>> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?
אמא לא אוהבת שחם. אמא אף פעם לא אהבה שחם גם לפני שהיא הייתה אמא. אמא אמנם נולדה בקיץ, אבל זאת התקופה בשנה שהכי בא לה למות (בגלגול הבא אני חותמת על אנטרקטיקה), אבל יהונתן לא מבין מה זה אנטרקטיקה (זה איפה שנולדים ארטיקים?) ומה רע בכל השרב הזה. מבחינתו, יותר שעות אור שווה יותר זמן לשחק בחוץ וסיבה ממש טובה לאכול חמישה ארטיקים ביום.
מהר מאוד הבנתי שאין לי ברירה אלא להגיע להסכם שלום ביני ובין יהונתן, ויצאתי לחיפוש מטורף אחרי מקלט מדיני מהשמש, יחד עם כמה חברות-אמהות מוכות שמש כמוני.
עוד כתבות בערוץ בית ומשפחה:
בית קפה או ספריה?
זה התחיל בקטנה, בגן שעשועים מוצל. "כן, נשבעת, שמעתי שתלו למעלה צלון ענק וממש לא חם שם! תענוג", אמרה לנו אחת מאותן חברות-אמהות. התענוג הזה נמשך בערך רבע שעה עד ששלושתנו הפכנו לארטיקים מטפטפים ופסלנו אותו מיידית. טוב שהגזלן הגיע בזמן ולקח לנו רק 90 שקל על גומיגם.
האטרקציה הבאה שנבחרה הייתה הספריה הציבורית. מסתבר שממש אי שם מעבר לקשת, בסוף הרחוב שלי, יש בניין ענק (שמעולם לא שמתי לב שהוא קיים) שמכונה "בית יד לבנים". מעבר לפעילויות האומנותיות שיש שם – יש שם גם ספרייה מדהימה, שכמו פעם, הילדים יכולים לעשות מנוי ולהשאיל חמישה ספרי ילדים בכל פעם, ולהחליף כשנמאס להם (אני מעולם לא החזרתי ספר לספרייה בילדותי, זה הזמן להתנצל נראה לי). הילדים ממש התלהבו מהתגלית, והמנוי הוא לגמרי חינם לתושבי תל אביב, כך שזה התברר כאטרקציה לא רעה בכלל ומחסה מעולה וממוזג לימי החום. אלא שאחרי פעמיים-שלוש הנינג'ות הקטנות מיצו את העניין, אז נאלצנו להמשיך ולחפש פתרון יותר קבוע (אגב, אם מישהו בעניין של איה פלוטו, הזחל הרעב או למה סבתא נראית כמו סבא? אז בדיוק החזרנו).
אבל לא אמרנו נואש, אנחנו ננצח את השרב הזה. חמושות במוטיבציה ודיאודורנט המשכנו במסע. הלוקיישן השלישי שנבחר הוא בית קפה חדש יחסית נינג'ות-פרינדלי בשם "קפה בוקה". מה זה אומר? בעיקר שיש אנשים חכמים וטובים שהבינו שאנחנו אמהות מתוסכלות שעייפנו קצת מלהיות צוות הווי ובידור כושל לילדינו כל הזמן, ובעיקר שאנחנו נואשות לשילוב המנצח של קפה פלוס מזגן.
אז אימצנו את הקפה החדש והיה ממש כיף לכל הפעמיים שהיינו שם עד שהנינג'ות עשו כאלה בושות שקצת התפדחנו לחזור (חלק מהדברים שהזכרתי כבר לא בין החיים לצערי).
ניסינו עוד כמה פתרונות בדרך. אולי אפשר לקחת אותם להחליק על הקרח? מה, הם לא נראים בני 8? אולי ניקח אותם לסנטר? עזבו, השופינג יעלה לנו יותר מהגן. רגע, אז אולי ניקח אותם להצגה? יש לא רחוק מהבית שלנו יש מרכז קהילתי והרבה פעמים יש שם הצגות והפעלות לילדים. יש שמועות ליד הקרוסלה שאפילו בנו שם ג'ימבורי קטן. לרגע חשבנו שעלינו על הפתרון המושלם לקיץ הזה-מתחם שעשועים תת קרקעי וממוזג! ואז הלכנו לעשות סיור לוקיישן וגילינו שמדובר במקלט. אבל לא נורא, בכל זאת זה מקלט טוב מהשמש ויש שם מזגן. אלא שאז עלה לבמה איש קצת מוזר שקוראים לו רפש הליצן או משהו כזה, ואת הילד שלי זה קצת הלחיץ (לא שופטת, יש מצב שאחרים ממש אוהבים אותו) וגם כל הקטע הזה של המקלט הסגור קצת הרגיז את הנינג'ות שלנו. היה עוד רגע של דילמה באוויר, ברגע של חולשה כשהתחתונים נדבקים לתחת אני עלולה לרדת ממש נמוך, אבל בכל זאת עד הרפש. אז בלב כואב ויתרנו על המזגן ויצאנו משם על סף ייאוש.
חלום רטוב
ואז זה קרה - נזכרתי שיש לי בריכה מתנפחת בבית שמתאימה בול לימים חמים כאלה כי היא ממש גדולה ואפילו אנחנו יכולות להיכנס לתוכה. עכשיו רק חסרה לי וילה עם גינה בתל אביב ואנחנו הסתדרנו. אמנם קומה ראשונה בלי מעלית, זה קצת רחוק משם, אבל במחשבה שנייה, למה לא להוריד את הבריכה למטה? מה, אף פעם לא ראיתם ילדים חמודים עם חיתולים קופצים באמצע הרחוב במים? טוב, אולי אף פעם לא ראיתם, אבל תדעו לכם שבזימבבואה זה טרנד לוהט.
החלטנו ללכת על זה. מילאתי את הבריכה האולימפית, הלבשנו את הנינג'ות הקטנות (יותר נכון הפשטנו) והכנסנו אותם למים. הם היו כל כך מאושרים ששכחנו לרגע מכל המסע המיזע הזה שעברנו, ומעכשיו, בכל פעם שיהיה חם (בחודשיים הקרובים בקיצור) זה הולך להיות המפלט שלנו. בינתיים, העברנו אותם לחצר של הבניין שיהיה להם גם מרחב לרוץ, אבל אנחנו לא פוסלות גני שעשועים ציבוריים ורחובות שקטים לגיוון האווירה. אז אל תגלו לאף אחד, אבל לכו על זה בעצמכם. זה הסיכוי היחיד לעבור את הקיץ הזה בשלום ולהגשים את החלום הרטוב של כולנו – ילד מאושר ואמא רגועה.