אורית (67), פנסיונרית מתל מונד, ראתה לפני כעשור כתבה על עמותת "חיבוק ראשון", שפועלת למען תינוקות המאושפזים ללא ליווי משפחתי. "בתקופה הזו היו בעיקר תינוקות נטושים, ואמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות כשאפרוש", היא מספרת. בשנת 2021 הצטרפה לעמותה והחלה להתנדב בפגייה ובמחלקת האשפוז בתל השומר, לשם היא מגיעה פעמיים בשבוע: "אני מאוד אוהבת ילדים ורציתי לעשות משהו שתורם לחברה וגם לי".
אחת התינוקות שליוותה נולדה עם מורכבות רפואית ואושפזה בטיפול נמרץ במשך שמונה חודשים. "אחרי כמה חודשים שליוויתי אותה, התבשרנו שהיא לא תשרוד. היא סבלה מכאבים והיתה מחוברת להמון מכשירים, כמעט שאי אפשר היה להחזיק אותה על הידיים", היא מספרת בשיחה עם mako, בשעות שנשארה לצידה, ליטפה אותה ודיברה אליה. "לפעמים יצאתי משם עם מועקה אבל ידעתי שהיא זקוקה לי. בימים שהרגישה יותר טוב, היא חייכה אליי והלב שלי היה מתפוצץ מאושר".
מצבה של התינוקת המשיך להידרדר, עד שהמתנדבות התבקשו להגיע להיפרד ממנה. "עמדתי לטוס ובאתי להיפרד, היא הייתה יפהפייה כמו ציור. כמה שעות אחרי שנחתי, קיבלתי הודעה שנפטרה, הייתי מרוסקת לגמרי". בהמשך התקיימה פגישה של המתנדבות לצורך עיבוד הפרידה עם פסיכולוגית. "כל המתנדבות לא הפסיקו לבכות". בשל האובדן הקשה, אורית לקחה פסק זמן מההתנדבות. "הרגשתי שאני לא יכולה להיות שם יותר", היא מודה.
עם הזמן, היא חזרה להתנדב, והיום היא עדה להשפעה החיובית של המגע האנושי על התינוקות. "ברגע שאני מחזיקה את הפג על הידיים, רואים את המדדים והרסטורציה משתנים, הם נרגעים. מחקרים כבר הוכיחו שמגע מסייע להתפתחות השכלית שלהם. לפעמים, כשאי אפשר לחבק בגלל המכשירים, אני שרה להם, מאכילה, מחליפה חיתול, מניחה את היד על הגוף, ומדברת אליהם כל הזמן, בדיוק כפי שעשיתי כשגידלתי את ילדיי".
בכל שנה, מאות תינוקות מתאשפזים בבתי חולים ללא ליווי משפחתי. עמותת "חיבוק ראשון", פועלת מזה 20 שנה להעניק לאותם תינוקות את החום והאהבה שכל תינוק זקוק להם, במיוחד ברגעים הקשים של אשפוז ללא הורים לצידם. שנת 2024 התאפיינה בצמיחה משמעותית, שנבעה גם מהמצב הבטחוני. 359 תינוקות טופלו בבתי החולים ברחבי הארץ וזכו ל-25,747 שעות ההתנדבות (עלייה של 21% לעומת שנת 2023). צוות של עו"סיות בעמותה, מומחיות לטיפול בתינוקות בודדים ונטושים באשפוז, בונות לכל תינוק תוכנית טיפול מותאמת אישית לפי צרכיו, עד שישוחרר לביתו או למשפחה מאמצת, גם אם מדובר בחודשים ארוכים.
"במקום להביא עוד ילדים – אני מחבקת תינוקות"
לימור שבתאי (49) מגבעתיים, אמא לארבע בנות, העוסקת בתחום מוגנות ושוויון מגדרי, החלה להתנדב בעמותת "חיבוק ראשון" בשנת 2019. "אחרי שהשתחררתי מהצבא ידעתי שאני חייבת לעשות משהו מהלב שיתרום גם לחברה", היא אומרת, "במקום להביא עוד ילדים, אני מחבקת תינוקות".
שבתאי ליוותה במשך תשעה חודשים תאומות פגות שנולדו במשקל 500 גרם וננטשו בבית החולים. "אמא שלהן עזבה את בית החולים לאחר הלידה, והן נשארו חודשים ארוכים באינקובטור כשהן ניזונות מזונדה, רק אחרי שיצאו מבידוד והתחילו קצת לגדול נכנסנו לתמונה. ראיתי אותן גדלות, מתפתחות, צוחקות ומתקשרות, בהתחלה הייתי רק מושיטה יד לאינקובטור, ובהמשך עשינו איתן פעילויות מגוונות: לקחתי לטיול בשמש, האכלתי אותן ושרתי להן".
כעבור 11 חודשים אחת מהן הועברה למשפחת אומנה והשנייה אומצה. "זה סוף טוב ומחמם את הלב. השמחה שלי מהולה בעצב", היא משתפת, "מצד אחד היה קשה להיפרד כי נקשרתי אליהן מאוד, ומצד שני הן יוצאות לחיים נורמליים ולא נשארות בבית חולים. היום אנחנו ממשיכות להתעדכן איך הן מתפתחות ומה עובר עליהן".
כשפרצה המלחמה, שבתאי גויסה למילואים ונעדרה לכמה חודשים אך ברגע שיכלה חזרה להתנדב. "זה היה חסר לי. אין תינוק שלא צריך מגע, חום ואהבה, הם נולדים כשהם לא אחראים לגורלם, בין אם זו מחלה או הורים שלא מסוגלים לטפל, אני מרגישה שהחיבוק זו התרומה שלי לקהילה, הנתינה שלי לחסר ישע, וזה גם עוזר משמעותית להורים. בנוסף, אני נותנת דוגמא לבנות שלי על נתינה, ויש לזה ערך חשוב".
"מאפשרות להורים להתמודד עם הקושי"
נעמי (68) מתל אביב, שמעה לראשונה על הרעיון של חיבוק תינוקות במסגרת לימודיה בריפוי בעיסוק. "צפיתי בסרט על איש בארצות הברית שמחבק תינוקות אחרי שיצא לפנסיה, והבטחתי לעצמי שזה בדיוק מה שאעשה כשאפרוש", היא מספרת.
מאז הקיץ האחרון, היא ליוותה שלושה תינוקות וילד בן שלוש, המאושפז מזה זמן ממושך. "הוא הגיע במצב קשה והתחיל להשתפר, אבל אחרי שעבר לשיקום, מצבו הדרדר", היא מספרת, "אני משחקת איתו, מחזיקה לו את היד, הוא לא יכול לרדת מהמיטה. במקרה שלו האמא נמצאת כל הזמן לידו, ולכן אנחנו שם גם כדי לאפשר להורים להתמודד עם הקושי ולקחת רגע להתאוורר".
נעמי מספרת על הריפוי במגע, והסיפוק שההתנדבות מסבה לה. "תמיד רציתי המון ילדים ויש לי ילדה אחת. הספקתי הרבה בחיי וזה אפשר לי את המרחב להעניק. לצד הסיפוק יש כאב שמלווה אותך, לכן בוחרים נשים שיכולות להתמודד עם הקשיים הללו".
"ההתמדדות עם הפרידה מהתינוקות היא לא קלה אבל אני נותנת להם את המקסימום בזמן שאני שם. יש לי מספיק חוסן נפשי כדי להתמודד עם זה. יש לנו גם מעטפת מקצועית – אם אני יוצאת ממשמרת וקשה לי, אני מתקשרת לעו"סית או חולקת בקבוצת הוואצאפ שלנו, שם אנחנו משתפות בקשיים וגם ברגעי הקסם".
עמותת חיבוק ראשון אינה מתוקצבת על ידי המדינה ונשענת אך ורק על תרומות פרטיות, היא פעילה ב-20 בתי חולים ו-80 מחלקות אשפוז ברחבי הארץ, ועובדת בשיתוף פעולה עם עובדות סוציאליות של המערך הסוציאלי במשרד הבריאות. העמותה פעילה בזירה הציבורית, בוועדות הכנסת השונות ומול משרדי הממשלה הרלבנטיים, לצורך קידום חקיקות ותמיכות בתינוקות שמאושפזים בבדידות.