גורמים מצריים טוענים הבוקר כי חלה התקדמות משמעותית במשא ומתן לעסקת חטופים. בישראל שומרים בשלב זה על אופטימיות זהירה, כשלדברי מקור מצרי בכיר המשלחות יעזבו את קהיר ויחזרו בתוך יומיים כדי להסכים על תנאי העסקה הסופית. לפי אותו מקור, יש התקדמות במגעים והסכמה על הנקודות הבסיסיות בין הצדדים.
שמעון אטיאס, שאחייניתו עמית בוסקילה מוחזקת בשבי חמאס בעזה 185 ימים, מסרב לשמוח בשלב זה. "אנחנו שומעים על העסקה המדוברת מעל ארבעה חודשים. נוסעים לקטאר, נוסעים למצרים, הולכים וחוזרים - זה מרגיש לנו כמו פינג פונג", אמר אטיאס הבוקר, "בסוף, התוצאות מדברות בעד עצמן. עברה חצי שנה והחטופים לא בבית".
"המשפחות עוברות גיהינום ואני לא רואה תוצאות. החטופים עדיין לא שבו הביתה. מדינת ישראל מחויבת לאזרחים שלה. לצערנו, המשא ומתן מתנהל בצורה לא מוצלחת. צריך לעשות חישוב מסלול מחדש ולבחון את הדברים. אני לא מזלזל באלופים שמנהלים את המשא ומתן, אבל צריכים לשקול לצרף אנשים שיודעים לעשות משא ומתן ולהביא תוצאות".
אתה חושב שדרך ניהול המשא ומתן לא נכונה או שלא ניתן מנדט רחב מספיק?
"זה בכמה היבטים, גם בהיבט הפרקטי וגם הביצועי. צריכים להראות את הקשיחות שלנו מול העולם - מול ארצות הברית, מול מצרים, מול קטאר. אנחנו מאוד משדרים חולשה. עבדו עלינו - על עם ישראל, על המשפחות, שמנהלים מלחמה בעזה. נשארה אולי אוגדה אחת או שתיים. תושבי עזה חוזרים לח'אן יונס, צוהלים ורוקדים. ניסו להרדים אותנו ולהגיד לנו שדרך לחימה נשיג תוצאות. גם לא השגנו תוצאות בלחימה, גם איבדנו המון חיילים וגם לא החזרנו את החטופים. אלו עובדות ולעובדות אי אפשר להתכחש".
אחת הטענות זה שעצם היציאה מח'אן יונס והכנסת האספקה הגדולה, זה חלק ממהלך שאולי יוביל לעסקה.
"ראש הממשלה אמר שבעסקה צריך גם לקבל, לא רק לתת. לא קיבלנו כלום ואנחנו רק נותנים, מהיום הראשון למלחמה. אנחנו מתנהלים בצורה לא נכונה. ישבתי בשקט שלושה חודשים, בחרתי לא להתראיין כדי לתת לממשלה ולצבא לעשות את העבודה. מצטער, אני לא רואה שום תוצאות. היציאה מעזה היא הודאה על כך שנכשלנו, גם בהתחלה וגם עכשיו. זה עצוב מאוד והעם כולו שותק, כולם שכחו את הטבח הנורא שקרה לנו פה ב-7 באוקטובר. איבדנו 1,400 אזרחים, אנשים חפים מפשע, שבסך הכל ישנו במיטות שלהם או יצאו לבלות. העולם מתנהל כרגיל, מדינת ישראל לא עשתה את המהלכים נכון - והתוצאות לא טובות. מדינת ישראל הפסידה כבר ב-7 באוקטובר, ככה אני מרגיש, ומפסידה גם היום".
ספר על מערכת היחסים שלך עם עמית.
"זו מערכת יחסים יוצאת דופן, לא רגילה בין דוד לאחיינית. אומנם לעמית יש אבא, אבל הקשר שלהם נותק בגיל מאוד צעיר, כשעמית הייתה תינוקת. אני לקחתי את עמית ואת אחיה תחת חסותי וגידלתי אותם, נתתי להם חום ואהבה. דאגתי שלא תחסר להם הדמות האבהית, בכל המובנים. עובדה שכשעמית נקלעה לצרה היא התקשרה אליי, בדקות של החטיפה, כשנורתה. אנחנו מדברים בעיניים, מרוב שיש לנו כימיה ואהבה בלתי מוסברת. ההורים שלי תמכו כלכלית באחותי, אם חד הורית, המון שנים, מאז שעמית תינוקת. אני תמכתי רגשית, נתתי חום ואהבה. עמית חסרה לי מאוד, אנחנו עוברים ימים קשים מאוד, ייסורים. אנחנו רוצים שהייסורים האלה ייפסקו, שעמית תחזור אליי, לאמא שלה, למשפחה שלה, לחברות שלה, שנהיה מאחורי הסרט הרע הזה".
בחצי השנה שחלפה קיבלתם אינדיקציות באשר למצבה?
"אנחנו יודעים שעמית חטופה בעזה, שהיא פצועה, ומקווים שהיא בסדר. אנחנו מחזקים אותה מכאן, אם היא שומעת אותנו או רואה אותנו. אנחנו מחכים לה בבית. ביום הראשון למלחמה אמרתי: כנסו לעזה מהר, שעון החול מתקתק, אין זמן. כל יום שעובר זו סכנה עבור החטופים והסיכוי להחזיר אותם יהיה קשה מאוד. אנחנו רואים תוצאות לא טובות, רק גופות מוציאים משם. אומנם הוציאו שלושה חטופים בחיים, אבל זה נס מעל הטבע. זה ממש מעט. אני מבקש מעם ישראל להתפלל על החטופים ובפרט על עמית אסתר בת אילנה, כדי שישובו הביתה בריאים ושלמים במהרה".