244 ימים שעמרי מירן נמצא בשבי חמאס ברצועת עזה. עמרי נחטף מביתו שבקיבוץ נחל עוז, לעיני אשתו לישי ובנותיו הקטנות, רוני ועלמא. לפני חודשיים פרסם חמאס סרטון שבו אות חיים מעמרי. עם זאת, לישי מודאגת מאוד ומספרת איך השתנו החיים בבית בשמונת החודשים שעמרי מוחזק ברצועה.
"הכל נהיה יותר קשה, גם עם הבנות. הן ילדות מדהימות ואמיצות שאיכשהו מצליחות לשמור על שמחת החיים בתוך הכאב והעצב הזה, אבל עכשיו רוני מבקשת שאבא יהיה ביום ההולדת שלה", תיארה לישי, "עוד חודשיים היא תחגוג יום הולדת שלוש וזו הבקשה הקבועה שלה. אבא עמרי לא היה ביום ההולדת של אמא, של עלמא או בשלו, אבל בשל רוני הוא חייב להיות. היא מצליחה עדיין להחזיק את זה, אבל אני מפחדת שנגיע לרגע שהיא כבר לא תחזיק. מקווה שלא נגיע לשם".
"עם עלמא זה סיפור אחר, שגם הופך להיות מאוד קשה. ככל שהיא גדלה, היא יותר מבינה. היא רגילה למציאות שאבא נמצא רק בתמונה. אין לה את ההרגשה של מה זה אבא. אני מספרת לה על האבא שבתמונה, האבא שהיה מטייל איתה. רוני מאוד עוזרת לי בזה, אבל זה לא פשוט".
ומה איתך? איך את מחזיקה?
"אני מחזיקה כי אין ברירה, אין באמת אופציה אחרת. התפקיד שלי זה לעשות הכל כדי שעמרי יחזור אלינו ויגדל את שתי הקטנטנות האלה שאבא שלהן נחטף לנגד עיניהן. זאת הזהות שלי בשמונת החודשים האחרונים. אני מחכה ליום שעמרי יחזור ונחזור להיות סתם משפחה - אמא, אבא ושתי ילדות, ואני אוכל לחזור להיות לישי".
איך את כשברקע הדיווחים על עסקה מצד אחד, ומהצד שני עוד חטופים שמדווח כי נהרגו בשבי?
"זה היה שבוע מאוד קשה ומורכב. יום ההלוויה של דולב יהוד, שלמדתי וזכיתי להכיר אותו ואת המשפחה שלו, המדהימה והמופלאה, היה יום נורא, יום שחור, יום קשה מאוד, שרק הוכיח כמה הם צריכים להיות פה. אנחנו ברכבת ההרים הזו כבר שמונה חודשים. אמרנו כבר בהתחלה, אין תעודת ביטוח. כל רגע הכל יכול להשתנות. יש אות חיים מעמרי, יש את הסרטון, אבל זה נכון לרגע שזה צולם. צריכים לעשות הכל כדי להשיב אותם. אני מודעת לזה שאנחנו מול אויב מאוד אכזר, לא מתעלמת מזה, אבל לממשלה ולקבינט יש אחריות מאוד כבדה, גם למה שהם אומרים ומפרסמים. יש להם השפעה מאוד גדולה בסיפור הזה. הם צריכים להיות אמיצים ולהוציא אותם משם. מנסים כל הזמן להלחיץ ולהפחיד מבחינה ביטחונית. כתושבת האזור כל חיי, רבים וטובים ממני אומרים שעם כל דבר שיקרה נוכל להתמודד. צריכים להיות מספיק אנושיים כדי שהחברה שלנו תוכל להשתקם, כדי שהמדינה תוכל לעמוד על הרגליים ולהרגיש בטוחה. אם הם לא יחזרו, נמשיך לקבל אותם בארונות. אלו אזרחים שנלקחו מהמיטות שלהם - וחייבים לחזור הביתה".