נשיא המדינה יצחק הרצוג יערוך בבית הנשיא טקס הוקרה לחטופים אלון שמריז, יותם חיים וסאמר טלאלקה זכרונם לברכה, שנהרגו בשוגג מאש כוחות צה"ל. הנשיא יעניק למשפחותיהם תעודת הוקרה בשם המדינה, על הנחישות, עוז הרוח והגבורה שהפגינו השלושה.
משפחת שמריז, שנאבקת על הכרת המדינה באלון כחלל צה"ל ואף עתרה לבג"ץ, לא מתרשמת מאוד מהמחווה הזו - אך כן מקווה שתסייע לה בעתירה לבג"ץ. "לא יצאתי מגדרי. זה צעד חיובי ולא מזיק, אבל אני לא חושב שגבורתו של אחי ושל שני חבריו מוטלת פה בספק", אמר יונתן שמריז, אחיו של אלון, הבוקר, "יש מאות סיפורי גבורה אזרחיים מה-7 באוקטובר. ההתעסקות בצל"שים ובאותות גבורה צריכה להיעשות אחרי האירוע הזה, לא בימים אלה".
"אין פה הכרה באלון כחלל צה"ל, אלא הכרה בכך שאלון וחבריו עשו אקט הירואי של גבורה. יש עוד הרבה מאוד אנשים שעשו אקטים של גבורה. אם היו מכירים באלון כחלל צה"ל, זה היה משנה את התמונה - אבל זה לא המצב. להורים שלי הדברים האלה מאוד חשובים. אם זה חשוב להם, זה חשוב לי. הייתי מצפה שיותר אנשים יתערבו בנושא ההכרה באחי כחלל צה"ל. אני מאוד מקווה ששופטי בג"ץ יראו את ההכרה של נשיא המדינה ויתחשבו בה. אולי זה ישפיע על שופטי בג"ץ. אני מאוד מקווה. לא רוצה סתם להיכנס לספקולציות".
יש לכם שיח עם צה"ל, עם ראש אכ"א?
"עם צה"ל ואכ"א אין שיח בנושא הזה. חברי ממשלה ניסו לעזור לנו ולכתוב מכתבים, אבל אנחנו לא רואים שזה משפיע".
איך אתם כמשפחה בתוך הטלטלה הגדולה הזו?
"אחרי המקרה כל אחד מנסה לעשות את מה שטוב לו ומחזיק אותו. אבא שלי חזר לעבוד. אמא שלי גננת במקצועה ואין לה גן לחזור אליו, כי זה בעוטף עזה. היא יוצרת ועושה כל מיני דברים ממש יפים. עידו ואני חזרנו לעבוד במפעל שלנו, שהקמנו עם אלון. במקביל, אנחנו מנסים לראות איך אנחנו יכולים לעזור ולהשמיע את הקול שלנו בסוגיית החטופים. מדברים על יציאה מהממשלה, כניסה לממשלה. קחו את עצמכם בידיים. אתם צריכים לקום כל יום ולשאול 'מה עשיתי בשביל לשחרר חטופים?'. אני לא רואה את זה קורה. מתעסקים בכלום. נבחרתם, אתם אחראיים, אתם צריכים לדאוג שהאנשים האלה ייצאו מהשבי, לא משנה מה, וכמה שיותר מהר. לא לדבר עכשיו על דילים פוליטיים, זה לא מעניין אף אחד. תעשו מה שצריך כדי לשחרר אותם".
בנאומה בכיכר החטופים אמש אמרה עדינה משה, שנחטפה ושוחררה מהשבי, אמירות קשות מאוד: "לא ייתכן שהמדינה שלי ממשיכה להתעלם מהשבויים. זה הדבר הכי נורא שאי פעם חשבתי שיכול לקרות כאן. זה לא יכול להיות - ולא אכפת לי מי המושל כאן. הם כבר לא שלי, אף אחד מהם לא שלי. הדגל הזה לא שלי, המדינה הזאת לא שלי".
מה חשבת על הדברים?
"זה מציף וקשה. היא דיברה מדם ליבה, בזעקה הכי אותנטית וקשה שיכולה להיות. אני מסכים איתה עם חלק מהדברים. יש פה אליטה פוליטית שחטפה את המדינה שלנו ולא שמה בראש סדר העדיפויות את החזרת החטופים, אלא רק השמדת חמאס. כל יום אני שומע על חטוף כזה או אחר שנמק בשבי וכבר לא איתנו. יש הרגשה שהממשלה הזאת איבדה צלם אנוש. אני לא רואה אותם עושים הכל בשביל להחזיר את החטופים. זה נורא. בכל יום שעובר אתה רוצה לצרוח על העולם, זו תחושת חוסר אונים ברמות הכי גבוהות שאתה יכול לתאר לעצמך. נראה שאף אחד לא מקשיב שם. הממשלה היא המשוכה הכי גבוהה להחזרת החטופים".