אוטוטו מתחילה שנת הלימודים החדשה, וביחד איתה ההסתגלות לגנים החדשים. כולם מדברים על ההכנות החשובות וההיערכות ליום הגדול, אבל לא פחות חשוב לדבר על מה לא כדאי לעשות לפני ההתחלה החדשה.
בכל אלה, מדובר בצרכים רגשיים של הילד, בעוגנים שלו, וכל התמודדות חדשה מחוץ לאיזור הנוחות שלו מערערת את המקומות המוכרים והבטוחים בעולמו הקטן. עכשיו תראו, יש דברים שאין לנו ברירה אלא לעשות, ויש דברים שממש אין לחץ לעשות. כך למשל, אם נגמר חוזה השכירות על הדירה, וחייבים לעבור בדיוק שבוע לפני תחילת הגן – הרי שאין ברירה, וצריך להתמודד עם המצב הקיים. אמנם לילד שלכם יהיה קשה מאוד לעבור שתי הסתגלויות יחד, וזה עשוי לבוא לידי ביטוי בתגובותיו הרגשיות, כמו עצבנות לא ברורה, התקפי זעם, היצמדות אליכם והתפרצויות בכי - אך כאמור, כשאין ברירה, אין ברירה. כל מה שתוכלו לעשות במצב כזה הוא להבין שלילד שלכם צפוי להיות מסע קשה, ועליכם להיות שם על מנת לנחם אותו עם המון סבלנות, בידיעה שגם זה יעבור.
אבל מה לגבי כל שאר השינויים שחשבתם לעשות? האם לגמול את הילד ממוצץ, או מבקבוק בדיוק שהוא נכנס לגן חדש או לבית חדש, או כשנולד לו אח חדש? האם זה הכרחי? התשובה היא לא! הוא זקוק להם.
הילד שלכם משתמש במוצץ או בבקבוקי שלו, כי הם מרגיעים אותו, בדיוק כמו שאת חלקכם מרגיעה סיגריה, מוזיקה, שוקולד או ספורט. זו הנחמה שלכם, והבקבוק והמוצצי הם הנחמה של הילד שלכם. אתם, כמבוגרים, שיש להם כבר את היכולת למצוא דרכים להירגע, יכולים לבחור. אם לא תהיה לכם סיגריה - אתם תצאו החוצה לסיבוב למשל, אבל לילד שלכם אין יותר מדי אפשרויות. זה לא שהוא יצא לעשות סיבוב בשכונה, אם לא יהיה לו את המוצץ לנחמה.
תחשבו לרגע: מה אתם הייתם עושים?
עכשיו תחשבו על עצמכם, במצבים בהם עברתם טלטלה רגשית. למשל פיטרו אתכם מהעבודה, ואתם זקוקים לנחמה (פגיעה רגשית קשה), ואז אתם באים הביתה, ובן/ת הזוג שלכם מוסיפים לכם כשבמקום לחבק ולנחם אתכם הם צועקים לכם שאתם לוזרים. איך תרגישו? ואז בן/ת הזוג שלכם יזרקו לכם את הסיגריות, יעלימו את המפתחות לרכב, יזרקו את השוקולד, וימנעו מכם להגיע למקורות שלכם להירגע- איך תרגישו אז? תאבדו את זה, נכון?
יש להניח שבאותו הרגע, תרגישו מרוסקים רגשית, סוערים, מוצפים, כי לא תמצאו נחמה, ולא תהיה לכם דרך להרגיע את עצמכם. אולי לא תוכלו להכיל את המתח, ותתפרצו על כולם סביבכם, אולי תרגישו סערה פנימית שקשה לווסת. בקיצור, אני לא מקנאה במי שיעבור לידכם באותם רגעים.
עכשיו בואו נחזור אל הגוזלים. תארו לכם את הילד שלכם, שזקוק למוצץ שלו או לבקבוק שלו בלילה כדי לווסת את סערת הרגשות שהוא עובר, כשהוא מתעורר בלילה בוכה, ובזיכרונו עולות כל הדמויות החדשות שהוא עדיין לא מכיר מהגן. הילד שלכם לא בחר ללכת לגן הזה, וזה שאתם אומרים: "יהיה לך כיף" לא בדיוק עוזר לו כשהוא צריך להישאר שם לבד. הילד שלכם זקוק לעוגנים של ביטחון. ותארו לעצמכם, שבדיוק אתם החלטתם שהוא כבר גדול, ושאתם רוצים לגמול אותו מהמוצץ/ בקבוק/ טיטול- כל מקורות הנחמה שלו, ועוגנים שלו. הדברים היחידים שיכולים לעזור לו להתנחם, כשאתם לא שם כדי לחבק אותו ולהרגיע. באותם רגעים, בעצם, במה אתם מצפים שהוא יתנחם?
חברים, בואו נזכור שמוצץ ובקבוקי הם לא פינוק. הם נחמה!
אל תעמיסו על הילדים שלכם. יש להם נפש רכה ועדינה, וצריך לאפשר להם את הזמן להסתגל לעולם. שתהיה שנת לימודים טובה, והסתגלות קלה.
אם אתם רוצים להתייעץ, אתם מוזמנים להצטרף לקבוצה שלי בפייסבוק.
בקרוב תפתח קבוצת הורים נוספת בתל אביב לגילאי 2-3. לפרטים ורישום שילחו הודעת SMS, או מייל דרך האתר
אור ייני היא יועצת משפחתית, מדריכת הורים ושינה. מסייעת להורים לראות את העולם דרך עיני הילד, להבין אותו, לשפר את היחסים והתקשורת ולהחזיר את השקט והרוגע לבית. מתמחה במתן כלים להתמודדות עם התפרצויות זעם ותסכול, שימשה גננת ובעלת גן במשך 15 שנים.