נועה ארגמני, אלמוג מאיר ג'אן, אנדרי קוזלוב ושלומי זיו חולצו על ידי צה"ל במבצע נועז מהדירות שבהן הוחזקו ברצועת עזה וחזרו הביתה בשלום. נועה הוחזקה בדירה אחת ואלמוג, אנדרי ושלומי בדירה אחרת שנמצאת כמה מאות מטרים משם. הבוקר סיפרו המשפחות על הקשר החזק שנוצר בין החטופים במשך 246 הימים הללו.

אורית ג'אן, אמא של אלמוג: "הם מאוד נקשרו. את רואה את החיבוק ביניהם, את הקשר ביניהם. זה קשר מאוד עמוק, קשר שיהיה לכל החיים. אלמוג חזק, הוא לא בוכה. הוא מודע, צלול מאוד. הוא ידע תאריכים וזמנים. לפני חודש היה לו יום הולדת. ציינו לו את זה שם, במידת מה. הוא זכר שיש לו יום הולדת, כלומר היה מאוד מפוקס".

"היום אני חוגגת יום הולדת. זו המתנה שייחלתי לעצמי. אני נרגשת מאוד, הבן שלי חזר. זה הרגע המאושר בחיי. אתמול קיבלתי טלפון מהקצינה שמלווה אותי בשמונת החודשים האלה. היא אמרה: 'אלמוג חולץ'. לא הבנתי. מה? 'אלמוג חולץ'. נתתי כזו צרחה שכל מי שהיה מסביבי נבהל מאוד. הייתי בהתרגשות שיא. עד עכשיו קשה לי להירגע. שאלתי את הקצינה, הוא חי? היא אמרה 'הוא חי, הוא בריא'. את לא מאמינה, קשה מאוד לקלוט את זה. אנחנו יודעים שהיו חילוצים לא טובים, שלא צלחו. היה לי קשה מאוד לקלוט את זה. זה אושר, אין לי מילים".

לאורך הימים היו לכם אותות חיים ממנו? ידעתם מה איתו?
"היו לנו אותות חיים, אבל לא מעכשיו, מחודשים קודם. לא היה לנו מידע. זו הפתעה. זאת אומרת שלא צריך לאבד תקווה, אלא להמשיך להאמין. קרה לנו נס, ניסים יכולים לקרות. יש 120 חטופים עדיין וחייבים להחזיר אותם. יש עכשיו עסקה על השולחן, עסקת נתניהו. חייבים להוציא אותה לפועל. הם חייבים לחזור הביתה. כמו שאני זכיתי לחבק את היקר שלי, הבן שלי, כל המשפחות חייבות לראות ולחבק את יקיריהן".

ספרי על הרגע שפגשת אותו לראשונה.
"זה היה בבית החולים. היינו בחדר לבד, הוצאתי את כולם. חיבקתי אותו, אמרתי לו: אני אוהבת אותך, אני לא מאמינה שאתה חי, שאתה פה איתי. התחבקנו והתחבקנו, לא יכולנו להפסיק. הוא אמר לי: 'אמא, התגעגעתי אלייך. אני אוהב אותך'. זה החזיר אותי לשיחה האחרונה שהייתה לי איתו, ב-7 באוקטובר, כשהוא אמר לי: 'אמא, אני אוהב אותך'. אז זו הייתה סכנה, שמעתי בטון שלו סכנה. פה זה היה מכל הלב. אנחנו סוגרים מעגל. נרצה את הזמן שלנו עם אלמוג, לעכל, לשקם, ושיחזור לחיים הרגילים שלו. זה מה שהוא הכי רוצה".

רויטל נשיא שאחיה שלומי חזר הביתה, פנתה הבוקר למשפחת ארנון זמורה ז"ל, מפקד ולוחם בימ"מ שנפל במבצע החזרת החטופים: "אני מבקשת סליחה ואומרת תודה גדולה למשפחה שאיבדה במבצע ההירואי הזה את היקר לה מכל". על הרגעים שבהם התבשרה כי אחיה חולץ בחיים סיפרה: "בסביבות 12:00-12:15 התחלנו לקבל כל מיני הדים. הקצינה שמלווה אותנו אמרה שהיא בודקת את הפרטים, וברגע שיהיו פרטים מדויקים תיצור איתנו קשר. לא עברו כמה שניות והיא התקשרה אלינו ועדכנה אותנו. היא לא הצליחה לסיים את המשפט, נאלצה לתת את ההודעה בהמשכים. היו צרחות של אושר ושמחה, צעקות 'יש, יש'. צהלה מאוד גדולה".

"ברגע שקיבלנו את הבשורה התכנסנו בבית הוריי עם קציני המודיעין, התעדכנו מתי המסוק אמור לנחות יחד עם שלומי. הגענו מהצפון, כך ששלומי הגיע לפנינו. בינתיים קישרו אותנו לשיחת וידיאו, כדי שנוכל לראות אותו. הגענו לכאן אחרי שנסענו בזהירות, וזה היה מרגש ממש. הנסיעה הרגישה נצח. אף פעם לא נסעתי כל כך הרבה זמן את אותה הדרך. באוטו כולנו שמחנו, אבא שלי היה מרוגש, הייתה מוזיקה, כפיים ושמחה".

מה סיפר לכם שלומי במפגש איתו?
"הוא סיפר שאמר 'שמע ישראל' כל הזמן וכל שבוע לקראת יום שישי, התארגן ליום שישי. האמונה והתקווה החזיקו אותו, מוטיב חוזר אצל האחים והאחיות שלנו שנמצאים שם. אני רוצה לשלוח מפה לכל החטופים והחטופות שעדיין נמצאים שם כוחות, אהבה, אנרגיה ותקווה. אנחנו פה ומחכים לכולכם".

איך הוא נראה לך? כמו שזכרת אותו?
"שלומי נראה בסדר, ברוך השם, עד כמה שאפשר להיראות בסדר. לא נשכח מאיפה הוא חזר, לאט לאט נעבור את מה שצריך לעבור, ביחד. יש לנו דרך ארוכה, אבל אנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה. אנחנו ביחד, חזקים, נעבור את זה ובעזרת השם מפה רק נעלה למעלה".

שלומי סיפר לאיזה דברים הכי התגעגע?
"ששאלנו אותו איך הוא, הוא אמר שהבטיח לעצמו כל בוקר להניח תפילין ובימי שישי ללכת לבית כנסת. אני בטוחה שיש עוד הרבה דברים שהוא רוצה לעשות ולאכול. הוא כן שתה קולה קרה. אחותי הבטיחה שברגע ששלומי יוצא היא תביא לו קולה זכוכית קרה. היא הביאה לו קולה זכוכית קרה והוא לגם ממנה".

ספרי על המפגש שלו עם אשתו, מירן.
"מירן ואני כל הזמן אומרות 'יואו, אנחנו לא מאמינות'. מגיע לה שבעלה חזר אליה. כל התקופה הזאת היא הייתה כמו לביאה, החזיקה באמונה, החזיקה מעמד. זה לא היה פשוט, אבל הנה הגיע האור שלה. שלומי חזר להדליק לנו את האור".

היו רגעים בתקופה הזאת שאיבדת תקווה, שעמדת להישבר?
"לא יכולה להגיד שלא, אבל ברוך השם יש לי משפחה גדולה ובעל שכל פעם שראה שאני רגע לפני נפילה חיזק אותי, תמך, הכיל. תודה לכל מי שהיה איתנו בדרך הזאת ואנחנו ממשיכים בכל הכוח קדימה".

רוזי, אמו של שלומי, סיפרה הבוקר על הרגע שבו התבשרה כי בנה חולץ בחיים: "הייתי בעבודה. התקפלתי, לא נשמתי. אספתי את עצמי מהר הביתה, להעיר את בעלי, להגיד לו, לשמח אותו. הייתי בהיי. אני עדיין לא מעכלת, אני בעננים. אני מאחלת לכל החטופים שלנו שיחזרו בשלום, שעם ישראל יידע רק דברים טובים. תודה לבורא עולם, למדינה, לממשלה, לצבא. תודה לכולם. אני מודה לכולם ומשתתפת בצער משפחת החייל שנפל. כולם גיבורים, בלי יוצא מן הכלל, כל החיילים שנמצאים שם - אבל הוא גיבור אמיתי".

איך נראה המפגש הראשון שלכם?
"הוא אמר 'אמא', הסתכלתי עליו, התחבקנו והתחלנו לבכות. זה בדיוק כמו שדמיינתי. שמונה חודשים זה מה שדמיינתי, כל לילה ולילה. זה הזוי. האמנתי כל הזמן שהוא יחזור על הרגליים, פשוט לא ידעתי מתי. האמנתי אמונה שלמה".

הספקתם לשאול אותו מה עבר עליו בשבי?
"לא, אנחנו נותנים את הזמן. לא רוצים להעמיס. נדע הכל לאט לאט, גם מה שצריך, גם מה שלא צריך. העיקר שהוא פה, כל השאר יהיה בסדר. נטפל בו, כל מה שהוא יצטרך אנחנו פה - המשפחה, החברים וכל עם ישראל".