חברה שלי שירלי שהולכת לבית ספר להורים, אמרה שלימדו אותה שם שאסור להכתיר ילד למלך. או לנסיך. זה לא כי הוא לא באמת כזה, אלא פשוט בגלל שאם אנחנו רוצים להרגיל את הקטנים לחיים האמיתיים, מוטב שנרגיל אותם כבר מהבית.
אבל בינינו, גם העיוור, האילם, החירש, הפיסח והגידם יזהו מקילומטרים שאת, אלה שלנו, מלכה מהיום בו נולדת. וגם אם אנחנו לא אומרים לך את זה במפורש, אלוהים רק יודע כמה זה מורגש בכל מבט, בכל מילה, בכל רגע נתון.
כמה אושר הבאת לבית שלנו
שבית אותנו מהרגע בו נולדת בגודל של שקית במבה. כבר אז היית ליידי: עיניים אפורות ענקיות ואצבעות של פסנתרנית. כבשת אותנו עם המלמולים שלך מגיל אפס, ואפילו שהתקמצנת עלינו ולא סיפקת לנו ולו חצי של חיוך עד גיל שמונה חודשים, יש לנו בבית כל כך הרבה אושר ורגעי צחוק בזכותך.
אין הנחתום מעיד על עיסתו אבל רבאק, את כזאת עיסה מפוארת. אז רק לשם הרקורד, בואי נראה מה את יודעת לעשות נכון לגיל שנתיים ושלושה חודשים: מרכיבה פאזלים, מציירת ציורים, שולטת באייפון לכל אפליקציותיו, מכירה כמעט בע"פ את "שבלול בצנצנת", "האריה שאהב תות", "הדג שלא רצה להיות דג", "תירס חם בים בם בם", אוהבת את החולצה ההיא עם צורת לב, חולה על הלו קיטי ודורה (על אף שמעולם לא ראית פרק מהסדרה בחייך), דעתנית, ברברנית, עקשנית, שחקנית, מצחיקה בטירוף, קריזיונרית עם נטייה להתקפי זעם, לא מפחדת מאף אחד ולא משנה אם הילד הזה שהרגע לקח לך את המשחק גבוה ממך בראש - את תדעי להראות לו מאיפה משתין הדג (גם אם הוא לא רצה להיות דג).
את קטנת מימדים יחסית לגילך, אבל מאזנת את הכל עם פה של ילדה בת חמש. בקיצור, אני לא אגיד לך שאת מלכה, כי אומרים שעדיף שלא. אבל את חתיכת קווין מטורפת.
אמא תלך אולי כמו ברווז
אז מה מטרת המכתב הזה, בעצם? לספר לך סיפור שמתחיל לפני משהו כמו שמונה חודשים, או אז אמא התחילה לאפות משהו בבטן. אנחנו עוד בשלב מוקדם של למידה לחינוך מיני, אז רק אומר שאבא מאוד עזר לאמא ללוש את הדבר הזה בבטן. וסתם שתדעי – אבא יודע ללוש ממש ממש טוב. ונסתפק בזה כרגע.
לאט לאט הבטן של אמא התחילה לגדול ולגדול ולגדול, עד שהיא כמעט והסתירה לה את הפיקה של הברך. ובבטן יש עובר. או כמו שאת קוראת לו: "תינוקת בן". וכשאני שואלת אותך אם את רוצה לשים יד ולהרגיש אותו, את בדרך כלל נרתעת, ואומרת: "לא בא לי, שאבא ירגיש".
בכלל, ניכר שאת מבינה טוב טוב מה יש שם בבטן, ומה זה אומר. כי לפני חודש נולדה לך בת דודה קטנה, ממש פיצפונת. וכל פעם שאמא מרימה אותה, את מתייפחת בבכי כואב ונעלב, שמגיע מבפנים. לא מפינוק, לא מרעב, אלא משברון לב. ואת ישר רוצה שאמא של גל תיקח אותה, ואמא שלך שהיא רק שלך תרים אותך.
אז את מבינה. אוהו כמה שאת מבינה.
אז רציתי להכין אותך לכך שבעוד קצת זמן, יש סיכוי שאמא לא תישן בבית כמה ימים. ובעזרת השם, טפו טפו טפו, את תבואי לבקר אותה עם אבא במקום שנקרא בית חולים. ואמא תלך אולי כמו ברווז. ותיראה אולי קצת עייפה כי בכל זאת חתכו לה את הטוטה (אני אסביר לך על זה בעוד 18 שנים, כשנסיר ממך את חגורת הצניעות). וליד אמא, יישן תינוק קטן בעריסה (טפו טפו טפו, כן אמא נעשית אישה מאמינה בימים אלה). והוא בטח לא יעשה כלום חוץ מלישון הרבה ולאכול (יה, רייט). והוא יהיה אחיך הקטן. ואת תהיי אחותו הגדולה.
לפי הספרות, צפויה כאן רגרסיה. מה זה רגרסיה? זה אומר הרבה בלאגן. זה אומר עריסה מתנדנדת, תינוק קטן בסכנה, אחות גדולה מקנאה, חוסר שעות שינה, בולבול משתין לכל עבר, מוצץ כל היום וכאלה אבל זה רק לפי הספרות המקצועית. בפועל הכל יכול להיות אחרת. ואולי גם לא.
לסטנדאפיסטית של גן כוכי יהיה קהל חדש
אבל רציתי לספר לך שזה רק חלק מהתמונה. מה שהכי חשוב הוא שאת הולכת לקבל חבר חדש. שאת תוכלי להיות לו אחות גדולה. להאכיל אותו. לישון איתו. לשחק איתו. ללמד אותו. והוא ייתן לך תחושה של שייכות, של אחריות, והוא יהיה שלך.
ורציתי גם להתחייב בפנייך שהמקום שלך לא הולך לאף מקום. ושכמה שאפילו לי זה נשמע כרגע בלתי אפשרי, אומרים לי שייפתח לי עוד מקום ענקי בלב שיהיה עבורו. לא במקומך, חלילה. בנוסף. אני מבטיחה לך שאמשיך להתפעל מכל דבר קטן שאת עושה, שאמשיך לצטט כל משפט שאת אומרת, ושאמשיך להביט בך ולא להבין איך לעזאזל יצאה לי ילדה כזאת מושלמת. אני גם אפנה זמן איכות רק שלנו. ואת תראי שיהיה לנו כל כך כיף, כי עכשיו גם יהיה לך קהל משלך. תינוק קטן.
ורציתי גם לספר לך, קטנצ'יק, שאתה לא מבין בכלל איזה בר מזל אתה. אתה לא קולט לאיזה אחות אתה נופל. אתה, בניגוד אליה, הולך לשחרר גלגולים של צחוק כבר מהיום הראשון, כי אלה היא סטנדאפיסטית מהמשובחות ב"גן כוכי".
והיא תעשה לך הצגות שישימו את כל מופעי חנוכה בכיס הקטן. ואתה הולך לאכול ממש טוב, כי אלה מעולה בלהאכיל בבקבוק. והיא עדינה, ומלטפת, ואוהבת. והיא פשוט הדבר הכי טוב שיכולת לאחל לעצמך. פייר? אם מישהו כאן צריך לקנא, אם בכלל – זה אני בך.
איך אתם סיפרתם לילדים על התינוק החדש שעומד להגיע? ספרו לנו בטוקבים
>> מה שכן, את גיל שנתיים הנורא אני לעולם לא אשכח; לטור הקודם