תוך שאני כותבת, אני נזכרת באותם הורים שרק המחשבה על האפשרות ליצור שיחה פתוחה עם ילדיהם בנושא מין ומיניות, העלתה בהם סומק עז. הסיפורים שהם המציאו רק כדי לא לגעת באמת המביכה יכולים להפוך לאגדות עם לא רעות. כמות הדמיון שהורים מכניסים לסיפוריהם היא בלתי תיאמן.
ויש כמובן גם את הטקטיקה הבטוחה של "לך תשאל את אמא", או את סיפור ה"אבא זרע לאמא זרע בבטן" במקרה הטוב, או "קוסם עשה קסם והופ, נכנסת לבטן", במקרה הקיצוני יותר? הבעיה היא שהילדים לא מסתפקים בזה. "זרע בבטן? איך הוא שתל? הוא חפר? יש שם אדמה?", הם מקשים. אחרי הכול, גיל שלוש הוא בדיוק הגיל בו הילדים מבינים את הדברים כפי שהם נשמעים. "קוסם? וואו. זה בטוח היה קסם מדהים. אמא לא פחדה? רגע, אם נכנסתי בעזרת קסם - אז איך יצאתי משם?'". ובכן, אתם מבינים את הראש.
ילדים לא חושבים על מיניות. הם רק רוצים תשובה
נהפוך הוא. ברגע שהם מקבלים תשובה הגיונית לשאלתם - זה יספק אותם, והם יירגעו לזמן מה עד שיגדלו. חשוב לספר לילדים את האמת ברמת ההבנה שלהם. אפשר לספר שהפין הוא כמו צינור, ודרכו זורמים הזרעונים, הזרעונים מתחברים לביצית שיש לאמא בבטן, ומהם נוצר התינוק. בהתחלה הוא קטן קטן, ולאט לאט הוא גדל. לא חייבים בשלב זה לספר על נושא החדירה. את זה אפשר להשאיר ליום בו הם יעצרו וישאלו: "אבל רגע, איך הזרעונים מגיעים את הביצית בעצם"?
ככל שהילדים גדלים יותר - כך שאלותיהם הופכות מורכבות יותר. לעתים הסקרנות הבריאה שלהם מביאה אותם לבקש הדגמה, אותה תוכלו לספק להם באמצעות ספרים תואמי גיל או אנציקלופדיות על גוף האדם - שם יוכלו לצפות בהדמיית האיברים הפנימיים. כאשר ילד בא ושואל, זו למעשה הזדמנות מצוינת להרחיב את הידע המדעי שלו על ההתרחשויות המופלאות שיוצר הגוף האנושי. לדעת מהו רחם, מהן שחלות, היכן יושבות הביציות, ועל כך שכל ילדה נולדת איתן, על ההבדלים בין גוף הזכר לגוף הנקבה, ועל ההבדלים במערכות הרבייה. מדובר בהזדמנות לצייד את הילד שלכם בידע, ובעולם שלנו ידע הוא כח. למה כוח אתם שואלים?
כי בגיל 12 כבר אפשר לטפטף לילדה שצריך להיזהר לא להיכנס להריון, ועד כמה צריך להישמר ממחלות מין, ולילד שלכם צריך להסביר שיום אחד, כשיגדל מאוד - גם הוא צריך לחשוב טוב רגע לפני. זו הזדמנות לדבר על משמעויות של מין, ושהוא נועד לא רק לרבייה אלא גם למטרת הנאה, מה שמביא עמו את כל נושא הגבולות. גבולות הגוף שלי, ועד כמה ולמי אני אאפשר לגעת בי וכמה, ומה יקרה אם לא נעים לי, או שמי שעומד מולי אומר לי שלא נעים לו.
בסופו של דבר, הילדים באים לשאול אתכם, כי הם סומכים עליכם, ומכיוון שאין להם את מי לשאול את כל השאלות הכל כך מביכות האלה. תחשבו עד כמה מביך ילד לשאול את ההורה. כמה אנרגיות הוא צריך לגייס. אז אם הוא כבר הגיע לשאול – הוא ראוי לתשובה כנה.
הזדמנות לזמן איכות אמיתי
בעיניי, לפתח שיחה עם ילד שמתעניין, מעבר להזדמנות הלימודית, זוהי גם הזדמנות חינוכית, ובעיקר הזדמנות ליצור קשר מקרב. כשהורים חוששים ונבוכים משיחות על מיניות עם ילדיהם, הם מעבירים מסר ברור שעל זה לא מדברים בבית. ילדים שגדלים בתחושה שזהו נושא אסור או מביך - עלולים להתחיל להתנסות כמרד בגיל מוקדם מדי. בנוסף, מכיוון שלא יהיה להם עם מי לדבר על זה - הם עלולים לדבר עם מי שיהיה מוכן, ולא תמיד הוא יהיה בצד שלהם, או יגיד להם את מה שאתם הייתם רוצים שהוא ילמד. הילד שלכם עלול להתחיל למדר אתכם מוקדם מדי, וזה יהיה ההפסד הגדול ביותר עבורכם, כהורים. אתם תאבדו שליטה. מנגד, אם הייתם מספיק פתוחים עם ילדכם בגיל הרך, ועניתם לו על כל השאלות שהציג בפניכם ברצינות, מרבית הסיכויים, שגם בגיל ההתבגרות, הגיל בו מתחילים למדר את ההורים באופן טבעי- הילד שלכם ירגיש בנח לבוא ולהתייעץ איתכם, ובנוסף הוא יהיה מצויד בידע רב, ידע ממה להיזהר, ויש סיכוי טוב יותר שיפעיל שיקול דעת.
צד נוסף שכדאי לחשוב עליו הוא הפן החברתי, וכיצד ילדכם נתפסים בעיני חבריהם. הכי כיף להרגיש חכם ויודע, ולא טיפש שיודע אחרון. הורים שמספרים לילדיהם מעשיות על מין - יהפכו את ילדיהם לטיפשים בעיני חבריהם שיודעים את האמת. תארו לעצמכם את ילדכם יושב עם החבר'ה בגיל 11, וכולם מדברים על יחסי מין, וכאשר מישהו מעלה את נושא הקשר בין מין לבין ילודה- ילדכם המום, ואומר את האמת שלו. כלומר את "האמת" שאתם סיפרתם לו כשהייתם נבוכים מדי לספר את האמת. כל החברים יצחקו עליו שהוא אדיוט, והוא אכן ירגיש כך.
לא חסרים סיפורים על ילדים שחשבו שאפשר להיכנס להריון אם מתנגבים במגבת של אבא, או שגלולות נועדו למניעת פצעוני בגרות בלבד.
לסיכום, מין ומיניות הם דברים טבעיים ולגיטימיים. עזרו לילדכם לדעת, וחזקו את הקשר ביניכם. קחו נשימה עמוקה, והכינו את עצמכם למצב בו ילדכם שואל אתכם את השאלות המתבקשות - מה תענו לו, ואיך תעשו זאת בנימה הכי רצינית שיש. חישבו מה יעזור לכם לספר, וקדימה לעבודה.
אור ייני היא יועצת משפחתית, מדריכת הורים ושינה. מסייעת להורים לראות את העולם דרך עיני הילד, להבין אותו, לשפר את היחסים והתקשורת ולהחזיר את השקט והרוגע לבית. מתמחה במתן כלים להתמודדות עם התפרצויות זעם ותסכול, שימשה גננת ובעלת גן במשך 15 שנים.