158 ימים שמשפחות החטופים נמצאות במאבק להחזרת יקיריהן משבי חמאס בעזה. דורון שטיינברכר נחטפה מביתה שבכפר עזה ובני המשפחה דואגים מאוד לגורלה, בטח בימים שבהם המשא ומתן תקוע, עסקה לא נראית באופק - ומתפרסמות עוד ועוד עדויות על פגיעות מיניות קשות שבוצעו ב-7 באוקטובר ומתבצעות בשבי.
ימית אשכנזי, אחותה של דורון, התייחסה הבוקר לדיון שנערך הלילה במועצת הביטחון באו"ם בנושא דו"ח הפשעים המיניים החמורים שביצע חמאס: "לצערי הרב אנחנו מגלים בחמשת החודשים שאנחנו בתוך הסיוט הזה, את צביעות העולם. לא יכול להיות שמסתכלים על זה כמשהו פוליטי, שקשור למאבק הישראלי-ערבי, ולא שמים דגש על הזוועות שבוצעו ב-7 באוקטובר וממשיכות להתבצע גם כרגע בשבי חמאס, במנהרות שלו ובמרתפים שלו".
"אני חרדה מאוד לגורלה של אחותי ולגורל שאר החטופים. אני כן חושבת שעדיף מאוחר מאשר אף פעם לא, ושאולי כל הלחצים האלה יכולים לעשות צדק עם האהובים שלנו - אם לא עכשיו, אז אולי בהמשך".
מה עובר עליך בימים אלה?
"סיוט אחד גדול. אנחנו קמים כל בוקר וממשיכים לספור עוד יום שהם לא נמצאים איתנו. זה היום ה-158. השבתנו את המשק לפני 58 ימים ל-100 דקות. אנחנו מתקרבים מאוד ליום ה-200. לחוץ לי מאוד, אין לי כבר אוויר בריאות. דורון נחטפה ב-7 באוקטובר. בכל פעם שהיו לנו ציוני דרך, אמרנו: 'אין מצב שעד התאריך הזה והזה היא לא מגיעה'. לצערי הרב, ביום שני הבא יש לה יום הולדת ואני מקווה מאוד שמשהו ישתנה ונחגוג ביחד, אחרת נציין יום הולדת כשהיא בשבי. אני משתדלת לשמור על אופטימיות, אבל הכוחות שלנו אוזלים כבר".
יש בכלל שגרה משפחתית? איך מגנים על הילדים מפני הדבר הזה?
"יש לי שני ילדים. השגרה המשפחתית שלנו זו המלחמה על דורון. דורון דודה במשרה מלאה לילדים שלי, שמאוד מתגעגעים אליה. הם מדברים עליה כל הזמן. לאחרונה הגעגועים אליה מתגברים. הם מאוד מתעסקים בהאם היא הייתה בממ"ד או לא הייתה בממ"ד, איך חטפו אותה. זה לא קל. אני מדברת עליי כמעגל ראשון, אבל חשוב שיבינו שגם בני הדודים שלנו עמוק בתוך הסיפור הזה, וגם המעגלים השני והשלישי מושפעים מזה. כולם מנסים להחזיק ולחזק אחד את השני, אבל זו כבר תקופה בלתי נתפסת".
אתם מרגישים עטופים ומחובקים על ידי הציבור הישראלי, כפי שהייתם לפני 158 ימים?
"אני פוגשת אנשים והם אומרים לי 'ליבי איתך, אנחנו כל הזמן חושבים עליכם', אבל לצערי הרב, כמו שאגם גולדשטיין אמרה בגבורה מאוד גדולה בעצרת, אני מרגישה שהופכים את סוגיית החטופים למשהו פוליטי. זה לא הזמן. מי שמדברים על עסקה ועל המחירים שלה, צריכים לזכור שיש אנשים שרוצים את האהובים שלהם בבית, את מי שחי ואת מי שלצערי נרצח בשבי ויש להביא אותו לקבורה כדי שהמשפחות יוכלו לסגור מעגל. כל דיון אחר, נראה לי כרגע לא רלוונטי".
את מוצאת את עצמך מדברת עם אחותך בלב?
"אני מדברת איתה כל הזמן, בעיקר כשאני לבד עם עצמי במרפסת או באוטו. היו לנו הרבה שיחות באוטו וגם לפני השינה. אני אומרת לה שאנחנו אוהבים אותה, שהיא חסרה לנו, שאני מאוד מקווה שהיא חזקה. אני משתדלת לדמיין אותה בראש כמו שאני מכירה אותה, ולא עם הקפוצ'ון הוורוד מהסרטון של חמאס, שבורה וכבויה".
מילה למי שצופה בך בבית?
"אני רוצה לקרוא לציבור להמשיך להגיע לעצרות בשבת. זה מחזק אותנו כל פעם, לראות שהכיכר לא מתרוקנת. נהיה קצת קלישאה לבקש מכל אחד לדמיין אם הוא היה במקומי, אני לא מאחלת לאף אחד להיות במקומי, אבל גם אני הייתי יושבת בבית, בסלון שלי, בנוחות, רואה משפחות שחוות דברים ואומרת: 'לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי המשפחה הזאת'. הפכתי להיות המשפחות האלה. בואו לחזק אותנו, כי בלי הציבור נורא קשה להחזיק הכל לבד".