איך שאני רואה את זה, הקורונה חייבת לכולנו שנתיים. שנתיים שנעלמו מהחיים, פגו משעון החול. שנתיים שקרה בהן כל כך הרבה אבל בעצם לא קרה דבר. הכול קפא במקום. נכנסתי לקורונה פרגית טרייה בת פחות מ-41, ואני יוצאת ממנה אישה בגיל העמידה עם גלי חום. מצד שני, לפחות יצאתי ממנה, גם זה הרי לא מובן מאליו.
לרגל חגיגות יום ההולדת, הנה 43 דברים שלמדתי (רק כי 43 מסרים שאני מעבירה לעצמי הצעירה זה כבר קונספט לעוס).
זה לא עור יבש, זה עור מיובש
רק השבוע גיליתי שיש לי עור שמן (שאמור לא להתקמט כל כך מהר), אבל מחסור בנוזלים ובשיקול דעת גרם לו להיות מיובש ומקומט. שזה מידע מרתק וחסר תועלת עבור עצמי, כי כל מה שנותר לי כרגע זה למזער נזקים, אבל אחלה מידע עבורכם, לא? אז תשתו המון מים ותמרחו קרמים מותאמים, סבבה? אני אתנחם בידיעה שהקוסמטיקאית שהוציאה לי שחורים על בסיס יומי בגיל 13 ואבחנה את עורי כשמן במיוחד לא טעתה.קרמים כן עוזרים. מים יותר. בוטוקס הרבה יותר
תמיד ידעתי שצריך לשתות רבה מים (לא ששתיתי, כן?), אבל בגילי המופלג הבנתי שגם לקרמים יש הרבה השפעה. קצת ניג'וס, אין ספק, אבל כדי שהפרצוף יהיה חלק כמו טוסיק של תינוק – שווה לפנות לזה שתי דקות בבוקר ובלילה.ואם כבר בוטוקס – כולן עושות את זה
ודי נחמד שהרוב גם מדברות על זה בפתיחות. כולה לשתק שריר לארבעה חודשים, ועל הדרך גם לשתק את חשבון הבנק. אפשר לחשוב.לא עושים כושר שלא אוהבים. זה לא טוב לאף אחד
אף פעם לא אהבתי כושר. אבל עשיתי. גירדתי פעמיים בשבוע, וכמובן שלא נרשמו תוצאות. ואז התאהבתי באירובי מדרגה. ויודעים מה קרה? הגוף שלי התחיל להגיב בשמחה. אז תאהבו את מה שאתן מזיעות. גם אם לא באותו רגע.>> 40 זה לא ה-30 החדש אבל למי אכפת?
קללות עוזרות להקל את הכאב
בכל פעם שקצת קשה ומתסכל – תקללו מאדרפאקר. אפילו מחקרים מצאו שזה עוזר. ולשמחתי, המאמנת שלי כבר יודעת שככל שהקללות רבות יותר – כך השריר מתחזק מהר יותר.שריר תפוס הוא שריר כואב
והדרך לשחרר אותו היא להתאמן כמה שיותר מהר. תובנה קשה, אני יודעת. שנים טיפחתי שרירים תפוסים בשכיבה על הגב. באסה.עדיף נטפליקס קרוב מבן משפחה רחוק
ימות העולם ולא תשכנעו אותי אחרת.תמיד כדאי לנסות כל דבר לפחות פעם אחת
גם במיטה. בייחוד במיטה.אינסטגרם זה פייק. אבל גם לא
הרשת החברתית הזאת אמנם שואבת אנרגיה וזמן, אבל היא גם מכרה יהלומים של ממש.טיקטוק ורילס זה כיף
יש משהו בליפסינק שעושה אותי מאושרת. וקצת ילדה. ומתלהבת.אפשר לזכור את מספר כרטיס האשראי בעל פה
וגם את מספר הרכב. כך אני מתדלקת בעצמי את עצמי ואת הרכב שלי על בסיס שבועי.אפשר למצוא חברות לחיים גם ב-43
והן בכל מקום, בכל פלטפורמה, בכל מצב. גם אם הן צעירות ממני בעשור, בסטטוס שונה לגמרי, גרות הכי רחוק שיש, אמהות מהגן או שכנה שביקשה חלב. הכול לג'יט כשהלב פתוח והכימיה בוערת.אבל אין ולא יהיה על חברות מ-1979
כאלה שישבתן על סיר ביחד, הברזתן משיעורים ביחד, קיבלתן ריתוק ביחד או עניתן לשיחות בביפר ביחד. עליהן אין לעולם.ילדים קטנים – צרות קטנות
ילדים גדולים – הסעות גדולות. כאבי לב. משברים. עצבים. ריבים. מכאובים. צרידות. כאב ראש כאב ראש כאב ראש. מצד שני, תזכירו לי מה זה בייביסיטר? ואיזה כיף זה שהם עושים איתי דברים שמעניינים גם אותי, ושהם מכינים לי קפה (פעם בעשור), מפנים מדיח (פעם בעשור) ומנהלים איתי שיחות של הלב.לא משנה כמה אמא מגניבה את חושבת שאת
את לא.שקט הוא מצרך נדיר
ואם את לא מקבלת אותו בבית, שלמי עליו במקום אחר. זה שווה כל שקל.אין דבר כזה דיאטה ומותר גם שוקולד
אבל תמר ואגוזים זאת הדרך של אלוהים לזרוק לנו מילה טובה.השנים עושות לנו רק טוב
בחיי. ואין מצב שאני מעלה תמונות מגיל 20, אבל הן שם ברשת, ללא פוטושופ, ללא מודעות.יש חיים גם בלי סוכר בקפה
אבל זה לא שאם בטעות-בטעות יישפך לי סוכר להפוך אני אשתולל, כן?
קפה בלי סוכר זה אחלה. אבל לא אתעלף מקפה עם סוכר, כן?|צילום: לינה מיארה לא כזה נורא לסיים לאכול בשמונה
אבל לא נורא להגיד שסיימתם לאכול בשמונה ובעצם לסיים בעשר. לא אשמתכם שבדיוק החליפו לשעון קיץ באוסטרליה, נכון?זה נכון מה שאומרים על פחמימות
הן טעם החיים.אין דבר העומד בפני הרצון
לא צוחקת איתכם.43 סעיפים זה קצת מוגזם
ממש כמו הגיל עצמו. אבל קשה יש רק בלחם.סליחה, התכוונתי לומר שקשה אין רק בלחם. קאט דה בולשיט
קשה יש גם בהורות, בזוגיות, על הכביש, בזמן מחזור, בעתות דדליין, בזמן שהילד משחק באקסבוקס מעל הראש שלי, בהשכמות של הילדים, וכן, גם בלחם. בייחוד אם הוא ללא גלוטן, ואז פעמים רבות כל הלחם קשה. לא רק הקצוות שלו.אם כבר מדברים על גלוטן – צליאק זה לא נורא
שני ילדים צליאקים לימדו אותי שהחלק הכי מאתגר בהורות זה לא הצליאק שלהם. ואפרופו צליאק
גיליתי ש"נטול גלוטן" זה פלינדרום (נסו לקרוא את זה מהסוף להתחלה) – והידיעה הזאת ממש מעשירה את שיחות החולין שלי.אפשר עדיין למצוא תשוקה וכיוונים חדשים גם אחרי 40
אני גיליתי אחת כזאת. מקצועית. יצירתית. לא שחשבתי שהחיים נגמרים בגיל 40, אבל גם לא תיארתי לעצמי שהם נפתחים בצורה כזאת. אז נחמד לדעת. ואני חייבת את זה לקורונה. בכל זאת עשתה משהו הגברת.יותר יפה לי בלונדיני
אני לא בטוחה שבלונדיניות באמת נהנות יותר, אבל הן בוודאות משלמות יותר על גוונים צפופים.גם "לא" זאת מילה
והגיע הזמן להשתמש בה.מותר וצריך וחייבים לדבר על כסף ולדרוש את מה שמגיע לנו
זה עדיין יוצא לי מגומגם ועצור, אבל זה משתחרר.ובאותה נשימה: אל תחלקו לתשלומים
זאת הדרך של הבנקים להזכיר לכם את השמלה שלא עולה עלייך מינואר 2021.אנשים שאומרים רק "בוקר" לא יכולים להיות חברים שלי
מה כואב כל כך לומר בוקר טוב? אגב, גם אנשים שאוכלים בקול עושים לי אלרגיה. אפילו אם הם בני 3. תתבגרו.גיחות קצרות למלונות בוטיק עם חברות הן אוויר לנשימה
בייחוד אם הן נמשכות יותר משלוש שעות.אבל הנופש הכי טוב שלי הוא עם בעלי
לא משנה כמה ביומיום נריב על כביסה וניקיונות, בסוף, אני הכי רוצה לטוס עם יניב. אומרים שהפכים נמשכים ואנחנו הפכים גמורים. אבל בחופשות אנחנו מקשה אחת של הכלה, הבנה וגוף. כמה חבל שזה לא קורה יותר.להתפלח לבריכה של מלון יוקרתי זה ממש לא בשבילי
סליחה, מלון יוקרתי, אני לא אעשה את זה יותר לעולם.קרם הגנה שקוף טוב יותר מלבן
אבל תכלס לבן טוב יותר משקוף.לא מפסיקים להתלהב
ממוזיקה, מריקודים, מאנשים, ממחוות קטנות וגדולות, מאנשים טובים באמצע הדרך, מ"שלום" מהמנקה ברחוב, מ"שיהיה לך יום מקסים" מהבחורה שהכינה לי קפה.הדבר הכי נכון הוא להיערך מראש
בין שזה טיסות לחו"ל בחופש הגדול או אוכל ליום ארוך. את הראשון הפנמתי, את השני קצת פחות.הזמן טס
ואין שום דרך לעצור אותו. יום אחד תקומו פתאום עם ילדים גמולים מחיתולים ומוצצים, שמתעוררים הרבה אחרי חמש לפנות בוקר ויש להם סל של רצונות וצרכים. וגם אתם גדלים ושום דבר לא עוצר בשבילכם. ובאמת שצריך להעריך את כל מה שיש עכשיו. כי אם תמצמצו, הוא יחלוף.בריאות זה כל מה שחשוב. נקודה.
שינה. בעיקר שנ"צ. מגיעות מיד אחר כך.
אייפון זה אוברייטד
השנה המרתי את דתי לאייפון אחרי שנים ארוכות באנדרואיד. לא מבינה את הבאזז, לא מבינה את החשאיות, לא מבינה את כל שלבי הסודיות. לא מבינה את המחירים המופרזים. כן מבינה את המצלמה. האם זה יספיק לי גם ב-44? ובכן, כנראה שנצטרך לחכות ולראות.
סבתא שלי היא האישה הכי חזקה בעולם.
ההורים שלי הם העוגן של חיי.
אחי, רחוק פיזית ככל שיהיה, הוא הלב שלי.
שום דבר לא באמת חשוב ומעניין בחיים מלבד האנשים היקרים לנו
כך שאין שום סיבה וטעם להתרגז מקטנות, גם אם הן נראות לנו גדולות. הפקקים יחלפו, החדשות ייעלמו, הבאגים במחשב ייפתרו, האינטרנט שלא עובד יתוקן, האנשים הקטנים שלא נותנים לך לעקוף יחכו. בסוף, מה שחשוב זה מה שאנחנו עושים לביתנו. ומהם אני מעדיפה להתרגש, להתעצבן, לבכות, לשמוח, לצחוק. כל השאר זה שולי.ועוד אחד לשנה הבאה: צחוק עושה קמטים
אבל למי אכפת? שרק נצחק.