"מתחילת הזוגיות אמרתי לנעמה: 'אין משבר שלא עוברים יחד, גירושים לא נמצאים על הפרק'"

נעמה (45): אמנית, בעלת סטודיו לקעקועים בבית חרות. "כל המהות שלי כמקעקעת זה הצד של האמנית שבי אני מציירת לכל אחד את הקעקוע דרך חוויה או התכווננות. אנשים מגיעים עם רעיון וצריך לצייר, לעבד אותו ולהפוך למשהו ויזואלי, זו דרך מעניינת ואינטימית. החוזקה שלי היא תנועה, אני מתייחסת לקעקוע כיצירה על הגוף, כך שיש זרימה וכשהגוף זז זה ייראה כחלק ממנו. זה כייף ומאתגר, אני משחקת הרבה עם טשטוש של צלקות, אנשים עוברים תהליך וזה משחרר מטראומה. אני עושה את זה 20 שנה, אנשים מרגישים שזה נותן להן רוח חדשה והם חוזרים, זה הכבוד הכי גדול שאומן יכול לקבל על יצירה שלו". 

גיא (48): צורף, נפח ברזל וממציא פטנטים. "היו לי הרבה פטנטים ולא ידעתי מה לעשות איתם במשך כמה שנים. יש למשל פטנט שנמכר באמזון - מחזיק סיגריות עם אנטנה, שאפשר לעשן איתו סיגריות בבריכה, הוא מונע ריח על הידיים, הייעוד שלו היה לקנביס כי זה פותר המון מגבלות. הכול התחיל מתוך מחשבה של תנועתיות, לפתור בעיה לאנשים בעלי מגבלות, אך השיווק מתמקד בעישון סיגריות. יש לי פטנטים בתחום החקלאות, רפואה, פנאי וספורט, חלקם בפיתוח, ועוד כמה אבי טיפוס שמחכים לשותף והמשקיע המתאים". נעמה: "הוא חי פנטנטים ולא לכולם הוא מתייחס כאל פטנטים כי זה חלק מהחיים, בגדול, הוא פותר בעיות. גיא הוא החלק המוצלח של המשפחה".

נשואים: 19 שנים, הורים לשלושה ילדים. נעמה: "נפגשנו במבחני קבלה לשנקר. שנינו 'פורעי חוק'. גיא הצליח לסיים 12 שנות לימוד עם יחידת בגרות אחת, אני לא סיימתי אבל החלטתי לדחוף את עצמי לבחינות קבלה לשנקר כי לא עמדתי בשום פרמטר, לא פסיכומטרי ולא בחינות בגרות. חלק מהסטודנטים מתקבלים על בסיס כישרון ועל בסיס זה נבחנו לשנקר".

גיא: "באותו יום נרשמה ההיסטוריה. אני הגעתי באיחור התיישבתי ליד נעמה, לא היה לי מושג מה רוצים ממני ולחשתי לה "מה עושים פה" והיא עזרה לי. סיימנו את הבחינות קבלה, ישבנו בקפיטריה והפריעו לנו, אז הלכנו להסתובב יחד בתל אביב. פגשנו שם את שני החברים הכי טובים שלי. בערב כשהורדתי את נעמה, התקשר אליי אחד מהחברים שפגשנו ובירר מי זו, אמרתי לו שזו אשתי. ידעתי ללא צל של ספק".

נעמה: "גם אני ידעתי, רק אחרי חצי שנה. הוא השקיע, ייאמר לזכותו שהוא חדור מטרה, ומה שלא הבנתי אז אני יודעת היום. זה כייף לבלות עם אדם כזה ולבחור ללכת איתו את הדרך. זו מתנה גדולה. יש לנו זוגיות מדהימה וזה הבסיס והמהות של מי שאנחנו.

גיא: "זה העוגן הכי יציב וחזק שלנו ושל הילדים. הם רואים ושומעים את הריבים וההשלמות, יודעים שלא משנה מה אימא ואבא ביחד ואם יש משהו, עובדים עליו ופותרים אותו ולא שוברים את הכלים והולכים לחפש משהו חדש".

ילדים:

אלון (16): "הוא בחור רציני, יש לו 'סנטר' מיוצב בעקבות מה שהוא עבר. אנחנו קוראים לו המבוגר האחראי. הוא שקט וקצת מופנם, יודע מי הוא ומה הוא. נעמה: "מצד שני הוא שטותניק ואנחנו לא מפסיקים לצחוק בבית, הרוב עלינו". גיא: "אלון ואני אוהבים לדבר במבטאים, יכולים לעשות נסיעה שלמה ככה"

תומר (13): "חיה של צחוק ואושר, פצצת אנרגיה. יכול לרוץ ולתזז כל היום עם חיוך על הפרצוף". נעמה: "הם כמו אש ומים ולכל אחד יש חוזקות שלקח למקום אחר. תומר פיזי, קופצני ויש להם תחומי עניין מגוונים. הם בונים סכינים וגרזנים ומטילים אותם, זה ספורט, מסתבר".

שקד (6): "היא המפקדת של הבית, כשהגיעה הפכה את כל היוצרות בבית, הכניסה אור וצחוק בכמות מטורפת. היא חכמה מאוד , אפשר לדבר איתה ברצינות כמו עם ילד בן 15 וגם אפשר לעשות איתה שטויות וצחוקים, היא אוהבת ליצור עם כל מה שיש מסביבה. נעמה ואני נדהמים". נעמה: "היא בנתה מגלשיים עם מזרון יוגה שגזרנו וחוטים, כל דבר שהיא אומרת שתעשה, ברור לי שהיא תצליח, כל הגישה שלנו אליה היא: 'בטח איך אנחנו יכולים לעזור לך לעשות את זה'. בסופו של דבר הם עושים בדרך שלהם ואנחנו רק מציעים להם את הפסיליטיס כדי שזה יקרה".

בעלי חיים: 

גיא: "יש לנו שני חתולים וכלבה, הרבה חיות אקראיות, קיפודים, זיקית, אוגרים. את כולם אנחנו מקבלים באהבה. יש לנו עכברים אבל לא הזמנו". 

מגורים:

גרים 6 שנים ביישוב חופית, באזור בית ינאי ומכמורת, משכירים בית קרקע בן 4 חדרים עם חצר. נעמה: "אנחנו אנשי ים. כשיש המון רעשים חיצוניים, הולכים לים ומשנים פאזה". גיא: "הים הוא המקווה שלנו. קנינו בית בשער אפריים, ליד ניצני עוז. קנינו שם שטח וקנינו בית מעץ מיד 2 פירקנו אותו והעברנו אותו לניצני עוז. גרנו בו 9 שנים ואז החלטנו להתקרב לים, ולהשכיר את הבית בניצני עוז". נעמה: "מה שמאפיין אותנו באופן כללי בבית ובעסקים שאנו רואים מקום, מבינים את הפוטנציאל וממקסמים אותו. אנחנו צריכים בית שיש בו מקום למשחק, לא דירת קבלן, כדי להפוך את המקום הזה לשלנו. יש לנו בית על העץ שגיא בנה לשקד, בית חלומי עם חצר ענקית וכייפית ועם אורן גדול ונדנדה". 

סדר יום:

נעמה: "קמים שנייה לפני שצריך לקחת את הילדים". גיא: "אנחנו קמים בחמש בבוקר רק כדי להדליק את המזגן. הולכים לישון די מאוחר  בסביבות- 01:00-02:00, היו תקופות שעבדתי מהבית ובעשר בלילה הייתי נכנס לבית מלאכה עובד עד 6:30 בבוקר, שם את הילדים במסגרות והולך לישון.

הבכור מתעורר לבד ומארגן לעצמו כריך ואנחנו קמים אחרי שהוא יוצא, ומגיעים אחרונים לגן. לומדים לחיות איתנו, ואנחנו תורמים לכל מקום אז מחבבים אותנו". נעמה: "לעצמאים אין הרבה הטבות אז הדבר החשוב ביותר זה ניהול הזמן שלנו. כעצמאי אתה יכול להישאב למירוץ שאין לו תכלית ולגלות שאתה לא נהנה מההשקעות כי אתה בריצה מטורפת". גיא: "ואז מגיעה הקורונה ומראה כמה אתה רץ על פארש".

נעמה: "חשוב לנו שהילדים יגיעו מיד אחרי בית ספר ואף ילד לא יהיה בצהרון, אנחנו מתרגלים לראות את הילדים אחרי שהם יוצאים מהבית ספר, זה זמן איכות מדהים".  

10:00-14:00 – עובדים. נעמה: "אנחנו כל הזמן בעשייה. גם אם יוצרים משהו, לא בהכרח בשביל לקבל תמורה זה לא פחות. אני יצרתי ערוץ יוטיוב שלימדתי לצייר, וזה משהו שנתן לי משהו לחשוב עליו ולתכנן אותו. יוצר הוא אדם שיוצר כל הזמן לא רק להתפרנס או לקבל מחיאות כפיים אלא כי זו המהות שלו. גיא עושה דברים מדהימים מכלום וזה עושה את החיים מגוונים".

"אחרי שמפזרים את הילדים למסגרות, קפה עם נעמה בבית בסבבה ואז הולך לבית מלאכה עושה פסלים מברזל וריהוט מיוחד. משתדל לא לעבוד יותר מהשעה ארבע חמש" נעמה: "אין גבול לעבודה בטח שלא במקצוע שלי כשמדובר בהתמכרות של אנשים ואני יכולה לעבוד סביב השעון אבל לאן זה יביא אותי. כששמים את כל יהבנו על חופשה בקפריסין ואתה במירוץ אתה מפספס את היום יום, החופשה שלנו זה לשבת בבוקר ביחד ולשתות קפה בשלווה ליהנות מהגינה, כשאתה עושה את זה יום יום זו חופשה ארוכה".

חינוך:

 גיא: "היתרון שלנו בתור שני אמנים זה עצם המהות של אומן שלומד כל החיים לשאול שאלות, להטיל ספק, לא לקבל את האמת האבסולוטית אלא לבדוק, ובגלל זה אנחנו מצליחים למנף את הילדים ככה שאפשר להטיל ספק בכל דבר, גם אם נעמה ואני החלטנו משהו כלפיהם, והורדנו את ההנחייה נקבל כל שאלה ופקפוק שלהם, נסביר או נתקן את עצמנו, אבל אין משהו לרוץ כל החיים על עיוור, תמיד לשאול שאלות.

אם הם לא מסתדרים בבית ספר אנחנו מבינים ולא נילחם בזה אלא נמצא את החוזקות ונחזק אותן, לא נבקש מהם להוציא מעצמם משהו שלא קיים שם כמו שביקשו מאיתנו. אנחנו מאמינים בכישלונות. שנינו חושבים שמתוך כשלונות אפשר ללמוד הרבה יותר מאשר הצלחות, כשאתה נכשל שים לב לפרטים הקטנים כי שם תהיה הלמידה הכי גדולה".

נעמה: "גם קבלה של כישלון לאהוב אותו כמו את ההצלחות, זה השיח בבית אז זה מוריד את סף הפחד מהכישלון, מבחינתנו זה חלק מהדרך, איך תשיג את המטרות שלך אם לא תיכשל? כל אחד צריך לדעת את הדרך שלו, והם יודעים שאנחנו כאן כרשת ביטחון. זה נכון במימד הרגשי וגם בפיזי, תתנסה, תשמור על הבטיחות שלך אבל זה בסדר שתיפול. אם לא תיפול כשאתה קטן אז מתי תיפול?

אנחנו מבינים שיש יותר מדרך אחת ומראש אנחנו מאפשרים אותה ורואים את העולם במנעד רחב של צבעים וצורות ומכבדים את השוני ואוהבים אנשים שחושבים מחוץ לקופסא. יש לנו חברים מגוונים, והם רואים את הקירבה שיש לנו לאנשים שהם לא מיינסרטים. התנדבנו איתם שני עשורים באקי"ם, וכשלוקחים ילד מגיל 0 להתנדב, הפתיחות כלפי שוני היא בבסיס ולא צריך לדבר את זה, דוגמא אישית היא הדרך לחנך. אני לא יכולה לדרוש ממנו לעשות מה שאני לא מסוגלת ואם נתווה את דרך העשייה זה מה שילמדו".

 קורונה:

נעמה: "חגגנו ונהננו בבית כמו שלא נהננו בחיים. יצרנו לנו פינות עבודה לעץ נייר ומה שרוצים ופשוט נהננו.  אנחנו משתדלים מאוד לאפשר להם את כל מה שפינטזנו עליו בתור ילדים ולא מבחינה חומרית אלא מבחינה יצירתית. אנחנו נהנים מהם ואיתם, לא מנסים להיפטר מהם, אלא דואגים לקחת את הזמן שלנו לעצמנו ולא צריכים להתרחק מהם כדי לקחת את הזמן לעצמנו. מרגישים שהצלחנו להגיע לנוסחה". גיא" אנחנו המון ביחד כזוג, כמשפחה זה הזמנים הכי כייפים שלנו, אנחנו אפילו קנאים לביחד שלנו שלא יפריעו לנו".

מה אוכלים בבית?

גיא: "כל מה שזז".

נעמה: "אני צמחונית. גיא ויקינג אוהב לעשן בשר, אני הפסקתי לאכול בשר לפני 8 שנים, אני מאמינה שאוכל צריך לעשות באהבה, ולא מבשלת את הבשר בבית, עושה שניצלים אם אני לא מרגישה שזה מבאס אותי. הייתי רפתנית המון שנים ואני לא נגעלת מזה פשוט לא מרגישה שלמה לאכול את זה, ויש בי רגשות מעורבים שהילדים אוכלים אבל מאמינה שכל אחד צריך להגיע להחלטות בעצמו וצריך להציג להם את כל האפשרויות, אני עשיתי דרך והם יעשו את הדרך שלהם. זה גם יפה לראות את הדואליות הזו בבית אחד".

חלוקת תפקידים:

נעמה: "אני עושה כלים, גיא מבשל. אין עוזרת בקיבוץ לא היה דבר כזה והבתים היו קטנים אז אין עוזרת. בבית קרקע אתה כל הזמן מטאטא את הבית. דודה של גיא אמרה שבית מבולגן זה בית שחיים בו, יש בו מלא עשייה".

מטלות הילדים:

נעמה: "הם מסדרים לעצמם את החדרים ומנקים, לא באופן שוטף אבל בסופו של דבר זה מגיע. אין עוזרת שמסדרת אחריהם, זה נראה לי חינוך לקוי. במערכת החינוך צריך לדעתי לעשות תורנות שירותים. מהבית שלנו הם יצאו עם כל היכולות והכלים להתנהלות בסיסית, מה שהם יבחרו לעשות עם זה כשהם גדולים זה שלהם.

גיא: "אין להם מטלות שגרתיות מובנות. כשגדלתי הייתה לנו תורנות כלים לא תמיד עמדנו בה ועשינו, אבל תמיד הייתה תורנות כלים. כשאנחנו חוזרים מקניות אין מצב שהם לא עוזרים ופורקים את הדברים ומסדרים בבית, גוזמים את הדשא והשיחים, עוזרים לנקות ולסדר בחוץ". נעמה: "הם יודעים לעשות הכול, לנסר, לדפוק מסמרים, אנחנו נעזרים בהם כל הזמן. הם יריבו ביניהם אבל זה ייעשה. בים אין חיה כזו שייכנסו למים לפני שפרקנו את כל הציוד. זה באוטומט".

נעמה: "זה פיתח ראייה מרחבית, הם רואים סיטואציה וישר שואלים אם צריך עזרה. תומר ראה קשישה עם הרבה סלים ועזר לה להכניס אותם הביתה, לא כל ילד יראה או יציע לעזור מיוזמתו".  

אאוטסורסינג:

נעמה: "כביסה אף אחד לא עושה בבית, הוצאנו את זה החוצה. אתה בוחר את המלחמות שלך, אני לא מהנשים שיהיו עם ערימה של כביסה. גדלתי ככה בקיבוץ".

ערך מרכזי בבית:

גיא: "אהבה, אושר, ביחד ושהביחד הוא הכי חזק מהכול. 

נעמה: "אני מצטרפת לגיא, ומחזקת. אנחנו דמוקרטיה דיקטטורית, יש לנו גבולות ברורים ששומרים על כל אלה".

גיא: "אנחנו לא ניקח אותם למוזיאון לראות תערוכת ציורים כי מבינים שלא יעניין אותם. כל הביחד יהיה תמיד מה יעשה להם כייף".

נעמה: "לנסות לענות על הצרכים של כולם. יש לנו מרפסת שקט ואם אנחנו הולכים לשם הם לא יפריעו, הם דופקים בדלת ומכבדים את הזמן שלנו, זה גבול ששומר עלינו. החופש הזה מגיע ממקום של הצבת גבולות של מה נעים או מה לא נעים, וזה מה שיוצר הרמוניה".

גיא: "אנחנו מאמינים שכל ילד כמה לגבולות בבסיס שלו, ילד בלי גבולות יהיה ילד אבוד ומבולבל".

נעמה: "כבוד הדדי לשים לב לשיח ולצורת דיבור".

גיא: "אנשים מבחוץ אמרו שאנחנו מסבירים להם יותר מדי, אני לא מפקד ולא מנחית הוראות, אני שומר על כבוד הדדי ולא דיסטנס".

נעמה: "לא חייבים יראת כבוד אלא רק כבוד".

כמה משתכרים?
גיא: "יש תקופות ויש תקופות, יש כאלו בסבבה ויש כאלו שלא קל לסגור את החודש. בחרנו דרך לפני המון שנים ולקחנו בחשבון שהיא לא תהיה קלה ובטוחה בחלק מהזמן וזה בסדר".

נעמה: "במקצוע שלי יש יציבות כי זה מבוקש אבל לקח המון שנים לבנות קהל יעד שבא אליי והולך איתי. צריך הרבה סבלנות, ולהימנע מרעשי רקע שאומרים תמצא עבודה כשכיר, שיהיה עוגן ואת זה תעשה כתחביב, אם יש לך תשוקה למה שאתה עושה וגם אם הדרך עקלקלה ולוקח זמן ה- win  הוא גדול, לקום עם תשוקה גדולה למה שאתה עושה, זה שווה מכל סכום".

גיא: "לקום בבוקר ולא להתבאס ללכת לעבודה זו אחת המתנות הגדולות שאפשר לקבל."

נעמה: "ניהול הזמן, פגישת הבוקר שלנו ולזוז בקצב שלנו זה כבר המון, ומתעלה מכל קרן פנסיה. כשאני משחררת את הדאגה, קורות לי ההפתעות הכי גדולות".

גיא: "זה בא אחרי שנים רבות שבהן השתפשפנו נכווינו, לא כל החיים היו תותים, אבל מסתכלים על התקופה ואומרים איזה אלופים שעברנו ככה עם אהבה גדולה וזה מה שחשוב לנו". נעמה: "אני זוכרת שהייתי לא פחות מאושרת עם פחות כסף אז אני לא במרדף אלא יכולה להסתפק בכלום וגם שם למצוא אושר".

לאן הולך הכסף?

"מכיוון ששנינו עצמאיים אז בד"כ אנחנו משלמים 3 שכירויות (בית+ 2 סדנאות), 3 חשבונות חשמל, 3 ארנונות וכו', אז לא תמיד נשאר כמה שהיינו רוצים לבזבז אבל כשיש אז נהנים איתו כמשפחה. כסף מבחינתנו הוא אמצעי להשגת דברים הוא לא מטרת חיינו ועבורו אנו קמים בבוקר, המשפחה תמיד תהיה במקום הראשון וזה משהו ב די.אן.איי שלנו ולכן המשפחה תמיד תהיה ראשונה וכסף Comes & goes"

תחביבים:

נעמה: "ים לכולנו, אני עושה סאפ, הילדים גולשים, כולם אוהבים לצלול, יש לנו קייק, נוסעים ומטיילים בשטח, טרמפולינה, יוגה כל יום, והילדים מצטרפים אליי. הבכור השקיע במחשב את כספי הבר מצווה שלו, שלושתם דוברי אנגלית ברמת שפת אם וזה לא מאיתנו. אנחנו הבנו שיש זילות של השפה ואפילו במסגרות מקלקלים אותם, בגלל שזה קיים המון ברשת החלטנו שהם ייראו תכנים רק באנגלית. כי יש שם יותר צנזורה. אין לנו טלוויזיה ולא מחוברים לכבלים מעל לעשרים שנה. תומר אוהב טבע וזוחלים, עוקב אחרי אנשים שעושים סלטות והולך לטרמפולינה לנסות. אני מציירת כל הזמן, לומדת דברים חדשים, וכל הזמן  בעשייה. התנדבתי בעבר ללוות נערים במצוקה בפנימיות ומסגרות, גם אני הייתי נערה במצוקה".

מה בסל רגשות האשמה?

נעמה: "אנחנו רוצים לטייל איתם בעולם ובארץ, נורא בא לנו חוויה משפחתית של כמה חודשים ביחד וזה חשוב לנו שיקרה. יש דברים שאולי היינו עושים אחרת, אבל זה לא מגיע עם אשמה אם הייתה סיטואציה עם אחד הילדים ואמרתי משהו שלא במקום אז נדבר על זה ונצטער ונבקש את סליחתו לא סוחבים איתנו.

אנחנו מבקשים סליחה לא מעט. עם אלון מכיוון שהיה ילד ראשון ומופנם, היו לו מספר תקריות לא פשוטות בבית הספר היסודי, ואנחנו הצטערנו שלא תפסנו בזמן, שלא הבנו, שלא ידענו, מצד שני אתה לא יכול לדעת משהו שאתה לא יודע אז עם האחרים נוהגים אחרת, הרבה יותר קשובים לילד ופחות למערכת, וצריכים להקשיב ולהאמין לילד שלנו ואם יש צורך להפתיע באמצע היום אז עושים את זה. לא מצטערים כמו שהבנו שצריכים לעשות משהו אחרת ולתקן, גם איתו וגם עם הילדים האחרים".

זמן מסך:

נעמה: "לא בדיוק מגבילים אלא מנתבים. רוב העשייה של אלון היא במחשב אז אמרנו לו, אם זה החוזק שלך, תלמד איך להתפרנס מזה. היום הוא עושה קורס של שיווק שותפים, לומד כתיבה שיווקית. מצד אחד אנחנו אולד סקול וחושבים שמוטוריקות נרכשות דרך הידיים אך מבינים שהרשת זו הפלטפורמה הכי חזקה בקטע של פרנסה והדרך להגיע לקהל ולהראות את היכולות. אנחנו לא קובעים מראש כמה שעות אבל אחרי כמה שעות שהוא יישב על המחשב נבקש ממנו להפסיק. אנחנו לא מנחיתים ומבינים שזה חלק מהעולם שלהם. לתומר יש ערוץ יוטיוב שהוא מדבר שם רק באנגלית ומראה לילדים איך לבנות תמונות של מרוואל".

קווים אדומים בבית:

גיא: "שיח לא מכבד גם בינינו גם בינם לבין עצמם, בינם לבינינו. פגיעה במשפחה, הצקות בבית הספר, היינו 80,000 פעם בבית הספר על זה, שנינו באים ומנהלים את הדבר הזה.

נעמה: "אנחנו מתקשרים גם להורים ולא מתביישים להעמיד את ההורים במקום. אנחנו גב בטוח עבור הילדים שלנו והם יודעים שיפנו אלינו ונפעל, ולא רק נקשיב ונתקשר למורה. זה אקט שנותן ביטחון, שההורה לא מפחד להתמודד מול הורה אחר, זה מנגנון שאתה לומד שאם מישהו עבר את הגבול יש לך זכות להגן על עצמך".

מפלס עצבים:

גיא: "חוסר צדק בחיים מטריף אותי, ושנעמה לא סוגרת את המכסים, או מחזירה את הדברים למקרר". נעמה: "אני משאירה לארוחה הבאה, גיא בלגניסט בכל מה שלא קשור לעבודה, בעבודה הוא ייקה ברמות משוגעות הסדנא שלו כמו בית מרקחת".  

סופי שבוע:

גיא: "בדרך כלל רגועים בבית. שישי אוכלים יחד, מדליקים נרות, ומבקשים משאלה כמו של יום הולדת ואומרים תודה על מה שיש. בשבת טיול בקטנה, אנחנו לא מאלה שאוהבים לעמוד בפקקים בדרך לחרמון, לשם ניסע באמצע השבוע. נעמה: "יש לנו בית כייפי וכייף לארח בו. המשפחה מתארחת אצלנו. הולכים לים או שעושים טיול קטן עם הטנדר ליער בסביבה".  

הזמן המועדף עליכם במהלך השבוע:

נעמה: "שלישי בערב, הדייט שלנו". גיא: "אני לא אוהב את שני וחמישי כי נעמה עובדת". נעמה: "אבל בשבילי זו יציאה, כבר הרבה שנים אני עובדת בערבים הללו".

זמן איכות זוגי:

נעמה: "שלישי בערב אנחנו ביחד לא משנה אם באים בטוב או לא, היו פעמים שירדנו לים בחורף ישבנו באוטו ורבנו. הדייט הזה נועד לעבד את המצב".

גיא: "אם לא בא לנו לדבר זה הדייט. אנחנו כבר שנה עושים את זה. הבנו שאפשר להשאיר אותם לבד בערב. היה לנו פאב שכונתי ששם היה הדייט, לפעמים זה בים, או שלוקחים בקבוק יין ויושבים ביער".

זוגיות:

נעמה: "הבנו שאפשר לשמר תשוקה ואהבה ולא צריך דרמה. אנחנו חושבים מה אנחנו רוצים להראות לילדים שלנו? אם בחרנו אחד את השנייה, צריך לעבוד ולגרום לזה להצליח הכי טוב. בקורונה ישבנו ודיברנו על זה וחשבנו שהשקענו ועכשיו קוטפים את הפירות. הרגשנו בירח דבש עם הילדים".

גיא: "אם השקעת את כל הזמן שלך בקריירה, ברגע שיקחו לך את זה, איפה אתה נמדד? בבית. נעמה ואני עברנו לפני 12-15 שנים תקופה בעייתית, מצב כלכלי לא טוב, הרבה סטרס ובלגן והבנו שקשה לנו להתגבר על זה לבד. הלכנו לייעוץ זוגי, למזלנו עברנו 2 מטפלות, עד שהגענו למטפלת הנכונה. אחרי שנה שבה עשינו עבודה ולא וויתרנו, היא אמרה שסיימנו. אבל המשכנו עוד חצי שנה אצלה. אם אהבה עדיין קיימת ויש רצון צריך לעשות הכול כדי לשמר. אנחנו אולד סקול שמתקן את מה שהתקלקל ולא מחליף מחדש".

נעמה: "משחררים אחד את השנייה לבילויים, גיא עושה צלילות ונסיעות עם החברים. אין לי תחושת בעלות על גיא, הכי כייף לי בעולם שיסע ויהנה עם החברים שלו, אני הראשונה שאתמוך בזה וזה הדדי. נסעתי עם חברה לצימר וגיא הכין לי צידנית עם הנאות".

זכרון משפחתי נעים:

נעמה: "כשנתקענו בשלג בירושלים, אחד הימים הכי מצחיקים שהיו. התחפרנו עם הטנדר ולא הצלחנו לחלץ עד שעבר ג'יפ". גיא: "חופשה שנתית בירדן בסוף החופש הגדול, כשמתחילים הלימודים, או בשבוע האחרון של אוגוסט. כשכולם בלחץ לקנות ספרים אנחנו בורחים".