"אז כמה מילים רפרף כבר יודע להגיד?", שאלה האחות בטיפת חלב. בהיתי בה. גם רפרף בהה, כי זה בעיקר מה שהוא יודע לעשות, הוא בן שנה והמילה היחידה שהוא אמר עד עכשיו היא "גע" וגם זה במהלך גרעפס. "אפס, בערך", עניתי בקור רוח.
"וכמה חיות הוא כבר יודע לחקות?" היא המשיכה והתעניינה. זה כבר הרגיז אותי, כי אני מתנגדת אידיאולוגית לדיקטטורת קולות החיות שפושה בתחום הגיל הרך. אני מגדלת את התינוק שלי בתל אביב 2020, לא בחווה בקנזס, ואין שום סיבה ללמד אותו איך עושה סוס. איך עושה טלפון - זה כן. איך נראה אוטובוס - לג'יט. אבל מתי הבנאדם הזה הולך לראות סוס בלייב לפני יום הנישואים ה-20 שלו אחרי שלאשתו נגמרו הרעיונות אז היא גוררת אותו לרכיבה על סוסים בחוף מכמורת?
יצאתי מהטיפת במצברוח אנטיפת. רפרף קיבל ציון נכשל במבחן האחות כי האידיוט לא יודע מילים ואני האשמה שכנראה לא לימדה אותו מספיק טוב אלא סתם דגדגה אותו כמו סתומה. מזל שבדיוק לפני שבוע סבתא קנתה לו ליום ההולדת את "מילים ראשונות", מילון חינוכי מצויר לפעוטות. כל הספרים של רפרף הם כל מיני שיט מתקדם על הכלת השונה וסימפוניות של מוצרט והרפתקאות להט"ב, טוב שיש לו ספר אחד בסיסי שפשוט מכיר לו את העולם לפי הסדר בלי דרמות מיותרות. הוא ילמד מילים, וגם צלילים של חיות, ובתור הבא לטיפת חלב יעיף לאחות את המוח לתקרה.
רפרף השתגע על המילון. דפדף בו נסער, הצביע בהתלהבות על כל תמונה ותמונה, בשתיקה מוחלטת אמנם, אבל עדיין בהתלהבות. אני, לעומת זאת, פחות התרגשתי, ולא רק כי אני כבר יודעת איך נראה בלון. האיורים בספר, שהם בעצם כל הפואנטה כי מתוכם הפעוט אמור לזהות את המילים, הם כעורים ומשונים גם יחד, ועם כל הכבוד לעובדה שזה ספר בסיסי ללימוד מילים, גם בסיסי אפשר לעשות טוב. והספר הזה, ובכן...
קודם כל, סגנון הציורים מאוד לא עקבי. את האריה, התרנגול והדבורה המאיירת אובייסלי העתיקה מגוגל אימג'ס כדי שיהיו מדויקים, אבל אז בכלב היא זרקה זין וקשקשה משהו שנראה כמו סמרטוט עם עיניים, והעכבר הוא פשוט שתי אליפסות. באגף המאכלים היא השקיעה ושרטטה ידנית את הנימים בעלי החסה והגרעינים בכל מלפפון, אבל על הסוכריה מודבקים משולשים מפוטושופ. הבית בציור של "גג" נראה כמו משהו שרפרף צייר, ומדובר בבנאדם שאם תתנו לו עיפרון הוא יאכל אותו, אבל האבטיח קיבל שתי שכבות של הצללה. אין לי בעיה עם ציור מכוער כאג'נדה סדורה, אבל או שמקשקשים או שמדייקים. או שהולכים על קו דקיק ומשורטט, או שמשרבטים בקו עבה שמתעופף לכל עבר. אמנם התינוק שלי בן שנה אבל עדיין מגיע לו עיצוב נורמלי.
ובכלל, מה התמונות האלה אמורות לייצג עבורו? הספר מתחיל עם "אבא" ו-"אימא", כאשר אבא הוא בחור מזרחי עם שיער חום חלק והאימא היא בלונדינית עם פנינים ותסרוקת מהפיפטיז. אני אמורה להצביע עליהם וללמד את רפרף שאלה "אבא" ו"אימא"? מה הוא יבין מזה? שהוא מאומץ? ולמה "בית" הוא וילה עם רעפים אדומים, משהו שרפרף בחיים שלו לא ראה? ללמוד מילים זה אחלה, אבל צריך גם לדעת לבחור את הייצוגים שלהן. האיור של "שחור" באגף לימוד הצבעים, הוא מגפי עור סקסיים למשל. לא יכולתם למצוא חפץ שחור קצת יותר תואם גיל? האיור של "מתומן" באגף לימוד הצורות הוא שעון. מתי אי פעם ראיתם שעון מתומן? מה עם פשוט תמרור?
בסוף עברנו לעמוד החשוב באמת, זה עם הקולות של החיות, כדי שהאחות בטיפת תהיה סוף סוף מרוצה. כאן קלקלתי את חינוכו של רפרף סופית: צרצר עושה "צצצצצ", לימד אותו המילון. דג עושה "בלו בלו" (?!). ואיך עושה תוכי? "שלום". מה זה השטויות האלה? אתם רואים מה קורה כשמנסים ללמד את הילדים קולות של חיות? הם גדלים להיות מטומטמים שחושבים שהדגים עושים בלו בלו. "מספיק לימודים להיום", פסקתי והרחקתי ממנו את התועבה, "חוזרים לקרוא על תרנגולת היוגה הלסבית". איך היא עושה? לא עושה. אילמת. אבל מצוירת בנזונה.
רפרף פוסק: אישית אהבתי את הספר אבל אימא עצבנית עליו והיא מלמדת אותי כרגע איך עושה מזגן ("ביפ זזזזזזזזזז").