חצי שנה חלפה מאז אותה שבת שחורה שבה נחטפה התצפיתנית דניאלה גלבוע ממוצב נחל עוז. דניאלה ו-132 חטופים נוספים מוחזקים בשבי בעזה עד לרגע זה, כשבינתיים אין פריצת דרך אמיתית במשא ומתן.

אורלי, אמה של דניאלה, תיארה את התחושות בבוקר הזה, חצי שנה אחרי ה-7 באוקטובר: "אי אפשר להתעלם מהמספר הזה, שישה חודשים, שהם שם. לא דמיינו לרגע שנגיע לציון החצי שנה. הכוחות נגמרים, זה מאוד קשה. אם התחלנו עם מצבור כוחות, הם לאט לאט נגמרים. הלילה הזה היה קשה במיוחד, גם בגלל החצי שנה וגם בגלל הבשורה שקיבלנו אתמול על החזרת גופתו של אלעד קציר".

"אין כבר אוויר. זה מישהו שהיה בחיים, היו שני סימני חיים ממנו, שני סרטונים שפורסמו, ועדיין אנחנו מתבשרים שאחרי שלושה חודשים רצחו אותו. זה לילה בלי שינה".

לאן הולכות המחשבות?
"זו הילדה שלי, הבכורה שלי, הנשמה שלי. היא חלק ממני, וזה קשה. לחשוב מה היא עוברת שם, להרגיש את מה שהיא עוברת. לפעמים אני מרגישה את זה בגוף. אני רוצה אותה כבר בבית, לידי, לחבק אותה. אני תולה תקוות בארצות הברית שלוחצת על הצדדים ומקווה שזה יישא פרי, כי נראה שגם בצד שלנו וגם בצד השני לא ששים להסכם כזה. מצער להגיד, אבל זו ההרגשה".

זו התחושה שיצאת איתה מהפגישה עם ראש הממשלה?
"הייתה שיחה מאוד קשה, ממש הרמנו את הקול כמה פעמים. הייתה תחושה שזה לא עד הסוף. דובר על להיכנס לרפיח ולהגביר את הלחץ. פחות הרגשנו שבאמת רוצים לסיים את זה כאן ועכשיו. אני כן יודעת מכל מיני מקורות שדווקא אחרי הפגישה הזאת, הקבינט שחרר עוד קצת חבל. לטעמי זה לא מספיק. מצופה בשלב הזה, חצי שנה אחרי, שילכו ולא יחזרו בלי הסכם. נראה שאנחנו לא הולכים לשום מקום".

בשבוע שעבר ציינתם את יום הולדתה ה-20.
"זה היה שבוע מאוד קשה. יום ההולדת היה ביום רביעי ומיום ראשון הרגשתי מועקה אפילו יותר גדולה מהרגיל. באותו יום ספציפית היה לי ממש קשה לקום מהמיטה, אבל החלטנו שנהיה ביום הזה בשמחה, לא בעצב, מתוך מחשבה שמשהו מהדברים שעשינו כן מגיע אליה בתודעה. עשינו הפרחת בלונים בשכונה בפתח תקווה בהשתתפות מאות אנשים ואחרי זה אירוע לחברים שלה ולמשפחה, עם די-ג'יי, שתייה, בלונים ועוגה. הרשנו לעצמנו קצת לשמוח בערב הזה, מתוך תקווה שהיא תקבל את האנרגיות האלה. מקווה שהיא יודעת שזה היה יום ההולדת שלה ושהיא הרגישה את המחשבות הטובות שנשלחו אליה מכל כך הרבה אנשים. יום למחרת הייתה עוד פעם נפילה מאוד קשה. כל התקופה הזו מתאפיינת בעליות ומורדות".

מה עמדתך בדילמה בקרב משפחות החטופים באשר לעצימות המחאה?
"אנחנו משפחה אחת עם מטרה אחת, להחזיר את היקירים שלנו. כמו בכל משפחה, יש הרבה דעות. יש כאלה שחושבים שזה נכון לקרוא לבחירות ולהקשיח עמדות מול הממשלה והכנסת. גם אני חושבת שצריך להקשיח, אבל אני לא קוראת לבחירות. אני חושבת שכרגע בחירות זה פחות טוב לנו, זה יעכב את התהליך. הממשלה הנוכחית צריכה לקחת אחריות על האירוע הזה ולסיים אותו כמה שיותר מהר, במסגרת התפקיד שלה. כרגע זו הממשלה המכהנת וזה מה שהיא צריכה לעשות. אני כן משתתפת בהפגנות, אבל בהפגנות שהמטרה שלהן זה אך ורק קריאה לעסקה כאן ועכשיו. אבל, כל אחד עושה מה שהוא מבין ומרגיש שנכון לו. אני לא מבקרת אף אחד. לכולנו יש מטרה להחזיר את הילדים שלנו, את ההורים שלנו".