בוקר. אתם מעירים את הילדים וזה הזמן להתארגן לגן, או כך לפחות אתם חושבים. מסתבר שלילדים יש תובנות משלהם, מפתיע, הא? הם מתקשים להתעורר, לא רוצים לקום מהמיטה, לא רוצים להתלבש או לצחצח שיניים, מושכים את הזמן, וכשאתם מתחילים להיות קצת פחות נחמדים ומתחשבים - הם שולפים את התותחים הכבדים: בוכים, כועסים, וצועקים. הנה עוד בוקר מתחיל ברגל שמאל. מאוד מתסכל להתעמת כך כל בוקר, ואתם מרגישים חסרי אונים ונטולי כל שליטה על המצב.
פעם זה היה אחרת לגמרי. כשהם היו תינוקות, כל מה שהיה צריך זה "לשלוף" אותם מהמיטה, להלביש אותם בשתי דקות בלי ויכוחים ובלי הפרעות. אבל מאז, הם גדלו והתחילו לעמוד על שלהם – והמצב, איך לומר, הפך ללא כל כך פשוט, וכשהסיטואציה חוזרת על עצמה שוב ושוב, מדי בוקר - היא נהפכת לבלתי נסבלת.
אז מה עושים? משאירים אותם לישון כי למי יש חשק לפתוח ככה את הבוקר עם מריבות וכעסים? מסתכנים בלהגיע מאוחר לעבודה רק כדי להימנע מבוקר של כאוס? ישנו כמובן הניסיון לדבר אליהם בהיגיון ולהסביר למה חשוב שיתלבשו ויצחצחו שיניים. אתם מנסים לדובב אותם לעשות את זה בטוב, אבל אחרי נסיונות שכנוע, כשאתם מבינים שזה לא הולך בטוב - אתם נשברים ועוברים לצעקות. אולי זה יניע אותם. לפעמים הצעקות אכן מזיזות עניינים, ולפעמים אתם מרגישים שזה פשוט לא שווה את זה, כי הבקרים שלכם פשוט צובעים לכם את כל שאר היום באפור בואכה שחור כהה.
אז שוב חזרנו לנקודת הפתיחה: הילד לא רוצה להתלבש ולצחצח שיניים. מה בכל זאת עושים? הרי אי אפשר לשלוח את הילד לגן עם פיג'מה.
אז זהו שלא בדיוק.
כל כך הרבה דברים מניעים אותנו, ההורים, לקבל החלטות בהורות. כל כך הרבה לבטים וחששות שיוצרים מאבקי כח עם הילדים, ומכניסים מתחים מיותרים לבית. אז לפני שאתם מחליטים אם להתווכח עם ילדכם על צחצוח שיניים ופיג'מה, קודם כל בידקו עם עצמכם עד כמה מפריע לכם שילדכם יילך עם פיג'מה לגן, ולמה זה בעצם מפריע לכם? אולי אתם אלה שיוצרים את הבעיה?
לילדים בגיל הרך לא מפריע ללבוש פיג'מה לגן, ולחבריהם לא מפריע שהם מגיעים איתה, עד שיגיע לבית הספר כבר יהיה מאוד חשוב לו מה אומרים חבריו, או במילים אחרות - הוא לא יעז לצאת עם פיג'מה מהבית.
כגננת, קיבלתי לא מעט ילדים עם פיג'מה לגן. ברגע שנוצר מאבק כח סביב הנושא - כולם יוצאים מופסדים. ההורים הולכים כעוסים לעבודה, והילד מגיע בקריזה לגן, ולוקח לו זמן להתאפס. זה פשוט לא שווה את זה. האינטרס המשותף של ההורים ושל הגננת צריך להיות ילד רגוע, ולשם כך צריך, שגם ההורים יהיו רגועים.
הייתי נוהגת לבקש מההורים להמנע מויכוחים ומריבות עם הילד, ופשוט להביא אותו ככה לגן, ובתיק לשים לו בגדים להחלפה, מברשת שיניים, מסרק. בגן מול הגננת יש פחות מאבקי כח, ויכולת להכניס את שאר הילדים כמתבוננים ומשפיעים, מבלי שיהיו באמת מעורבים.
בתאום מראש עם ההורים, הייתי מקבלת את הילד בבוקר טוב שמח, וכבר שואלת בכניסה מדוע הוא עם פיג'מה. כך הייתי מנטרלת את ההורים. לאחר שההורים היו נפרדים מהילד, הייתי לוקחת את הילד הצידה לשיחה, ומסבירה לו שלא כך נהוג לבוא לגן, ושהנה, גם אני התלבשתי, וכך כל שאר הילדים. הייתי מחמיאה לו על הפיג'מה היפה שלו, שואלת אם הוא רוצה להראות אותה לילדים, ומציעה לו ללכת איתי להתלבש. במרבית המקרים הילד שמח להראות את הפיג'מה לילדי הגן, ולאחר מכן התרצה ובא להחליף בגדים, לצחצח שיניים, דבר שלקח לא יותר משלוש דקות, וכאשר סיים ויצא אל חלל הגן, דאגנו גם להריע לו. ילדים שעברו את התהליך איתנו בגן- בדרך כלל הפסיקו להערים קשיים על הוריהם בבוקר.
הילד מתנגד גם ללכת עם הפיג'מה? חשוב להבין למה הוא מפעיל שרירים. לכל גיל ישנם מאפיינים רבים, אשר משפיעים על התנהגות הילד, חשוב להכיר אותם. ילדכם מנסה להיפרד מכם, ולהיות עצמאי. זה אומר שהוא מתאמן על גיבוש והבעת דעותיו, עמידה על שלו, ועוד. לפעמים הילד מנסה לומר לכם משהו שקשור ביחסים שלכם, וכדי לפתור את הקונפליקט, כדאי שתנסו להקשיב למסרים שהוא מעביר ללא מילים. האם הוא מנסה לומר לכם שלפעמים הוא רוצה להחליט מה לעשות קודם? האם הוא אומר לכם שחסר לו זמן איכות אתכם, ושווה לבדוק אם ניתן להשאר מדי פעם ליום עם פיג'מות בבית בשביל הכיף? האם יעזור לו לשתות את השוקו דווקא לפני שהוא מתלבש? כלומר אולי הוא רוצה שתתייעצו איתו ותתנו לו לקחת חלק בקבלת ההחלטות? שאלו אותו מה יעזור לו להתלבש? אולי הוא רק רוצה יחס, ואם תעזרו לו - זה יילך יותר בקלות? אולי הוא ירצה שאתם תלבישו לו את החולצה, והוא יגרוב את הגרביים? תקשיבו ותחשבו יצירתי
- בידקו עם עצמכם מדוע כה עקרוני לכם שהילד יילך לבוש.
- בידקו עם עצמכם מה חשוב לכם יותר: לשלוח את ילדכם לבוש במחיר של מריבות על הבוקר, או להתחיל את הבוקר ברגל ימין במחיר שהילד ילך מספר ימים עם פיג'מה? בעצם השאלה היא איפה אתם מוכנים לותר?
- עד כמה אתם מאמינים שבאמת ילדכם ילך גם לבית הספר עם פיג'מה כשיגדל?
- תאמו עם הגננת את דרך הפעולה המשותפת.
בהצלחה, ואל תשכחו שמה שבאמת חשוב זה לבנות קשר רגוע וטוב עם הילדים.
אור ייני היא יועצת משפחתית, מדריכת הורים ושינה. מסייעת להורים לראות את העולם דרך עיני הילד, להבין אותו, לשפר את היחסים והתקשורת ולהחזיר את השקט והרוגע לבית. מתמחה במתן כלים להתמודדות עם התפרצויות זעם ותסכול, שימשה גננת ובעלת גן במשך 15 שנים.