"לא נכתב תסריט בנטפליקס כמו המציאות של אחי", אומר שרון שרעבי, אחיו הצעיר של אלי שרעבי ששוחרר משבי חמאס לפני שבועיים. "491 יום הוא הוחזק במנהרות, 60 מטר מתחת לאדמה, ניזון מחצי פיתה שקיבל פעם ביומיים וסבל טרור פיזי ומנטלי. הוא לא נחשף בכלל לאמצעי התקשורת ולא ידע דבר על ממדי טבח 7 באוקטובר".
הסיפור של משפחת שרעבי מקיבוץ בארי הפך לאחד מסמלי המלחמה. אלי נחטף כשניסה להגן על אשתו ליאן ובנותיו נויה (16) ויהל (13), שנרצחו מאוחר יותר בביתן; אחיו הבכור יוסי, שנחטף גם הוא, נרצח בשבי חמאס. "באותה שבת, כשאלי תפס שהמחבלים נכנסו לבית, הוא הבין שהגיעו לחטוף אותו והחליט לצאת לכיוונם. הוא היה בטוח שככה הוא מגן על הבנות", מספר שרון. "אלי אמר לנויה ויהל, 'תחזיקו מעמד, אני עוד אחזור', ויצא. הוא היה בטוח שהן בחיים, לאורך כל תקופת השבי החזיקה אותו התקווה שהוא ישוב ויתאחד איתן".
אלי שוחרר עם החטופים אוהד בן עמי ואור לוי בפעימה החמישית של העסקה. בטקס הציני שערך חמאס הובלו השלושה לבמה בדיר אל-בלח שבמרכז הרצועה, ואחד המחבלים אמר לאלי, "אשתך והבנות מחכות לך בבית". על הבמה, כשנשאל על השחרור, אלי השיב: "אני מחכה לחבק את אשתי והבנות".
אלי שרעבי חזר הביתה כחוש, עטוף בדגל ישראל. בבית החולים קיבלו את פניו שרון ושתי אחיותיהם; שרון התכסה בטלית, חיבק חזק את אחיו ובעיניים דומעות קרא "שמע ישראל"
מיד בתום הטקס הועלו החטופים לרכבי הצלב האדום, ומשם הועברו לידי צה"ל. רק אז, כשנפגש עם אמו ואחותו, קיבל אלי את הבשורה על הירצחן של אשתו ושל בנותיו. התקווה שנאחז בה במשך שנה וארבעה חודשים התנפצה. בהמשך גילה גם שיוסי נחטף ונרצח, וכי גופתו מוחזקת בידי חמאס.
הבוקר (חמישי), במסגרת הפעימה השביעית של העסקה, הוחזרו מעזה גופותיהם של עודד ליפשיץ ושל בני משפחת ביבס, שנחטפו חיים ונרצחו בשבי חמאס. זה רק חלק מהדמיון בין הצלקות שנושאים ירדן ביבס ואלי שרעבי. שניהם אנשי משפחה, אבות לילדים; שניהם בחרו להקריב את עצמם כדי ששאר בני המשפחה לא ייפגעו, ושניהם לא הצליחו להציל אותם. "אני לא רוצה לחשוב מה עובר על ירדן, זו חתיכת מכה", אומר שרון (הריאיון נערך לפני שנודע כי הגופה הרביעית שהוחזרה לישראל אינה של שירי ביבס - ל"ש). "מאז שנודע לאלי על הגורל של אשתו, הבנות ויוסי, הוא מרגיש ייסורי מצפון. כאילו לא מספיק מה שקרה לאשתו ולבנות, יוסי היה צמוד אליו כל החיים. אף אחד מהם לא ידע שהשני נחטף, אבל אלי מרגיש אשם שהוא לא הצליח להגן על יוסי. שהוא ייצא בחיים ויוסי לא".
מה אתה יכול לומר על מצבו של אלי היום?
"הוא עומד בפני שיקום ארוך וקשה מאוד, אבל אני יודע שהוא יצליח להשתקם ולהצמיח חיים חדשים. עם ישראל עוטף אותו ואלי יודע שלא נעזוב אותו לעולם. הוא אומר שבני המשפחה נותנים לו כוח להמשיך, אבל הוא זה שנותן לנו כוח. אתמול, בבית החולים, הוא ביקש ממני לדעת מי מאנשי בארי לא בחיים. חשבתי שזה פחות מתאים שאספר לו בשלב הזה, רציתי לדחות את השיחה הזו, אבל הוא לא ויתר. הקראתי לו את הרשימה, 102 שמות, והוא סיפר מי היה כל אחד ואיזה קשר היה לו איתם. השיחה הזו הייתה קשה, אבל אלי התעקש להמשיך. הוא רצה לשמוע על כולם".
המלחמה שלי לא קרובה להיגמר
אלי שרעבי חזר הביתה כחוש, עטוף בדגל ישראל. בבית החולים קיבלו את פניו שרון ושתי אחיותיהם; שרון התכסה בטלית, חיבק חזק את אחיו ובעיניים דומעות קרא "שמע ישראל". התמונה נראתה כסגירת מעגל, אבל המאבק להחזרת החטופים עוד בעיצומו מבחינתו של שרון. "המלחמה שלי לא קרובה להיגמר", הוא אומר. "משפחות החטופים הפכנו למשפחה אחת גדולה, ואני ערב לגורלו של מתן צנגאוקר, של עומר ונקרט, של עומר שם טוב, של כולם. אני אעשה הכל כדי להחזיר הביתה את החיים ואת החללים. ככה הייתי מתנהל גם אם שני האחים שלי היו בבית. אני לא אהיה שלם ולא אמשיך בחיי עד שכולם יחזרו".
"יש שיגידו שהייתי ממלכתי מדי, אבל התייחסתי לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, לא התלכלכתי. זה פתח לי דלתות, גם מימין וגם משמאל חיבקו אותי ואמרו מילים חמות"
40 שעות אחרי שקיבל את פניו של אלי כבר יצא שרון לרצף פגישות עם האנשים הקובעים, הממונים על המשא ומתן. "זה לא סוד שלא היה חטוף שחזר במצב פיזי ומנטלי גרוע יותר מזה של אלי", הוא מסביר את תחושת הדחיפות. "התמונות שלו חוזר היו קריאת השכמה למחליטים, שיעשו את הצעד הנכון ויביאו את כל החטופים הביתה. הגעתי לשולחנות הכי משפיעים כדי לומר, 'תראו את אלי, כמוהו יש עוד עשרות אנשים שמחכים שנציל אותם, ועוד מעט לא יהיה את מי להציל'. אלי הוא עדות חיה לצורך למהר מאוד ולקיים את השלב הבא בעסקה. התמונה שלו שווה יותר ממיליון מילים ותיאורים, מכל מחשבה שיכולה להיות. ואני יודע שהיא נגעה בכולם, גם מי שמנהל את המו"מ ונותן את המנדט לנושאים ונותנים".
אתה מדבר על הממשלה?
"על נתניהו. אני לא יכול לפרט מה נאמר בחדרים הסגורים, אבל כן אגיד שנתניהו לא נשאר אדיש לתמונות של אלי, בכלל לא. אני אומר – חבל שאלי, אוהד ואור לא שוחררו במצב הזה כבר בשלב א', כי אז יכול להיות שכבר מזמן היינו משחררים את כולם. הרי כל הזמן מדברים על תקומה, ומה זו תקומה? זה לא להצמיח יישובים מחדש. זה קודם כל להחזיר את האנשים שלנו הביתה".
"נועה ארגמני סיפרה כמה יוסי עודד אותה והחדיר בה את האמונה שהיא חוזרת הביתה. היא אמרה שהוא חילק מהאוכל שלו ודאג לה מאוד. זה לא הפתיע אותי, זה יוסי. דואג לאחרים"
שרון בן ה-48, אב לארבע בנות, הוא תושב אלפי מנשה ושומר שבת. בבוקר 7 באוקטובר התפלל כהרגלו בבית הכנסת ביישוב. "הכל היה שומם, לא ידעתי משום דבר", הוא מספר. רק ב-17:30, כשפגש את אחד השכנים, נודע לו על המתקפה. "שכן סיפר לי שחמאס השתלט על בארי ושיש מאות הרוגים, לא היה לי מושג. מיד פתחתי את הטלפון וחשכו עיניי. היו שם 1,700 הודעות וואטסאפ שתיארו בשניות ובדקות, בזמן אמת, את מה שעבר על המשפחות של אלי ויוסי".
מתי הבנת שהם נחטפו?
"התקשרתי ושלחתי הודעות לכולם, ולא היה מענה. למחרת התקשרה נירה, אשתו של יוסי, ואמרה שחטפו אותו ושהוא בחיים. לגבי אלי והמשפחה היא לא ידעה שום דבר. הפכנו כל אבן כדי למצוא אותם, ואחרי כמה ימים הגיעה הבשורה על ליאן והבנות. אלי נחשב אז נעדר".
המשפחה החליטה לקיים הלוויה משולשת בכפר הרי"ף, ליד אשדוד. "בארי היה אזור מלחמה, אי אפשר היה לקבור אותן שם", מסביר שרון ואומר, "אלי מרוצה מהבחירה לקבור אותן שם. הייתה לו אפשרות לשנות את מקום הקבורה, אבל הוא העדיף להשאיר אותן שם".
הוא שאל מה עבר על הבנות באותו היום?
"עדיין לא, אבל אני מאמין שהוא ירצה לדעת. אנשי המקצוע הנכונים ידברו איתו על זה, לא אני".
"יוסי היה תמיד הלב של המשפחה, ואלי זה המוח. אתה לא יכול להיות עצוב ליד יוסי, ואלי יודע הכל. הוא תמיד הרבה מאוד צעדים קדימה, רואה דברים שאנשים אחרים לא רואים"
במהלך השבעה על הבנות קיבל שרון אינדיקציה לכך שגם אלי נחטף לעזה. "התקשרתי למודיעין, הודעתי להם שאלי חטוף, ומשם התחיל המאבק שלי להחזיר את האחים. אמא שלי והאחיות שלי נשברו, והבנתי שאני צריך לקחת את זה על עצמי. התייחסתי לזה באופן קר, כפרויקט, כדי לא לאבד פוקוס. ניתקתי את עצמי מהרגש, אחרת לא הייתי יכול לתפקד".
האמנת שתצליח להשיב אותם בחיים.
"האמנתי. באופן סימבולי עושה לך שמח לשמוע שאחיך לא נרצח אלא נחטף, מה גם שהסיכויים להשיב את יוסי קודם היו גדולים. הוא שהה עם אופיר אנג'ל ועמית שני, ששוחררו בעסקה הראשונה, אז הייתה לנו תקווה גדולה. אבל אז הגיע היום ה-98 והבנתי שיש מאמצים בצה"ל להכניע את האויב בלי שיש מודיעין מדויק איפה יש חטופים ואיפה לא, ויוסי נהרג מקריסת מבנה לאחר התקפה של צה"ל. היה מתסכל. מאוד מתסכל. זה באמת אובדן גדול לאנושות".
אתה כועס על צה"ל?
"לא, אני מעריץ את צה"ל ואת החיילים שלנו. אני מודה להם על הכל. לכל החיילים, למשפחות השכולות, לאלו שמסרו את נפשם כדי להשיב את החטופים".
כשמסתיים ההיגיון מתחילה האמונה
משפחת שרעבי גדלה בשכונת הטייסים שבדרום תל אביב; האחים אלי, יוסי ושרון והאחיות אסנת והילה היו החברים הכי טובים. בגיל 15, אחרי שעבר סיור בבארי במסגרת חברת הנוער, הודיע אלי למשפחה שהוא עוזב את העיר ועובר לקיבוץ כילד חוץ. עשר שנים לאחר מכן הצטרף אליו יוסי, שביקש לחיות במקום שקט. יוסי נישא לנירה ונולדו להם שלוש בנות; אלי נישא לליאן, עולה מבריסטול, אנגליה, שהכיר כשהתנדבה בקיבוץ בארי. לשניים נולדו שתי בנות, נויה ויהל.
"סמוטריץ' רק מדבר על זה שהוא נגד המשך העסקה, אבל במאני טיים הוא יצביע בעד. הוא פוליטיקאי. בן גביר לא פוליטיקאי, הוא בא להשתולל בשכונה. ציפיתי ליותר שיקול דעת משר"
"יוסי היה הלב של המשפחה, ואלי זה המוח", אומר שרון. "אתה לא יכול להיות עצוב ליד יוסי, ואלי יודע הכל, לא משנה אם הוא מכיר אותך או לא. הוא תמיד הרבה מאוד צעדים קדימה בהשוואה לבן אדם רגיל, רואה דברים שאחרים לא רואים".
מה הם סיפרו על החיים בעוטף?
"מה שקרה ב-7 באוקטובר היה מבחינתם כתובת על הקיר, זה לא היה זר להם. גם אלי וגם יוסי תמיד אמרו שלמרות השקט הפסטורלי שמאפיין את הקיבוץ, הוא יכול להפוך למרחץ דמים גדול".
אתה חובש כיפה, מגדיר את עצמך דתי. איך הקשר שלך עם הדת אחרי 7 באוקטובר?
"כשמסתיים ההיגיון מתחילה האמונה. הגיוני שנרצחו לי ארבעה בני משפחה? לא, אין בזה היגיון, אבל אז מגיעה האמונה. הייתי צריך להיאחז במשהו, והאמונה שלי מלווה אותי ומחזקת אותי בדרך שלי. זה לא פשוט, אבל כשיש לך אמונה אתה הולך עד הסוף ומאמין שיהיה טוב".
במהלך השיחה מזכיר שרון שוב ושוב את המילה אחדות. הוא מאמין בכוחן של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית, בהבנה שמעבר לכל מחלוקת אנחנו עם אחד שצריך להישאר כזה. "לא סתם אני מדבר על אחדות, ואין דבר שמאחד את העם יותר מדגל ישראל", הוא אומר. "זה דבר קדוש, זו האמונה שלי ואני דבק בה".
אבל בפועל העם מפולג, חצוי, מסוכסך.
"זה בסדר שיש כאלה עם דעות ימניות וכאלה עם דעות שמאלניות, אבל אסור לנו לתת לקיצוניים להשתלט ולהוביל אותנו. אנחנו צריכים לתת במה לקול השפוי".
בפוליטיקה?
"כן. אנחנו צריכים מועמדים ראויים בכנסת, זה מגיע לעם שלנו. נבחרים שיראו לאזרחים שהם שם כדי להשפיע על החברה, שינתבו את הכוח שלהם למקום נכון, ולא רק כלפי אלה שבחרו בהם. ויש בינינו אנשים כאלה, ואנחנו צריכים אותם".
נועה ארגמני הפכה למשפחה שלי
במסגרת מאבקו להשבת החטופים העביר שרון יותר מ-100 הרצאות ברחבי בארץ, בעיקר באזורים שבהם הובעה התנגדות לעסקאות החטופים. הוא התראיין, נאם בכנסים בכל העולם ותמיד שמר על ממלכתיות. "יש שיגידו יותר מדי ממלכתיות. אבל תמיד התייחסתי לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, לא התלכלכתי", הוא אומר. "הקו הנקי פתח לי את הדלתות הכי משמעותיות בארץ ובעולם, גם מימין וגם משמאל חיבקו אותי ואמרו מילים חמות".
מה לגבי המתנגדים לעסקאות?
"אני תמיד פתוח לשיח. בהרצאות אני מדבר עם לא מעט חבר'ה שמתנגדים, אבל הם לא שילמו את המחיר, לא מבינים מה זה להיות בן משפחה של חטוף. קל להיות חכם מהיציע, ואני אומר, תבואו למגרש. תשמעו את הסיפורים, את התמונות ואת העדויות, ותראו דברים אחרת. מעבר לזה, אני חושב שהתמונות של אלי, אוהד ואור שינו את דעתם של רבים מתוך הבייס של הימין".
שינו באיזה מובן?
"הם הזדעזעו. אנשים שבעבר התנגדו לעסקה התקשרו אליי ואמרו שהם מצטערים ושחייבים להחזיר את כולם".
איך אתה רואה את חברי הכנסת שמתנגדים לעסקאות?
"יש כאלה, אבל אני לא מאמין שהם לא רוצים להחזיר את החטופים. סמוטריץ', למשל, רק מדבר על זה שהוא נגד, אבל במאני טיים הוא יצביע בעד. הוא פוליטיקאי. בן גביר לעומתו לא פוליטיקאי, הוא בא להשתולל בשכונה. ציפיתי ליותר שיקול דעת מחבר כנסת, משר".
אתה חושב שהוא מאמין שלא צריך להחזיר את החטופים?
"אני חושב שהוא מאמין שצריך להחזיר, אבל בדרך אחרת. החשיבה שלו שונה, הדרך שלו שונה. אני כמובן חושב שהיא מוטעית, אבל זה לא אומר שהוא לא רוצה להשיב את החטופים".
שוחחת איתו?
"פגשתי אותו בכנסת, אמרתי לו שצריך לשחרר את כולם. הוא שאל אותי, 'כמה זה יעלה לנו?', והמשפחות שהיו במקום התפוצצו עליו. אני לא התפוצצתי, ידעתי שהוא ידבר ככה. רציתי לענות לו, אבל לא הספקתי".
מה רצית לענות?
"שישראל תדע להתמודד עם המחיר. כשהחטופים ישוחררו, ישראל תוכל בעיניים פקוחות לעשות דברים טובים ונכונים כדי להגן על ביטחון האזרחים. אבל הדבר הכי ודאי שיש זה להשיב את החיים הביתה, כי מחיר הישארותם בשבי חמאס הוא הגבוה ביותר שנשלם. הפצע הזה לעולם לא יגליד. באופן סימבולי, בן גביר אמר כמה ימים אחרי הפגישה שאם הבן שלו היה חטוף בעזה, הוא היה נוהג בדיוק כמו משפחות החטופים, שורף צמיגים ועושה בלגן".
כשנועה ארגמני חזרה מעזה היא סיפרה ששהתה עם יוסי ועם ואיתי סבירסקי. יצא לך לשמוע ממנה מה עבר על יוסי בשבי?
"נועה הפכה למשפחה שלי. היא סיפרה כמה יוסי עודד אותה והחדיר בה את האמונה שהיא חוזרת הביתה, גם הוא וגם איתי, שנרצח בידי שוביו. היא סיפרה שיוסי חילק מהאוכל שלו ודאג לה מאוד. זה לא הפתיע אותי, זה יוסי. הוא בחיים לא ידאג לעצמו לפני שהוא דואג לאחרים, זה ב-DNA שלו".
"נתניהו לא נשאר אדיש לתמונות השחרור של אלי, בכלל לא. אני אומר – חבל שאלי, אוהד ואור לא שוחררו במצב הזה כבר בשלב א', כי אז יכול להיות שכבר מזמן היינו משחררים את כולם"
מה לגבי חטופים שהיו עם אלי וחזרו? הם סיפרו לך מה עבר עליו?
"הם סיפרו שאלי היה מנהיג, שמר על כולם. הוא היה היחיד שידע לדבר ערבית, אז הוא היה זה שתקשר עם המחבלים. אמרו שהוא היה מסור לחטופים האחרים, נהג באחריות והיה כמו אבא עבורם. זה מאפיין אותו, אלו הערכים שהוא ויוסי גדלו עליהם. להגן על אחרים, ערבות אנושית אמיתית. גם במקומות הכי נמוכים שהם היו בהם, הם ראו קודם כל את האחרים".
אמא רצה להכין עוגיות
ביום השחרור של אלי הקפיד שרון לשמור את השבת. השניים נפגשו רק בשעות הערב, שעות לאחר שהאח הגדול הגיע לבית החולים. "רק בדיעבד גיליתי שבמסוק הצה"לי הוא אמר לצוות הרפואי שהוא לא מוכן לדרוך על הקרקע בלי להיות עטוף בדגל ישראל", אומר שרון. "זו האמונה שלנו, זו העוצמה שלנו. לראות אותו הולך על הרגליים, עטוף בדגל, מחבק את המשפחה ומבקש לראות את האחייניות".
מה היה במפגש המשפחתי המחודש איתו?
"שאלנו אותו מה הוא רוצה לאכול, והוא מיד אמר: מרק תימני של 'האחים בועז' ועוגיות שושנים של אמא. ישר עשינו לו משלוח של מרק ואמא רצה הביתה להכין לו קופסה של העוגיות. שאלתי אותו עכשיו מה הוא רוצה לעשות ברגע שישתחרר מבית החולים, והוא לא חשב פעמיים והודיע שהוא מבקש לבקר משפחות שכולות כדי להגיד להן תודה. אלו הבקשות של אלי, זה האדם שהוא".
