"ברור", עניתי.
"למה זה צריך להיות ברור?", היא התפלאה. "חיסנת אותו ותראי מה קרה. לכי תדעי איפה הוא היה היום אם לא היית מחסנת אותו".
לפני שהתחיל הדיון שלנו, התראיינה באותה תכנית אמא לילד אוטיסט. אני זוכרת שהקשבתי לה כשדמעות החלו לבצבץ בעיניי וחשבתי לעצמי את המחשבה הבאה - "אני הייתי מתאבדת אם היו אומרים לי שהבן שלי אוטיסט".
כל הדרך הביתה בעלי ואני התווכחנו. הוא טען שאני לא הייתי חושבת על התאבדות, והייתי יכולה להתמודד בצורה יפה עם הסיטואציה הזו, ואני טענתי שאני לא בנויה להתמודדויות קשות בחיים. לא תיארנו לעצמנו שתוך שנה בדיוק, נשב מול פסיכולוגית בבית חולים אסף הרופא ונשמע שהבן שלנו מאובחן על הספקטרום האוטיסטי. לפחות אני שמחה לגלות שהוא צדק בוויכוח הקטן שלנו.
"אני לא מבינה", המשיכה האם בטיפול. "לא קראת את כל החומר שרץ באינטרנט על ההשפעה של החיסונים על ילדים?".
"קראתי", השבתי.
"אז מה דעתך? לחסן את הילדה שלי, או לא?", שאלה.
למען האמת, זו לא הפעם הראשונה שהדיון הזה נפתח בנוכחותי מאז האבחון של בני. מדובר בדיון שעלול להגיע לכדי צרחות וצעקות. אני משתדלת שלא להיכנס לסוגיה הזו בדרך כלל, וכבר שנתיים שהטור שלי עולה פעמיים בחודש ואני נמנעת מלגעת בתחום הזה, אבל מכיוון שהנושא עולה שוב ושוב בשיחותיי עם הורים (גם הורים לילדים רגילים), חשבתי לכתוב כאן את דעתי.
צירוף מקרים?
ככל שידוע לי, ולאחר שבני אובחן, בדקתי את העניין באופן יסודי, אין כל קשר בין אוטיזם לחיסונים. כל הנושא עלה לדיון ציבורי בעקבות מחקר אחד של רופא מבריטניה מ-1998, שבדק סוג אחד של חיסון (החיסון שניתן לתינוקות בני שנה נגד אדמת, חזרת וחצבת), שטען שמתן החיסון מעלה את הסיכוי להופעת הפרעות תקשורת אצל תינוקות. המחקר עורר ביקורת רבה אצל חוקרים, רופאים ואנשי מקצוע בתחום. עד עתה לא ניתן לדעת כתוצאה ממה נוצרת ההפרעה ומאין הגיע האוטיזם לעולם.
בשנת 2010 עולם המדע והמחקר נותר בתדהמה - כתב העת היוקרתי lancet מחק מארכיון שלו את המאמר המפורסם שקישר בין החיסונים לאוטיזם לאחר שהתברר שלחוקר היו אינטרסים לפרסמו. אך למרות המחיקה של המאמר וההודעה לציבור, האמון של ההורים נפגע אנושות ולא ניתן היה להחזיר את הגלגל לאחור. השמועה פשטה כשדה קוצים ומעכשיו אחת המשוואות שנחרטו בזיכרון הציבור הרחב היא - חיסונים = אוטיזם.
אז יש כאלו שמייחסים לתופעה הזו את צמד המילים "צירוף מקרים", ויש כאלו שמקללים את הרגע בו החליטו לחסן את ילדיהם. מי אני שאוכל לקבוע עמדה נחרצת בנושא ולהחליט עבורם?
פעמים רבות הורים נאלצים לקחת אחריות על ילדיהם ולקבל החלטות קשות בחיים. ללא ספק, בראש רשימת ההחלטות החשובות, בגילאים הקטנטנים, נמצאת ההחלטה בנוגע לחיסונים. אני, מאז ההריון, מתחסנת בכל חורף נגד שפעת ומחסנת גם את בני. מהיום בו נמרוד נולד, מעולם לא איחרנו לקבלת חיסון, כולל החיסון ה"מפחיד" בגיל שנה.
אגב, באתר משרד הבריאות כתוב: "אין קשר בין חיסונים לאוטיזם! מומחים בינלאומיים הגיעו למסקנה, באופן שאינו מתיר ספק, וכך גם עולה ממצאי מחקרים, שחיסונים ככלל וחיסון נגד חצבת, חזרת ואדמת (MMR) בפרט, אינם גורמים לאוטיזם".
אני בטוחה ללא צל של ספק שהאוטיזם של בני הוא מולד ולא קשור כלל לחיסונים שקיבל, אך הפסקתי לנסות לשכנע הורים לילדים אוטיסטים שדעתם שונה משלי. אני בחרתי להאמין למערכת הבריאות בישראל, אבל כל אחד בסופו של דבר צריך לפעול לפי ראות עינו.
שמה של הכותבת ובנה בדויים
רוצים ליצור קשר או להגיב למיכל? כנסו לעמוד הפייסבוק שלה