בשבוע שעבר פרסם ד"ר הני זובידה טור אישי בו הוא דורש להחליף בחזרה את יום המשפחה ל"יום האם". לדבריו, לא הייתה שום סיבה הגיונית ושפויה לגזול את היום המיוחד הזה שהוקדש לאמהות העסוקות, המסורות והאוהבות. ובכן, האיש גאון. אני כאן לחזק את ידו, לרומם את רוחו, להעניק לו תמיכה גבית ולנשק את גומתו, אם רעייתו תאפשר לי כמובן.
מתי שאלת את עצמך האם אתה אבא טוב?
לא מפתיע אתכם, הא? אחרי הכל, אני אמא. ולא סתם אמא, אלא אחת עסוקה, מסורה ואוהבת. בדיוק כפי שתיאר זובידה. טוב, ברוב הימים. יש גם ימים שאני פשוט קורסת אל תוך מנת היוגורט שלי, נרדמת ומריירת מול הטלוויזיה, ונראית כמו משהו שקשה מאוד לזהות, אבל בסך הכל – אני ממש בסדר. נראה לי.
ובעלי? או הא, הוא בכלל איש חיל מי תמצא. אחרי 12 שנות היכרות, מתוכן 5 שנות נישואים, ניתן לומר בצורה ברורה, חד משמעית, נטולת כל עוררין, ומעל לכל צל של ספק שיניב לוקח אותי בסיבוב בכל מה שקשור בניהול משק בית. הוא מנקה כמו שאף חברת ניקיון לא מצליחה, מבשל כמו מאסטר שף ומגיש מנות כמו מעצב פנים, מקפל כביסה כמו דיקטטור כשכל פריט לבוש מקופל ישר, זוויתי ומגוהץ, וכשהוא מחליף מצעים, הסדרניות של מלון "הילטון" פוערות פה. תוסיפו לזה גם את היותו אבא מסור, מעורב, אוהב, נגיש, זמין ומחנך והנה לכם שילוב מוצלח ומספק.
ויניב, אגב, הוא לא איזה זן נדיר שקטפתי בשדה מוגן. למעשה, בשכונה הפעילה וההו כה פוריה בה אני גרה, אני רואה יותר אבות בגינה מאשר אמהות. הם יושבים להם שם, עם המנשאים, שמיכות הפעילות, הכדורים ובקבוקי מים, ומעבירים שעות ארוכות בגן שעשועים עם הקטנטנים. חוץ מלדבר על מתכונים וצלוליט, הם לגמרי שם.
אז לאור כל הראיות הנסיבתיות האלה, איך אני בכל זאת מעזה להגן בחירוף נפש אחר ההצעה להשיב את יום המשפחה לאמהות? אה, זה פשוט. כי אבא זה לא אמא, ואין לזה בכלל קשר לעובדה שאין לו רחם, או שהוא לא מייצר חלב.
אמא היא בכל זאת אחרת. הסיבה לכך טמונה ככל הנראה בחינוך, בתרבות ובחברה. מדובר כבר בשנים על גבי שנים בהן אנחנו גדלות על הרעיון שאמא זמינה יותר בבית, רגישה יותר לבעיות שלנו, תקשורתית יותר, רכה, עדינה, מלטפת ומחבקת, תולה ומכבסת, חרדה ודואגת. ועל האג'נדה הזאת אנחנו רצות שנים, ומתורגלות היטב בלטפח אותה. כך למשל, אמא ממוצעת תייסר את עצמה לפחות פעם בשבוע ותתהה האם היא אמא טובה.
ואבא? ובכן, עם כל הכוונות הטובות של הגברים, הזמן שהם משקיעים, היום בשבוע בו הם יוצאים מוקדם והרצון לבלות עם פרי זרעיהם, מעולם לא נתקלתי בגבר ששאל את עצמו את השאלה הזאת.
את יודעת אם מותר לו לאכול דבש?
תכלס, גם היום, בשנת 2012, לא משנה כמה אבא מעורב, על אמא נופלת המעמסה והאחריות. לא משנה כמה האבות יידעו לצחצח כל פינה בבית, לקפל כביסה ולהחליף חיתולים, הם עדיין לא יבינו למה התינוק בוכה כל כך, מה הקטנה צריכה ללבוש לגן ביום שישי, מתי אפשר להתחיל טעימות, ולמה לעזאזל דבש זה אסון לתת לפעוט לפני גיל שנה. וזה לא כי הם אטומים ואדישים, זה פשוט כי איכשהו ברור להם שאנחנו, האמהות, אמורות להיות בשליטה על זה. אנחנו צריכות לדעת הכל ולתת את המענה. למה? כי אנחנו האמהות של הילדים האלה. זה חלק מה-DNA שלנו.
וכמובן שאי אפשר לדבר על יום האם, בלי לשלוף את קלף המולטי טאלנט: היום מצופה מאתנו לנהל קריירה מטורפת, או לכל הפחות להביא הכנסה שפויה הביתה כי מחאה חברתית היא לא סתם ביטוי מגניב של קיץ 2011. אנחנו גם מחוייבות להיות אמהות נפלאות שחלילה לא מזניחות את ילדיהן. והציפיות לא נגמרות שם: אמא קרייריסטית גם צריכה להיות בת זוג טובה, והיא גם רוצה להיות אישה טובה ומטופחת עבור עצמה ולג'נגל בין חיתולים-משכורת-בעל-טיפוח משל היו לנו 50 שעות ביממה. הניסיון לחבוש ארבעה כובעים על ראש אחד ועייף הוא לא פשוט ולעתים מסחרר.
ושימו לב שבכלל לא התחלתי לדבר על הלידה הזאת שאנחנו צריכות לעבור כדי להביא חיים. בסופו של דבר, איך שלא תסובבו את זה, לאיזה כיוון שתרצו, לנו, האמהות, החיים מאתגרים יותר. הרבה יותר. נקודה.
אז מה אני רוצה? אני טוענת שטוב שיש אמא ויש אבא, וזה בסדר גמור שלכל אחד יש את המשבצת שלו. אני גם חושבת שעם כמה שהאבות מעורבים כיום, דרוש עוד שינוי דרמטי למען שוויון אמיתי. אבל עד שזה יגיע, כל מה שאני אומרת הוא שהמעט שמגיע לנו זה יום בשנה רק שלנו. יום שבו הילדים והאבא יפנו רגע זמן ויעשו לנו כרטיס ברכה, או ציור שיוצא מהקווים או ינפחו לנו בלון ויפריחו נשיקה. סתם ככה, כדי להגיד לנו רגע: אנחנו רואים מה אתן עושות עבורנו וזה נעים לנו.
ולגבי האבות? היי, בואו נעשה גם להם יום משלהם. בכיף שלנו. במציאות שבה 99 אחוז מהחדשות עושות לנו כל כך רע על הלב, אין לי שום בעיה שיהיו לנו כמה סיבות לחגוג. אז אני בעד עצומה חדשה: תשאירו לנו את יום האם, ובואו נשיק את יום האב. ביום הזה, למשל, הם יוכלו לראות כדורגל בשקט, לצאת מהשירותים בלי להוריד את האסלה ולהשאיר גרביים בסלון. נשמע דיל טוב, לא?