תינוקות בני עשרה חודשים ופעוטות בני כשלוש שגדלו במהלך מגפת הקורונה לא מבחינים בין פרצוף שמח לבין פרצוף מפוחד - כך הסיקו חוקרי ילדים מאוניברסיטת אוטרכט במחקר חדש. החוקרים ביקשו לבדוק אם ההגבלות החברתיות בתקופת הקורונה, כמו הפחתת אינטראקציה ישירה וחבישת מסכות, השפיעו על התפתחות מוחם המוקדמת של תינוקות ופעוטות. החוקרת קרליין ואן דן בומן הסבירה כי בגיל זה הילדים לומדים מהתבוננות בהבעות פנים, וכך מבחינים ומפרשים רגשות. ואן דן בומן ועמיתיה תהו אם החשיפה המופחתת למגוון פרצופים פגעה ביכולתם של ילדים לעבד הבעות פנים ולהבדיל בין רגשות שונים.
במסגרת המחקר נבדקו קרוב ל-1,000 ילדים: 462 לפני המגפה ו-473 במהלכה. החוקרים מצאו כי לפני המגפה מוחם של תינוקות ופעוטות הבחין בין שתי ההבעות, אולם במהלכה ילדים בגילים אלו כבר לא הצליחו להבחין בין השניים. נראה כי הדבר נבע בעיקר מקושי בעיבוד הבעות שמחות כי הילדים נראו היו מורגלים בהם.
"מדובר במחקר רחב היקף יחסית לתחום", אומרת ואן דן בומן, "ממצאי המחקר מדגישים את החשיבות בכך שילדים יפגשו מגוון רחב של אנשים וסיטואציות לצורך פיתוח היכולת להבין רגשות. לתוצאות המחקר יש חשיבות לא רק עבור הורים, אלא גם עבור מקבלי החלטות". לדבריה, מאחר ומדובר במספר גדול של ילדים חשוב שהורים ומערכת החינוך יהיו מודעים להשפעה שהייתה למדיניות הקורונה על ההתפתחות הרגשית של ילדים.
נכון לעכשיו, החוקרים עדיין לא בדקו אם ילדים הצליחו - לאחר תקופת הקורונה - לשוב וללמוד להבחין בין רגשות. עם זאת, נצפה כי היכולת של תינוקות בני עשרה חודשים שפיתחו קצב התפתחות חברתית איטי יותר בתקופת המגפה, התאזנה בהמשך. ואן דן בומן מביעה תקווה שגם עיבוד הרגשות השתפר לאחר התקופה, אך מדגישה כי ייתכן שעדיין קיימים השלכות ארוכות טווח על ההתפתחות החברתית והלימודית של הילדים.