זה קורה כמעט לכל הורה, טרי בכל מקרה: התינוק הקטן מגיע לביקור בטיפת חלב ופתאום האחות זורקת לחלל האוויר: "הוא עוד לא מוחא כפיים?" ואתם מיד חושבים שמשהו כנראה לא תקין. יש כל כך הרבה דברים שילדים "אמורים" לעשות בכל גיל, וכדי לראות אם הילד שלכם נמצא בגבולות הנורמה (כלומר אם הוא נורמלי, או במילה עדינה יותר - ממוצע), יש טבלאות שלמות עם סטנדרטים למעקב אחר התפתחות שנחשבת תקינה. הנורמות הללו ממשיכות גם לגיל גן, שם מצופה מהילדים להיות בטווח הנורמה, שנקבע, איך לא, לפי הממוצע.
עוד נצפה שבגיל שנתיים הילד ירכיב פאזל פשוט מעץ, כזה של הכנסת צורה למקומה, ובגיל 3 שירכיב פאזל אמיתי עם מספר חלקים גדולים שמתחברים זה לזה, ושכבר יידע לזהות צורות וצבעים בסיסיים.
חכו, זה לא נגמר: בגיל 3 נרצה ששני ילדים ישחקו כבר יחד בצורה מתוכננת (משחק סוציו-דרמתי), ולא רק ייצרו אינטראקציה כשהם משחקים זה לצד זה כפי שקורה מוקדם יותר. ובגיל 4 נצפה שהילד יהפוך לנינג'ה או גיבור-על לוחמני אם הוא בן, במידה ומדובר בת – נצפה שתגלם נסיכה או אמא, כשהדגש הוא משחקי דמיון משותפים עם חברים (אגב, שלא תטעו לרגע - גם לבת מותר להיות גיבורת על ובן יכול להיות מטפלת, אבל אז הם לא בהכרח ייכנסו לרשימת היעדים והעמידה בציפיות של כל הורה).
בגיל 5 נבקש שהילדים ידעו לכתוב את שמם, ואף שיתחילו לזהות שמות של חברים, ואותיות מתוך שמם, שמופיעות בעיתון למשל, וכמובן שיכירו את הספרות עד 10, שיידעו לספור עד 10, וגם מ- 10 לאחור, ומכיוון שהם בגן חובה - נצפה שיירצו לבוא אל השולחן, על מנת לשבת עם הגננת לעבוד בדפי עבודה, שיכינו אותם לכיתה א' - טפסים שאפילו אותי, המבוגרת האחראית, משעממים.
מרוב ציפיות לא רואים את הילד
יש ילדים שלוקח להם יותר זמן, ויש ילדים שבאמת יצטרכו סיוע, אבל קודם תנו להם את הזמן ואת ההזדמנות להבשיל באופן טבעי. אחרת, הנבואה תגשים את עצמה.
יודעים מה יגרום לילד שלכם לשנוא לצייר, לקרוא, לכתוב, לעשות פעולות חשבון, להרכיב פאזלים, או כל דבר אחר? ניחשתם נכון - הלחץ שאנחנו ההורים מקרינים מבלי להתכוון בכלל, לצד האכזבה שאנחנו משדרים לילדינו כי הם לא עמדו בקריטריונים הממוצעים. אם הילד שלכם ירגיש שהוא לא עומד בציפיות שלכם - הוא ירגיש שהוא לא מספיק טוב. ואם הוא לא מספיק טוב במשהו – הרי שהוא לא יאהב לעשות אותו. בדיוק כמונו, כולנו נעדיף לעסוק במה שאנחנו מצטיינים בו ולא נופלים בו שוב ושוב.
חשוב להבין שוב ושוב שלכל ילד יש קצב התפתחות משלו. אין ספק שצריך להיות מודעים לנורמות, חשוב להיות עם יד על הדופק ולעקוב במידה ויש עיכוב משמעותי ומצד שני, אל תתנו לנורמות להלחיץ אתכם, משום שאתם תשדרו את הלחץ ואת האכזבה לילד בין אם תרצו ותתכוונו ובין אם לא.
קחו בחשבון שיש ילדים שאכן מתחילים לדבר מעט מאוחר מאחרים, ויש ילדים שלא מעניין אותם לצייר, כי באותה תקופה דווקא מעניין אותם לבנות מגדלים מקוביות, ואם לא תלחצו עליהם, ורק תראו להם שיש להם את האפשרות כשירצו - הם ייגשו לדף הציור מרצונם כשתקופת הבנייה בקוביות תחלוף להם.
מה בכל זאת צריך להרים דגל אדום מבחינתכם?
1. אם הילד שלכם לא יוצר איתכם קשר עין, או מסובב את הראש בכל פעם שמדברים אליו.
2. אם הילד שלכם לא יודע לזהות את הצבעים בגיל 4 (כלומר שתגידו לו להביא לכם כחול והוא יביא את הצבע הנכון).
3. אם הילד שלכם לא מגיב כשמדברים אליו או קוראים לו (ולא כי הוא מתעלם בכוונה).
4. אם הילד שלכם עסוק כל היום בהצקה לאחרים, או מפריע במפגשים בגן (מעל גיל 3).
5. אם הילד שלכם תמיד משחק לבד מעל גיל 3, ולא יוצר קשרים חברתיים.
6. אם הילד שלכם הולך על קצות האצבעות.
7. אם בגיל שנתיים הילד שלכם לא מדבר, או לא מצליח להגיד מילים בצורה מובנת.
8. אם הילד לא מבין הוראות פשוטות לקראת גיל שנתיים.
9. אם בגיל 7 הילד עדיין כותב בכתב מראה, או לא מצליח לכתוב אותיות או לזהות אותן.
10. אם הילד נמנע ממגע בחומרים/ חול/ עצבני/ מגרד לו/ מעדיף ללכת נטול בגדים ונעליים גם בחורף/ מרביץ.
מעניין אתכם לדעת עוד על עולם הילדים, ולקבל כלים להתמודדות עם הילדים. אתם מוזמנים להצטרף אל קבוצת ההורים שלי לגילאי 1-3, שנפתחת ביום ראשון הקרוב בתל אביב. להרשמה: 052-5350096
אור ייני היא יועצת משפחתית, מדריכת הורים ושינה. מסייעת להורים לראות את העולם דרך עיני הילד, להבין אותו, לשפר את היחסים והתקשורת ולהחזיר את השקט והרוגע לבית. מתמחה במתן כלים להתמודדות עם התפרצויות זעם ותסכול, שימשה גננת ובעלת גן במשך 15 שנים.