סימונה גורן (40) דיאטנית ספורט, ספורטאית פאראלימפית, נשואה לגיא ואימא לשלוש בנות. "בשש השנים האחרונות אני ספורטאית פאראלימפית. מגיל צעיר ספורט היה תחביב שלי בכל מיני ענפים. את המקצוע שלי רכשתי בדרך השגרתית, סיימתי צבא והתעניינתי בתחום התזונה. למדתי תואר ראשון ושני ואני עובדת כדיאטנית ספורט במדיקס - מרכז לרפואת ספורט. אני לקוית ראייה ובדרך מקרית מצאתי את עצמי בספורט פאראלימפי. התחריתי ארבע שנים בענף החתירה וייצגתי את ישראל במשחקים הפאראלימפיים בטוקיו, כשריצה תמיד הייתה ברקע כספורט חובבני, וברגע שחזרתי מטוקיו החלטתי שאני חוזרת לענף הריצה. דרך התאחדות הספורט נוצר קשר, ומשם זה כבר היה ברור. היה לי את הרצון והיכולת והיה חיבור טוב. יש לי מחלה גנטית שנקראת RP - ראיית צינור, שדה הראייה מצטמצם וראיית הלילה נעלמת וזו מחלה פרוגרסיבית, יש איבוד הדרגתי של שדה הראייה. זה התחיל בשנות ה-20 המאוחרות. גיליתי אותה במקרה, הרגשתי את התסמינים ולא קישרתי למחלה (שיש אותה לאימא שלי), ובבדיקת ראייה שגרתית הרופאה אמרה שיש לי את כל התסמינים למחלה. זו מחלה מגוונת, יש אנשים שמגיל צעיר מאבדים את היכולת לראות ויש כאלה שהראייה הולכת ומצטמצמת עם הזמן, ואין דרך לדעת תוך כמה זמן זה יקרה ומה הקצב ההתקדמות שלה. אני מכירה חבר'ה צעירים שהתעוורו לחלוטין ולאימא שלי, לעומת זאת, נותר שדה ראייה מאוד מצומצם והיא בת 70, אז זה עניין של מזל וגנטיקה. הדבר הכי מפחיד במחלה הזו - זה חוסר הוודאות. אני חיה את החיים שלי היום. לפי הבדיקה האחרונה יש לי שדה ראייה של 15 מעלות, ובכל שנה אני רואה הצטמצמות של השדה. איבדתי את רישיון הנהיגה וזה משפיע על כל מה שקשור לילדים ולהסעות, אני לא יוצאת למקומות שאני לא מכירה בחושך כי ראיית הלילה נפגעת וקשה לי להתנייד בחושך. הבת הבכורה שלי עוזרת לי וגם גיא עוזר לי. ההתניידות ואובדן העצמאות אלו הדברים המשמעותיים שנפגעו. אני רצה במקומות שאני מכירה, לא בשטח, לא בכביש או במסלול שאני לא מכירה, אלא בפארק שאני מכירה את המסלול שלו, מכירה כל עמוד ומדרכה. בשדה הראייה שיש לי אני כן רואה. בימים אלה אני באימונים לקראת האולימפיאדה בפריז. האימונים כרגע ממלאים את רוב שעות היום ורוב ימות השבוע כי זה מאוד אינטנסיבי".
גיא גורן (47) מאמן כושר ומאמן שחייה. "כילד הייתי ספורטאי חובב חוגים, בעיקר שחייה, כבוגר יותר בריצה. כיוונתי להיות מאמן. אני מאמן כושר אישי, ומאמן שחייה פרטי. כתחביב אני רץ למרחקים ארוכים, מרתון ומעבר לזה. רצתי בחיי 100-300 קילומטרים, ריצות בשטח ובהרים".
נשואים: סימונה: "הגעתי לראיון עבודה בחדר כושר. אני מאמנת חדרי כושר, פשוט לא עוסקת בזה כיום".
גיא: "חבר שלי שהוא מרצה בקורס מאמני כושר שלח אליי את סימונה כמאמנת חדשה לעבוד אצלי. הוא סיפר לי שהיא דיאטנית, סיימה לימודי תזונה והשלימה קורס מאמני כושר וכרגע לפני נסיעה לחופשה בדרום אמריקה, זה היה לפני 14 שנים. התעקשתי שישלח אותה אליי לפגישה קצרה ושאחר כך היא תצא לחופש, בסוף היא הגיעה והשאר זה היסטוריה כמו שאומרים. התחלנו לעבוד יחד, די מהר שינינו סטטוס לזוג. היא המשיכה לעבוד שם שלוש שנים עד שהילדה שלנו נולדה, ואז היא עזבה את תחום אימון הכושר".
ילדים:
ליאל (11.5) - גיא: "כל אחת מהילדות שלנו שונה לגמרי מהשנייה. הן נולדו לתוך עולם הספורט ומה שהן רואות על בסיס יומי ושבועי זה שכל בוקר אבא או אימא יוצאים לאימון ריצה. בגלל הלוגיסטיקה של הבנות אנחנו לא יוצאים יחד לאימוני ריצה".
סימונה: "ליאל בכורה אחראית ובוגרת, תלמידה טובה, מאוד רגישה לסביבה שלה, מגיל קטן עוסקת בלחימה משולבת, עברה כמה ענפים, שוחה, הייתה תקופה באתלטיקה, היא בגיל שהיא משנה כל הזמן ומחפשת את עצמה, מאוד אוהבת לאפות, מאז הקורונה קנתה לעצמה מיקסר וזה מקום הרגוע שלה, היא פתחה אינסטגרם ופעילה שם בנושא האפייה".
נויה (8.5) - סימונה: "ילדה פרועה מאוד, יש לה לב זהב והיא ג'דאית, תיתן פייט לכולם, לא תהיה פרייארית, ילדת אמצע שהנוכחות שלה מורגשת ומאוד בולטת בכל מקום. בחוגים שלה היא עוסקת ברולר בליירס ומתחילה לרכב על אופניים. אנחנו מנסים לגוון להן כדי שיהיה להן בסיס רחב מבחינת התנסות".
שירז (4.5) - סימונה: "היא הבונבון הכי מפונקת, הקטנה שכולם מכרכרים סביבה והיא מתפעלת את כולם. ג'ינג'ית מתוקה עם טמפרמנט ואופי, אין לה פחד".
גיא: "גם הבכורה וגם הצעירה ג'ינג'יות, האמצעית שטנית. לקטנה יש ממש טמפרמנט של ג'ינגית היא תתעקש על שלה, קופצת ואין לה רגע מנוחה, מאוד פעילה, אבל זה גם הגיל כנראה".
טוקיו - כלב כנעני מעורב. סימונה: "על שם האולימפיאדה. בקורונה נשברנו, לנויה היה פחד מכלבים ורצינו לעשות לה תיקון כי שנינו גדלנו עם כלבים ואוהבים אותם, הבאנו אותו בשביל הילדים אבל כמובן שבסוף הוא עוד ילד שלנו, ויצא בלי להתכוון שהוא מאוד גדול - שוקל 40 קילוגרם, לאט לאט הן משיגות אותו במשקל".
מגורים: הדר יוסף, תל אביב. גיא: "זו שכונה מאוד ספורטיבית".
סימונה: "חיפשנו מקום שיהיה קרוב לאימונים, אני עובדת פה במדיקס בהדר יוסף וכל הקונספט של שכונה סגורה ולא רחוב רועש התאים לקונספט המשפחתי שלנו, החוגים קרובים, הבנות יכולות ללכת לבד לכל מקום בשכונה וזה מאוד עוזר לי. אנחנו גרים כאן 10 שנים, בדירה משלנו".
סדר יום: סימונה: "קמה בדרך כלל כל יום מוקדם בבוקר לאימון, סביב חמש, בחורף זה משתנה כי אפשר להתאמן יותר מאוחר. בשש אני באימון. לפעמים אני נשארת לשני אימונים, לפעמים האימון השני הוא בהמשך היום ולפעמים לוקחת למסגרות כי אנחנו מתחלקים בינינו במשימה. בהמשך היום יש אימון שני או שאני עובדת, מהצוהריים מקבלת אותן לאיסופים וארוחות צוהריים, ובגדול אחר הצוהריים זה הבנות. תמיד אשלב ביום שני אימונים ובחלק מהימים גם עבודה. שישה ימים בשבוע אני מתאמנת, ארבע שעות ביום".
גיא: "כשאני קם לאימון בבוקר, אני מתחיל את האימון בממוצע בחמש בבוקר ולפעמים ארבע וחצי, משתנה לפי היעד שאני שם לעצמי על השולחן, לפעמים הריצה והאימון כמעט כל הלילה. בדרך כלל, כשהאימונים במהלך השבוע, בשמונה אני מתחיל לעבוד. זה אומר שהאימון שלי צריך להסתיים בשבע ולפני כן. לאורך תקופה ארוכה פעם בשבוע שנינו באימון בבוקר ואז מגיעה חברה טובה להיות עם הבנות ולשלח אותן למסגרות. ואז אני כל היום אני בעבודה וחוזר בשבע בערב. ארוחת ערב תמיד כמעט אוכלים ביחד והולכים לישון ישר כשהבנות נרדמות בעשר בלילה". סימונה: "זה לא מתוך אידיאולוגיה. כבר בשמונה אני אומרת לבנות שאני צריכה ללכת לישון אז שיתקדמו למיטה".
מה אוכלים בבית? סימונה: "מקצה לקצה. אני טבעונית גיא אוכל הכול, והילדות איפשהו באמצע כל אחת ב'פיקיות' שלה והטעמים שלה".
גיא: "סימונה היא המנצח על התזמורת של המטבח, הבנות אוכלות מגוון נויה קצת זזה הצידה מהבשר והופכת להיות מעין צמחונית, מצד שני כשאני מביא המבורגרים היא טועמת ואומרת שזה טעים לה, ולא רואה את זה כבשר, ליאל אוכלת יותר בשר, ושירז אוכלת מגוון ופחות בשר".
סימונה: "אנחנו בקצוות גיא ואני, מבחינת האוכל, ושנינו אוהבים אוכל בריא. הוא אוכל סלטים ומגוון ואנחנו מאפשרים לבנות לעשות את הבחירה לבד. משתדלת פחות להכתיב להן מה לאכול ומה לא, מבחינת הטבעונות שלי אין לנו אג'נדה ואנחנו מציעים את כל האופציות, גם בשר וגם טבעוני ומאמינה שהן יגבשו את הדעה שלהן עם הגיל. אני מכינה לעצמי אוכל טבעוני ולגיא אוכל לא טבעוני. הלכתי ללמוד תזונה כי הייתה לי נטייה לאכול בריא לפני כן, הידע חידד יותר שילובים או מודעות למרכיבי מזון".
גיא: "אני מניח שזה השפיע על הבנות כי יש להן יותר מודעות מהממוצע לגבי מה זה חלבון ופחמימה. כמעט בכל ארוחת ערב יש סלט גדול ומגוון ואם יותר קצרים בזמן אז ירקות חתוכים, שייקים עם פירות".
סימונה: "הן גם אוהבות ואוכלות ממתקים, הבית מודע אבל לא קיצוני. אנחנו לא חוסכים מהן את מה שהן רוצות לנפש ולכיף שלהן".
חלוקת התפקידים: גיא: "מגוון. לכל אחד יש את הדברים שהוא יותר עושה וכולם נותנים כתף כמה שאפשר. אם אני בעבודה מהבוקר עד הערב אז העזרה שלי בניהול הבית והבנות תהיה יותר מצומצמת. מצד שני, כשיש לי בוקר פנוי אני אעזור יותר לתחזוקה של הבית, או אם צריך בטיפול של הבנות, שיעורי בית. מבחינת ניקיונות יש חלוקה".
סימונה: "אחר הצהריים אני בבית אז אני יותר עם הבנות ועל המטבח, בישולים, כריכים ואם גיא בבוקר בבית הוא יכין, זה תלוי זמינות. הוא על הכביסות, אני על הקיפולים".
גיא: "היא על הבישולים אני על המדיח והקניות. הצלחתי לשכנע אותה אחרי שנים לעבור לאינטרנט כשיש משהו דחוף".
סימונה: "כשצריך לנסוע הוא נוסע, אבל זה הפך להיות מורכב ולגיא אין זמן אז עברנו להזמנה באינטרנט".
מטלות הילדים: סימונה: "לא משהו קבוע, לסדר את הבית והחדרים. אם אני צריכה לקפל כביסה אצליח לשחד אחת מהן לעזור לי. אין לנו מסגרת או לו"ז קבוע, אבל אם הבית מבולגן אני מבקשת מליאל שתעזור".
גיא: "מנסים שיהיה סולידרי, שירז עוד קטנה אבל נותנים לה משימות, שתרגיש שהיא גם תורמת וביחד עם נויה הן מסדרות את החדר. לליאל יותר קל, היא בעצמה מאוד אוהבת, בגלל שקרובה לתחום המטבח לוקחת על עצמה לפעמים לארגן את כל ההכנות לארוחת ערב. מדי פעם מארגנת ארוחות שלמות למשפחה המורחבת, נויה כילדה אמצעית בורחת מהדברים האלה".
תחביבים: גיא "אין לנו זמן מעבר לזה, אוהבים לטייל או לנסוע כל המשפחה. מדי פעם אני לוקח את הבנות לקמפינג בטבע, ישנים באוהלים, זה המקום שלי לתת לסימונה זמן איכות עם הכרית. יש השקה בין העבודה לבין התחביב, אצל סימונה זה המקצוע שלה. התחביב שלי הוא ריצה ושחייה, וזה מה שאני עושה בזמן הפנוי, חברים מדי פעם. לפעמים הולכים לים בזמן הפנוי ומשלבים כדור ומטקות, אנחנו פחות מאלה שהולכים לים עם צידנית ועל האש".
אאוטסורסינג: "רק הקניות באינטרנט".
ערך מרכזי בבית: סימונה: "כבוד בין הבנות, שיהיו חברות, שיגנו וישמרו אחת על השנייה".
גיא: "במשפחה עם יותר בנות יש יותר דרמה, אנחנו לומדים את זה וכנראה עוד נלמד את זה".
מה בסל רגשות האשמה: סימונה: "לבלות יותר זמן איתן. לאורך השנים האחרונות כאימא היה לי הכי קשה כספורטאית להיות במחנות אימונים ובהרבה תחרויות. בשנה שנתיים לפני האולימפיאדה הייתי צריכה לעזוב קרוב לשלושה שבועות וזה היה קריעת לב, שם הרגשות האלו היו יכולים לצוץ, כשהייתי צריכה לעזוב להרבה זמן. בשגרה ביום יום אני הרבה איתן וגם להן הניתוק הזה היה קשה".
גיא: "הספורט אצלי נעשה בצורה הכי חובבנית והכי מקצוענית שאני יכול לעשות וכחלק מזה אני מראה לבנות רצינות ומסירות למה שאני עושה ודבקות במטרה כי אני איש של מטרות, מצד שני זה אולי משדר להן קצת יותר מדי פרפקציוניסטיות בבית, מסימונה הספורטאית וגם ממני. בבית מפוזרים מדליות, גביעים וכאלה. כנראה שגם בזה יש דברים חיוביים וגם שליליים כי זה לכאורה מה שמצופה בבית ,אבל לאו דווקא. אנחנו רוצים שיהיו ילדות ושטותניקיות, וכן שמים את הספורט כמראה מול הפנים, וכנראה גם את הפרפקציוניזם".
סימונה: "יש הישגים ולפעמים המטרה היא שלא משנה מה, גם אם אני נכשלת יש אמביציה מאוד גדולה. יש הרבה דברים חיוביים בזה אבל אולי בגיל צעיר אני פחות ארצה שיכוונו לשם, אני רוצה שיהיו חברתיות ויותר יהנו מהילדיות שלהן ושלא יכוונו לשלמות כזו מגיל צעיר, לא משנה במה, לאו דווקא בספורט, אבל זה האופי שמתגבש אצלן בלי שכיוונו לשם בצורה מודעת, עצם הערכים בבית זה חלחל".
משבר אישי: סימונה: "לא היו לי משברים אישיים משמעותיים בחיים".
גיא: "היו דברים קטנים, יומיומיים".
סימונה: "החיבור לספורט היה כלי משמעותי שעזר לי לצאת מהמקום של הקורבנות ושל למה זה קרה לי ומה יהיה, אז זו הייתה פאזה. למרות שזה קרה, אני כאילו מחקתי את השלב הזה בחיים והשארתי אותו מאחור".
גיא: "שנינו מצד אחד לא טיפוסים מתקרבנים מדי ויותר מחפשים פתרונות מאשר בוכים על החלב ומה לא בסדר, ואני חושב שזה חלק מהזוגיות שלנו, ששנינו עוזרים אחד לשני במקרים כאלה וגם אם אני כרגע מרגיש אבוד או משהו כזה".
סימונה: "הייתה תקופה של קורונה והייתה ירידה בעבודה".
גיא: "הודיעו יום בהיר שסוגרים את העולם, ואני אומר מה זה העולם נחרב ומי יחשוב לקחת מאמן פרטי ונכנסתי לכמה ימים של דכדוך, באתי וחיבקתי את סימונה ואמרתי מה יהיה? והיא אמרה שיהיה בסדר ותהיה תקופה על הכתפיים שלי ונצא מזה, ואני מצאתי את עצמי מהר מאד בוואקום שנוצר, היה אפס עבודה במשך חודש ומהר מאוד מצאתי את עצמי יוצא בארבע בבוקר מארגן לו"ז ויוצא לרוץ לפני שהעולם מתעורר, בניתי חדר כושר פרטי שלי, ולאט לאט זה התגלה כלא כזה חמור ויצאנו מהסגר ולא זוכר שהיו שם ימים ארוכים או שבועות של התקרבנות. היה איזה משברון והחלטתי שאני יכול להפיל את עצמי לאחור ושסימונה תחזיק".
סימונה: "החיבור לספורט התעצם משמעותית אחרי שהמחלה התגלתה, חוויתי דכדוך לאורך זמן, פחדים וחששות שאני הולכת לאבד את הראייה ואיך אני אצליח לעבוד, ולא אראה את הילדים, והריצה הייתה מקום מפלט למחשבות, לתחושה שכל הגוף שלי עובד חזק ובעל יכולות אז זה בעיניי כלי ההתמודדות שלי למה שחוויתי. זו לא הייתה החלטה זה בחר אותי יותר מאשר אני בחרתי, יצאתי לרוץ והרגשתי כמה שזה עושה לי טוב".
קורונה: סימונה: "הייתי בתקופת שיא מבחינת ההכנות לטוקיו. זה קרה במרץ והיינו בהכנות לקראת האולימיפיאדה ונכנסנו לחוסר וודאות מוחלט, כן דוחים לא דוחים, כשאת נמצאת בתוכנית אימונים מכוונת מטרה ופתאום קנינו כבר כרטיסים לכל המשפחה, הכול כבר היה מנוהל והתוכניות ברורות והכול פתאום מתרסק, האימונים עוברים לתוך הבית עם הילדים, יש חוסר וודאות לגבי מה יהיה מחר, תחושה של כאוס אבל לאט לאט, כשאת מרגישה שזו צרת רבים זה מתגמד, כי כולם באותו מקום וצריך לזרום עם מה שיש ומה שיהיה יהיה ובסוף זה קרה והייתה לנו שנת אימונים, וזה הסתדר על הצד הכי טוב שיכל להיות חוץ מזה שהמשפחה לא יכלה לבוא, בגלל הקורונה. לא היה קהל רק הספורטאים וצוות המאמנים יכלו להגיע אז הייתה אולימפיאדה בלי קהל".
כמה משתכרים: גיא: "מצליחים להחזיק את עצמנו".
לאן הולך הכסף: סימונה: "למשפחה, לילדים, לתחביבים שלנו, אבל קודם כל לבנות את הבית והמשפחה. לחינוך, לאוכל, לוולביינג של הילדות, לאפשר להן לבחור חוגים, הכול במסגרת הגיונית של מה שאנחנו חושבים שנכון, אבל לי בתור ילדה שהגעתי בגיל 7 לארץ מאוקראינה, לא היו המותרות ללכת לחוגים, שלא לדבר מעבר לזה ולכן זה חשוב לי בסדר עדיפות לתת אפשרות לילדים שלי. בסוף המשקל הכי גדול זה על האושר וכל מה שמפתח ונותן תחושה של חוסן ומימוש עצמי, על זה אני אשים את רוב המשאבים שלי ואחר כך על דברים חומריים יותר מעבר לאוכל, לבגדים ולצרכים הבסיסיים. ללכת להצגות, הופעות – אלו דברים שיותר נדיר שעושים אז הכסף הולך פחות לשם. אני משקיעה בעבודה כדי שארגיש שאני מנצלת את היכולות שלי, פסיכולוג ספורט או פילאטיס מכשירים שהוא מעבר לסטנדרט, אני אשקיע ואראה בזה יותר מאשר ללכת לעוד סופ"ש".
מגבילים בזמן מסך: סימונה: "מגבילים אבל גם מאפשרים, לא פנאטים בלהגביל, מנסה להעביר את האחריות לגדולה ששם יש יותר בגרות, מנסים למצוא אלטרנטיבות, לבוא ולמשוך למקום אחר במקום להגיד לא למסך, להגיד מה כן - בואי נצא לרכב, בואי נשחק ולגייס אותן לזה, דרך זה מגבילים את הזמן מסך אבל כמו בכל בית ישראלי המסך הוא משהו שצריך להתמודד איתו ברמה היומיומית".
על מה רבים: גיא: "כמו כל הזוגות, על איך מסדרים את המדיח כלים".
סימונה: "על הגבולות של הכלב, אם להיכנס לחדר או לא. אני יותר ליברלית והוא יותר סובייטי".
קווים אדומים: גיא: "אין פה איזה משהו היסטרי, אצל סימונה יש פחות קוים אדומים מאשר אצלי, אבל גם אצלי כל עוד יש שיחה והבנה".
סימונה: "כל מה שפוגע בביטחון או בבטיחות זה קו אדום. אבל בחינוך שלהן אני יותר ליברלית".
מפלס עצבים: גיא: "אין שום דבר שהופך למשבר, אני יכול בבוקר להעיר לבנות שיצאו מהחדר והמיטות פתוחות וכל החדר ואני יכול להבליג ולחכות לאחר הצוהריים או לסדר בעצמי את החדר ולהמשיך הלאה".
סימונה: "ריבים ביניהן יכולים להוציא אותי מהאיזון, אבל זה תלוי מקרה".
סופי שבוע: סימונה: "בדרך כלל משפחתית, או שלנו או יחד עם ההורים של גיא או שלי או רק אנחנו וחברים או שנוסעים לטיול או שסתם יוצאים בשכונה למגרש עם הילדות".
גיא: "אוהבים טיולים עם פעילות גופנית כולנו ביחד רכיבה על אופניים, משחק כדור". סימונה: "או סתם טיול, לא יושבים בבית אבל יש גם שבתות כאלה לפעמים מארחים או אוהבים להיות עם חברים".
הזמן המועדף עליכם במהלך השבוע: סימונה: "השעות המוקדמות של הבוקר, שלי עם עצמי בשביל עצמי ברגע שהן מתעוררות עד שהולכות לישון אם אני עושה בשביל עצמי יש את הטו דו ליסט. עד שבע בבוקר אלו השעות שאני הכי אוהבת ביום, בדרך כלל באימונים וגם כשלא נהנית מהשקט והזריחה".
גיא: "בתקופה האחרונה נכנסתי קצת לעובי הקורה מבחינת הלימודים של הבנות וזה משהו שאני ממש מצפה לו כל היום כמעט, השעות של שבע עד שמונה בערב כשאני חוזר הביתה מהעבודה ויושב ללמוד איתן או לקרוא, לבלות זמן איכות קצר עד שנגמרת לאחד מאיתנו הסבלנות או שסימונה קוראת לנו לאכול. אני אוהב גם את זמן האימון והריצה הארוכה של יום שישי בבוקר, ואת השבת עצמה כל המשפחה".
זמן איכות זוגי: סימונה: "בסוף היום במעט שנשאר ומדי פעם כשאנחנו יוצאים פה ושם".
זיכרון משפחתי נעים: סימונה: "הלידות של הבנות, אלו רגעים משמעותיים בחיים".
גיא: "לי דווקא הנסיעה של כל המשפחה למחנה אימונים באיטליה. נסענו כל המשפחה לאיטליה לחודש פלוס כשסימונה הייתה במחנה אימונים יום יום רצוף והיינו ביחד. היו שם רגעים משפחתיים מנותקים מהשגרה שאני זוכר".
סימונה: "אני טסה הרבה לאיטליה כי המאמנת גרה שם ואנחנו נוסעים למחנה אימונים. בנסיעות הארוכות הם היו מצטרפים אליי והיו איתי שם, וכשהיו פגרות של ימים חופשיים היינו נוסעים לטיולים בצפון איטליה לאגמים".