שמונה חודשים וחצי ששלי שם טוב מחכה שבנה עומר יחזור הביתה, אבל בינתיים עסקת חטופים לא נמצאת על הפרק, התמיכה הציבורית במאבק משפחות החטופים לא רחבה כפי שציפו - והייאוש הולך ומחלחל.
"אין לי אוויר, כבר המון זמן. זה מתיש, זה מעייף. שום דבר לא קורה ואני שואלת - עד מתי?", אמרה שם טוב הבוקר, "אין לישון, הגוף פשוט מכבה את עצמו באיזשהו שלב, בשלוש-ארבע לפנות בוקר. אין חיים, אין שום דבר. שום דבר לא נורמלי, הכל טירוף מוחלט".
"שמנו הכל בצד - את החיים, את העסקים שלנו, הכל. זה היה קאט מאוד חזק. אנחנו בלופ, כל יום להצליח להרים את עצמנו מהמיטה ולצאת למשימה הכי חשובה כרגע בחיים - להציל את הילד שלך. שכל אחד יחשוב על הילד שלו, מה אתם הייתם עושים? מה הייתם עושים אם הייתם יודעים שהילד שלכם נמצא במקום הכי נורא שיכול להיות?".
יש דברים שאת מצטערת שלא עשית לפני שמונה חודשים?
"אני לא מסתכלת על זה ככה, כי לא יעזור לי להסתכל אחורה. אין משהו שלא עשינו. כל בוקר אני קמה ושואלת את עצמי, מה עוד צריך לעשות? כשאת בחוסר ודאות מוחלט את מנסה את כל הדרכים. במשפחות החטופים יש מהכל - שורפים כבישים, צועקים את נשמתו בכנסת בפני מקבלי ההחלטות. נפגשנו עם כולם בארץ ובעולם. הדבר היחיד שעוד לא עשינו זה נכנסנו לעזה וניסינו להוציא אותם. הייתי עושה את זה אם הייתה לי האופציה".
איך זה הפך למאבק שלכם ולא למאבק שלנו, מדינה שלמה?
"לא נשארנו לבד, העם עוטף אותנו, כל אחד בדרכו שלו. שכל אחד יקום בבוקר וישאל את עצמו: אם זה היה הילד שלי, מה הייתי עושה? אנשים באים לתמוך בנו בכיכר, לצעוק איתנו, להיות איתנו, מחבקים אותנו בכל מקום אפשרי, מביאים לנו דברים, תומכים בנו. אהבה גדולה יש בעם הזה. אני רוצה לדבר למי שיושב בראש. אחרי שמונה חודשים בדבר הזה, יש את הכותרת 'הניצחון המוחלט'. זו כותרת ריקה. מעבר למשפחות החטופים יש כל כך הרבה אנשים שתלושים מהחיים האלה. כל כך הרבה שנים, כשהיו טפטופים בעוטף עזה וכשאנשים נרצחו ביהודה ושומרון, בחלקת האלוהים הפרטית שלי לא עשיתי כלום כי זו לא הייתה אני. היום אני מבינה שצריכים לדאוג לא רק לחלקה הפרטית שלנו - כי מחר אלה יהיו אנחנו".
לפני שבועיים שוחררו ארבעה חטופים במבצע ארנון. איך הרגשת?
"הלב מתרחב מאושר, לא הפסקנו לבכות מול הטלוויזיה כשראינו את יעקב שמחבק את נועה ואת אורית שמחבקת את אלמוג. מצד שני, יש קנאה ויש עצב. גם אנחנו רוצים. צריכה להיות עסקה שכוללת את כולם. לכולנו יש את יצר הנקמה, אבל יצר הנקמה לפעמים גם הורס. אנחנו בשלב שהעם שלנו משלם מחיר מאוד כבד".