44) מנהלת מוצר בסטארטאפ CAPITOLIS. דודי: "היא יותר מגניבה ממני". נעה: "עבדתי בכמה מקומות, ואני שם כבר עשרה חודשים". דודי: "הקורונה דחפה אותנו, אני עזבתי סטארטאפ אחרי תשע שנים, ונעה עזבה מקום שהייתה בו שנתיים וחצי, קיבלה השראה ממני". נעה: "זה מה שהוא רוצה לחשוב. מה שמעניין זה שלקראת אמצע הקורונה שוק ההייטק התחיל לשגשג ופתח אופציות לכל מי שמתלבט". דודי: "אז ניצלנו הזדמנות". נעה: "בהייטק בכלל אני 15 שנה. התחלתי בתפקיד בודקת תוכנה, עברתי לניהול פרויקטים, ניהול מוצר – עברתי את כל השרשרת ואני עובדת בתל אביב. דודי עובד עם זקנים ואני עם צעירים מגניבים". דודי: "רעה על הבוקר".
נשואים: דודי: "הכרתי את נעה במכללה, בתואר ראשון של מדעי מחשב, בחצי שנה הראשונה היא התנהגה אליי ברשעות, תיקנה אותי כל הזמן, היא הייתה הבנאדם הכי לא אהוד עליי בכיתה. אבל אחרי חצי שנה היא התחילה לרדוף אחריי ומשהו השתנה, אני לא יודע להגיד מה, היא נהייתה יותר נחמדה". נעה: "הייתה לו סטיגמה בגלל שגדלתי בעומר ועם הרושם הראשוני שאני צפונית ומתנשאת הוא הלך חצי שנה". דודי: "היו שם חבר'ה של עומר, קבוצה של מגניבים שלא התערבבה עם הכיתה והייתה רק עם הקליקה שלהם". נעה: "מה שהשתנה זה ששנינו נכשלנו בקורס והיינו צריכים לעשות אותו שוב יחד, היינו קבוצה קטנה – שבעה סטודנטים, ואז לא הייתה ברירה אלא להכיר". דודי: "שנינו לא הצלחנו במכללה אז נפרדו דרכנו מבחינה לימודית. היינו שלוש שנים חברים על הקו, אני למדתי בבר אילן והיא בבן גוריון, זו הייתה חברות וירטואלית ובסוף שבוע היינו יחד". נעה: "התחתנו אחרי חמש שנים". דודי: "נעה קיבלה הצעה לרילוקיישן מאמדוקס ואני עבדתי ב-8200 והחלטנו לקום ולצאת להרפתקה אבל להתחתן לפני. דיברנו על החתונה כבר די הרבה זמן, והצעתי לה נישואים בצלילה באילת, עם קבוצה של צוללנים. כולם שם יצאו בוכים מהתרגשות".
ילדים:
עומר (16.5) נעה: "נולד ברילוקיישן, הוא דרום אפריקאי, כולם דרום אפריקאיים. מאוד רגיש, כולם רגישים. עומר מאוד פעיל, גיימר שחי בעולם היוטיוברים, אוהב חיות, מת על מכוניות, משחק במשחקי נהיגה. לומד בבית של תמר במשמר השרון, זה בית ספר שמתמחה בהפרעות קשב וריכוז ועושה חסד לקהילה הזאת, שם הוא מצליח לפרוח ולממש את הפוטנציאל שלו ולהצליח במתמטיקה".
דניאל (14) נעה: "כנראה מחונן". דודי: "לא כנראה מחונן, הוא הגאון במשפחה. ילד מאוד פעיל, בתוכנית מתמטיקה של בר-אילן לילדים מחוננים שמאפשרת לעשות תואר ראשון לפני השירות. גם הוא מאובחן בהפרעת קשב וריכוז".
רון (10) דודי: "הוא הילד הכי רגיש, דובי חיבוקי, ילד אמפתי, ספורטיבי, בחוג להתעמלות קרקע, מתעמל כמה פעמים בשבוע, רוכב על אופניים, משחק כדורגל וצופה בתוכניות בישול, מחובר מאוד לצד הרגשי. הוא לא צריך את האבחון עדיין אבל מתישהו גם יגיע לשם. קשה לו לשמור על קשב לאורך זמן".
מייפל (6) דודי: "כלבה שאימצנו לפני ארבע שנים, דרך משפחה שלא הסתדר לה כי נולד לה ילד ראשון. היא מעורבת. לא יודע איזה גזע היא, גזע מתוק".
מגורים: "תל מונד. גרים פה כבר 11 שנה". נעה: "בבית שלנו ושל הבנק. בית פרטי 6.5 חדרים".
סדר יום: דודי: "שלי מתחיל בחמש ורבע בבוקר כי אני מתאמן כבר שנתיים כל יום לתחרות איש הברזל. התחרות הבאה תהיה ביוני בדנמרק, באליפות אירופה. האימון מתחיל בשש עד שבע וחצי, לפעמים האימון כפול, שחייה וריצה. לפעמים מתאמן בריצה בבית על ההליכון. כל בוקר מכין סנדוויצ'ים לילדים לפני האימון, ואם אני מתאמן בבית אני לוקח את רון לבית הספר, זה זמן האיכות שלנו. אני עובד מהבית, מרחוק. נעה הולכת יומיים בשבוע למשרדים. העבודה שלי גמישה, אני מסיים בחמש וחצי. יומיים בשבוע אני לומד קואוצ'ינג אצל אלון גל ואז חוזר הביתה בעשר בלילה, ואני עושה גם מנטורינג למנהלי מוצר".
נעה: "אנחנו קמים בין 6:30 ל-7:00, מתארגנים עד 7:30, מי שצריך לוקח כדור להפרעת קשב, בין 07:30 ל-8:00 כל אחד יוצא לדרכו. רון ודניאל בהליכה ועומר בהסעה, כולם חוזרים בין 14:00 ל-15:00, אחר הצהריים לכל אחד יש את הפעילויות שלו. לדניאל רובוטיקה, מתמטיקה, משחקי אסטרטגיה, רון יותר ספורטיבי – צופים, כדורגל, לרוב הפעילויות הולכים ברגל. אני מסיימת לעבוד בשבע, רוב הימים בבית, פעמיים בשבוע במשרד, אני תמיד כאן להגיש, לחמם, להקפיץ".
דודי: "היא הנמלה החרוצה בבית, כל הזמן עובדת".
נעה: "אני עובדת מול ארה"ב אז הימים ארוכים. משתדלים לאכול יחד ויוצא גם שלא". דודי: "אני נמצא פחות בבית בערבים בגלל הקורס אימון והמנטורינג". נעה: "בערב, ארוחת ערב, מקלחת, לפעמים רואים טלוויזיה יחד, יותר אני ורון. יש לנו זמן איכות עם כל מיני תוכניות כמו 'הכוכב הבא' או תוכניות בישול, הוא מאוד אוהב את זה. הילדים הולכים לישון בעשר, כל אחד עם סגירת היום שלו. דודי הולך לישון הכי מוקדם, מסיים את העניינים שלו, מגיע הביתה והולך לישון". דודי: "לפעמים אני מכין עם רון את ארוחת הערב, זו הפעילות שלנו יחד". נעה: "אני הולכת לישון ב-24:00".
מה אוכלים בבית? נעה: "רובנו צמחוניים, רון לא צמחוני ועומר ככה ככה. אוכלים פסטה ברוטב עגבניות או רוזה, מוקפצים, ירקות בתנור, מלא תפוחי אדמה, כל מה שעם גבינה צהובה וקטשופ הולך כאן, סלמון, לכל אחד יש את מה שהוא הכי אוהב. אני בעיקר מבשלת".
חלוקת התפקידים: נעה: "דודי אחראי על הכיף ואני אחראית לעשות פה סדר". דודי: "אני Head of fun, אחראי על הצד הרגשי, אני יוזם פעילויות כמו קיר טיפוס, ונעה אחראית לדברים הביצועיים בבית, היא הייתה מנהלת פרויקטים אז זה מאוד באופי שלה".
מטלות הילדים: נעה: "לפנות מדיח, להכניס כלים למדיח, להפעיל מכונת כביסה, לשים במייבש, לתלות כביסה עדינה, לפי ימים וכל יום זה מתחלף. אבל דחיינות זה חלק מההפרעה, מה שלא כיפי עדיף לדחות". דודי: אנחנו מנהלים אותם מרחוק בטלפון אבל סך הכול הם עושים". נעה: "מסדרים את הסופר שמגיע במשלוח, דואגים לכלבה אבל לא מספיק". דודי: "ובעיקר עושים בלגן".
תחביבים: נעה: "אני מתנדבת בעמותת 'קוים ומחשבות' להפרעת קשב. בבתי הספר של הילדים אני פעילה בוועדים, מתאמנת בפילאטיס, יוגה, ריצה, ואני גם שרת התרבות בבית. דודי על הכיף אני על התרבות – כנסים, העשרה, הצגות, אנחנו משתדלים להוציא את החברים שלנו מהבית להיפגש לקפה, כל מה שעם אלכוהול גם הולך, הופעות, ברים, הילדים נשארים לבד".
קורונה: נעה: "בין סגר לסגר השתנה מאוד. בהתחלה היינו במוד מלחמה כמו כולם, בפוקוס על זומים ובית ספר ולהמשיך שגרה", דודי: "היה מאתגר". נעה: "לאט לאט, הם אוהבים להיבדק זה נותן להם ביטחון, מבחינתם להיבדק כל יום. הם ישר רצו להתחסן, ברור שזה מגיע מאיתנו, אבל הם ממש מבינים את צורך השעה ומה זה תורם להם. אני נדבקתי לפני חודש, והייתי בבידוד מכולם שמונה ימים. עומר לא הצליח להתאפס על מה צריך לעשות והריחוק הזה היה בלתי אפשרי בשבילו. לדניאל סידרתי לוח שעות, ברגע שידע איפה ומתי התאפס על עצמו מהר ואהב את זה. אצל רון הקורונה יצרה תסכול כי הוא רצה להיות חלק מהכיתה. לפני הקורונה נשבר לו מבית הספר ואחרי כמה חודשים אמר שמתגעגע, אז זה עשה שיפט טוב לבית ספר כי הוא מעריך את המפגשים החברתיים. בתקופה מסוימת עשינו מלא ספורט בבית ביוטיוב, דאגנו להפעיל אותם".
משבר אישי: דודי: "נפצעתי לפני ארבע שנים. שכנעתי את נעה לעשות טריאתלון והתנדבתי להוביל ולהתאמן איתה. אחרי שבועיים עשיתי תאונה, רכבתי לאימון שחייה וריסקתי את הקרסול, השתילו לי פלטינה הייתי כמה חודשים בבית. למזלנו מאמן הריצה שלי לקח את נעה כפרויקט והמשיך להתאמן איתה. לי הייתה תקופה קשה כי אני מאוד פעלתן, ולקחת לי את היכולת לנוע עשה לי ממש לא טוב. הרופא המנתח אמר לי שלא ראה מישהו מתאושש כל כך מהר, נלחמתי בפציעה. אחרי יומיים התחלתי ללכת עם קביים למרות שהייתי צריך לנוח שבועיים, ואחרי שלושה חודשים כבר השתתפתי בטריאתלון".
נעה: "אני לא אדם של משברים. היו לי אתגרים, אבל אני אדם מאוד חזק, אז קריסה דרמטית זה פחות אני. נולדתי במשקל קילו מאתיים, אני אדם קטן, כל החיים מאתגרים אבל האופי שלי נבנה על זה – הביטחון העצמי, השאיפות ואיך שאני רואה את העולם. כשמראים לי את הדלת אני חוזרת דרך החלון. אם זה חשוב לי אני אמצא את הדרך להגיע. כל פעם שאני צריכה להתמודד עם משהו קשה ומאתגר אני נכנסת למוד מלחמה ונוהגת בפנומנליות. עבדתי בחברה שמונה וחצי שנים במקום של נוחות ומה שהזיז אותי החוצה זה משבר משפחתי שבגללו הייתי צריכה להיות בפוקוס על הבית. אחרי כמה חודשים זה עבר, אבל אני החלטתי שזו נורת אזהרה מהיקום לעצור הכול ולפנות את עצמי למשפחה ואחרי זה לעשות חישוב מסלול מחדש".
אאוטסורסינג: דודי: "אני בעד לעשות הכול באאוטסורסינג, כל מה שלא אוהבים לעשות, זו הגישה שלי לחיים, והגישה של נעה קצת שונה". נעה: "לא כל פיפס צריך לעשות אאוטסורסינג". דודי: "אנחנו מעבירים את הגיהוץ לאאוטסורסינג ורציתי אפילו קיפול כביסה אבל נעה עדיין נאחזת בזה, אני מעביר החוצה כל תיקון". נעה: "הוא לא הנדימן", דודי: "אני לא אוהב, אני הורס מה שאני מנסה לעשות. יש לנו מנקה פעם בשבועיים, גם אוכל לפעמים קונים מוכן".
ערך מרכזי בבית: דודי: "אהבת אדם. גם אני כל הזמן מנסה להוות דוגמה לגבי התנדבות. בשנים האחרונות אני חוגג יום הולדת בימי התנדבות. בפעם האחרונה התנדבנו בעמותת 'לשובע' שמכינה אוכל להומלסים בדרום תל אביב. מראה להם איך לעזור לאחרים, ליוויתי נכה בעמותת 'אתגרים' כמה שנים. אני גם רס"ן ביחידת 8200 במילואים בהתנדבות". נעה: "הקשבה וכבוד הדדי".
מה בסל רגשות האשמה: דודי: "כשהייתי בתפקיד הקודם, 60 אחוז מהזמן לא הייתי בארץ, ופספסתי את הגדילה שלהם. מאז שרון נולד הייתי 50 אחוז מהזמן בחו"ל. אפילו כמה ימי הולדת שלי חגגתי מרחוק. בימי הולדת שלהם תמיד השתדלתי להיות בארץ. גם כשהתחתנתי אני מרגיש אשמה" (צוחק).
נעה: "דודי יותר חזק ברגשות ואשמות. אני פחות בענייני אשמה. אני העוגן, מה לעשות. בלעדיי את יודעת מה היה פה?"
כמה משתכרים: נעה: "הרבה מעל הממוצע", דודי: "שני מנהלי מוצר בהייטק, אנחנו בעשירון העליון".
לאן הולך הכסף: נעה: "על דודי והתחביבים שלו". דודי: "אני ונעה לא מאוזנים, אני מאוד בקטע של קניות, להשקיע בתחביבים יקרים, ספורט, בגדים, אני בגישה שלי לחיות את הרגע, ונעה בגישה שמרנית לחסוך ליום מעונן והתנהלות כלכלית בריאה, ומזל שכך, אחרת היינו גרים באוהל אבל עם אופניים חבל על הזמן. כל פעם שיש אירוע אני מנצל לחגוג במסעדה". נעה: "אני לפעמים זורמת ולפעמים לא, תלוי במינון". דודי: "הצלחנו לשחוק אותה לאורך השנים". נעה: "הילדים אוהבים לאכול בחוץ, בורגנים משהו".
מגבילים בזמן מסך: דודי: "לא מגבילים זה כבר לא הגיל". נעה: "גם לא את הקטן, הוא ילד פעיל ובחוץ עם חברים, פחות מפריע".
על מה רבים: נעה: "על כל מה שאפשר". דודי: "אנחנו מנוגדים באופי, בהתנהלות, הגישה שלי זורמת, אין לי פחד, צריך להיות במצב קיצוני כדי לפחד. הייתי שבועיים באשקלון עם הקטיושות וראיתי אנשים מתרסקים ואני פחות לקחתי קשה. פעם היינו רבים הרבה אבל עם הזמן זה ירד, היום אנחנו במצב ממש טוב".
קווים אדומים: נעה: "לשמור על המרחב האישי, לא ללכת מכות, לכבד אחד את השני". דודי: "מכות, לפגוע בכוונה מילולית, זה מרתיח אותי. לכבד את הזולת גם כשכועסים".
מפלס עצבים: נעה: "כשהכיור מלא בכלים ואני צריכה לעשות כי אף אחד אחר לא יעשה". דודי: "היא בקצה השני, מאוד מסודרת, מאורגנת, רציונלית ובשליטה. וטוב שכך היא המאזן בבית".
סופי שבוע: נעה: "בעקבות הקורונה הרבה בבית, וגם פיקניקים, טיולים וכאלה, ספורט, סרט, לבקר את המשפחה, סבא וסבתא, חברים".
הזמן המועדף עליכם במהלך השבוע: נעה: "אני אוהבת כל יום, לכל יום יש את הייחודיות שלו". דודי: "אני אוהב את יום ראשון כי אצלי זה אימון שחייה באוניברסיטת תל אביב, יושב עם הקבוצה לקפה, זו דרך טובה להתחיל את השבוע".
זמן איכות זוגי: נעה: "בימי רביעי בין 09:30 ל-10:30, כי ביום הזה דודי ואני מסיימים להתאמן, זמן אידיאלי בשבוע שפנויים ממחויבות אחרות. חוץ מזה יש לנו מינוי להרצאות יחד פעם בחודשיים, הצגות, משתדלים לצאת מדי פעם לדרינק. מתנתקים מהעבודות יושבים בבית קפה בטבע ומקשקשים על החיים. טבע וקפה זה שילוב טוב אצלנו. יש בשרון מלא עגלות קפה".
זיכרון משפחתי נעים: נעה: "כשסול, הכלב הקודם, נפטר לפני חמש שנים, זה היה רגע משמעותי. אימצנו אותו עוד לפני הילדים, ברילוקיישן באפריקה, הוא גידל אותם. היה תהליך פרידה כי הוא מאוד הזדקן וראו שהוא פחות מצליח ללכת או לשלוט בצרכים, לא אכל, בשבועות האחרונים כולנו היינו סביבו ודאגנו לו, כל אחד לקח את זה למקום שלו, אבל זה היה מאוד נוכח. כל אחד נפרד ממנו בדרכו. לקח זמן עד שהבאנו כלבה כי הוא היה חלק מהמשפחה אז לא בקלות כזו מחליפים". דודי: "יום הולדת 40 של נעה בנתניה, הבאתי את כל הילדים לטריאתלון שבו השתתפה, הם לקחו חופש מהלימודים, הם חיכו לה עם המשפחה שלה בקו הסיום".