הילדים בגילאי 0-3 נמצאים במעון עד השעה 18.00. המדינה מכסה את העלות למעט השתתפות עצמית של מקסימום 700 שקלים בחודש. צוות הגננות, אקדמאיות או בעלות תעודת הוראה, והשאר עוברות הכשרה בתחום. ויש גם מעונות לילה, למי שעובדים במשמרות לילה. זה לא קורה בישראל, כמובן. זהו המודל לגיל הרך שקיים בשוודיה כבר שנים רבות.
ומה בישראל? לאחר מספר חודשים עם הרך הנולד בבית, האם צריכה לחזור לעבודה (ברוב המשפחות הסידור הוא עדיין כזה, שמי שנשאר בבית עם התינוק בחודשי חייו הראשונים זו האם). ואז המשפחה נאלצת להוציא 3,000- 5,000 שקל לחודש, וגם יותר, למטפלת, משפחתון או מעון. בישראל המדינה תומכת בחינוך לגיל הרך רק החל מגיל 3. בגילאים הנמוכים יותר, נשים שרוצות לצאת לעבודה, צריכות להיפרד לעיתים מיותר ממחצית משכורתן החודשית.
כמדינה שמתגאה בכל ששיעור ההשתתפות בעבודה של נשים בה הוא מהגבוהים בעולם, לא ברור מדוע, ההשקעה של ממשלת ישראל בחינוך לגיל הרך, מעונות ופעוטונים, היא מהנמוכות ביותר בעולם המערבי. אנחנו דומים בכך יותר מכול לארה"ב, שגם בה וגם בישראל, רוב המימון לחינוך בגילאי 0-3 בא מכיסי ההורים. אבל כפי שאומרת יערה מן, ראש תחום תעסוקה בשדולת הנשים בישראל: "לא צריך ללמוד ממי שיותר גרוע מאתנו אלא ממי שיותר טוב מאתנו".
על פי נתוני ה-OECD (המדינות המפותחות והמתועשות) שעולים משנתון החינוך לשנת 2018 של הארגון, ישראל היא במקום האחרון בהוצאה הלאומית על חינוך בגיל הרך במעונות ופעוטונים (2,700 דולר לילד לשנה). בנוסף, היא גם אחרונה בחלקה של הממשלה בהוצאה זו – 15% בלבד (כ-400 דולר). 85% מההוצאה על חינוך גילאי 3-0 בישראל מגיעים מהוצאה פרטית, כש־62% מההוצאה מגיעים ישירות מכיסי ההורים.
לעומת זאת, ההוצאה הממשלתית הממוצעת באיחוד האירופי על חינוך בגיל הרך היא בשיעור של 75%. אפילו בבריטניה, שנמצאת במקום לפני אחרון, שיעור ההוצאה הציבורית על חינוך בגיל הרך כפול מזה שבישראל ועומד על 30%. המדינה שממוקמת בדירוג במקום הלפני אחרון בהיקף ההוצאה לילד היא אוסטרליה, שמוציאה 7,100 דולר לילד בגיל הרך, שגם זה פי 6.2 מישראל.
מי המדינה עם ההוצאה הגבוהה ביותר על חינוך בגיל הרך? נורווגיה, שמשקיעה 24.2 אלף דולר בחינוך הגיל הרך - פי 9 מישראל.
ספרד משקיעה סכומים מאוד נמוכים בגילאי 0-3 , אבל רוב הילדים בגילאים האלה לא הולכים למסגרות, ולא התפתחה שם מערכת ציבורית. שיעור ההשתתפות של נשים בשוק העבודה הוא מהגבוהים בעולם. חוץ מארה"ב שהיא קיצונית לגבי שוק חופשי והתערבות ממשלתית.
לדברי יערה מן, החשיבות של מימון ציבורי לחינוך ולטיפול בגיל הרך מאפשר למסגרות הציבוריות לגייס אנשי צוות מיומנים וליצור את הסביבה האופטימלית עבור הילד.
לדבריה, על פי מחקר שביצעה ההוצאה הציבורית בישראל על ילדים בגילאי 3-0 מצומצמת במיוחד בהשוואה למדינות אחרות, כאשר במדינות בעלות מדיניות רווחה פרוגרסיבית, כמו פינלנד, צרפת או הולנד ההוצאה מגיעה לפי 15 ויותר מאשר בישראל, אך ישראל משתרכת מאחור גם בהשוואה למדינות שבתחתית הטבלה. בעוד במדינות ה-OECD המדינה משקיעה בממוצע כ-4 שקלים על כל שקל שמוציאים ההורים, בישראל המדינה משקיעה קצת יותר משקל אחד.
ומה עם פיקוח? המעונות הפרטיים אינם מפוקחים על ידי המדינה, אלא במתן הרישיון (יש לציין כי אושר לאחרונה חוק הפיקוח על מעונות, שהחל משנת הלימודים הבאה, ייכנס לתוקפו ויכניס פיקוח לא רחב במיוחד על המעונות). מעבר למעונות הפרטיים יש את מעונות "ויצו" ו"נעמת" שהן עמותות שמפוקחות על ידי הממשלה. 24% מהילדים בגילאי 0-3 הולכים למעונות אלו.
"אבל גם הפיקוח על מעונות אלו הוא פיקוח ברמה של לבדוק אם יש שם מטף לכיבוי אש - אין פיקוח אמתי על תכנים, או על הכשרת הצוות לטיפול בגילאים אלה," מציינת יערה מן. אגב, גם במעונות הציבוריים חלק גדול משכר הלימוד משולם על ידי ההורים.
במסגרת המחקר שלה השוותה יערה מן את ישראל למספר מודלים נבחרים מהעולם: שבדיה, שם ההשקעה הציבורית בילד גבוהה פי 5 מישראל; צרפת פי 3 והולנד פי 2.5.
שוודיה: עד 18.00 ויש גם "מעונות לילה" לעובדי משמרות
על פי המחקר, בשוודיה, כל שירותי החינוך לגילאי 6-1 מאוחדים, ונמצאים תחת אחריות משרד החינוך והמדע השוודי.
על פי חוק, כל הילדים בגילאי 12-1 זכאים לחינוך יסודי. המדינה מבטיחה מקום במסגרות לכל ילד החל מגיל 0 ,אך בשל מדיניות חופשת הלידה הנדיבה בשוודיה מעטים הילדים הנמצאים במסגרות לפני גיל שנה וחצי. רוב החינוך הטרום-בית ספרי ניתן ישירות על ידי הרשויות
גם המסגרות הפרטיות זוכות למימון ציבורי, שהן ו"משפחתונים" נמצאים תחת פיקוח, ונדרשים לעמוד בסטנדרטים הבסיסיים של המערכת הציבורית.
סוג השירותים:
מעונות יום, המופעלים באופן פרטי או על ידי רשויות מקומיות, פועלים במשך השנה, עד השעה 18.00.
משפחתונים הפועלים במתכונת של יום מלא, ופועלים בבתים פרטיים.
בשוודיה קיימים גם "מעונות לילה", הפועלים מהערב עד הבוקר ומיועדים לילדים שהוריהם עובדים בשעות לא שגרתיות.
רישוי ופיקוח: הרגולציה והפיקוח נמצאים במלואם תחת אחריות "הסוכנות הלאומית לחינוך". כלל המעונות, המשפחתונים ושירותי ההשלמה. הסוכנות הלאומית לחינוך מפרסמת מדי שנה דו"חות על איכות המסגרות בהתאם לעשרות מדדים שפרסמה
מימון: ההוצאה הציבורית הכוללת על חינוך לגיל הרך בשוודיה עומדת 10,300 דולר לילד בשנה. גם ההורים מממנים, לפי מבחני הכנסה ומספר הנפשות כשהסכום המקסימלי הוא 160 דולר בחודש.
הכשרת צוותי החינוך: כ-50% מכוח האדם במעונות הם מורים בהכשרתם ובעלי תואר ראשון, כאשר גם אנשי הצוות המובילים ב"מרכזי הפנאי" הם בעלי הכשרה והתפתחות מקצועית וקידום לאנשי צוות שאינם בתפקידי הובלה. שאר אנשי הצוות, בכל מסגרות החינוך, הם בעלי הכשרה פורמלית, לא אקדמית.
צרפת: חלק מהפעוטונים מופעלים על ידי אגודות הורים
בצרפת נהוגה מערכת מפוצלת, במסגרתה האחריות על גילאי 3-0 והאחריות על גילאי 6-3 נמצאים תחת האחריות של משרדי ממשלה שונים.
סוג המסגרות הפועלות:
פעוטונים המיועדים לילדים החל מגיל חודשיים וחצי ועד גיל 3 ,ופועלים 11 שעות ביום. חלק מהפעוטונים מופעלים על ידי אגודות הורים המעסיקות צוות מקצועי, וחלקם פועלים לצד מקומות העבודה וניתנים לעובדים על ידי המעסיק.
משפחתונים הפועלים בבתים פרטיים, בהם מועסקת מטפלת מקצועית הנדרשת לרישוי של המדינה.
רישוי ופיקוח: הרגולציה והפיקוח על מסגרות המיועדות לגילאי 0 עד 3 ,מצויים באחריות "שירותי הבריאות לאם ולילד". תקנות ממשלתיות קובעות את דרישות המבנה, תפקיד ההורים, מספר אנשי הצוות, גודל הקבוצות וההכשרה והמיומנויות הנדרשים מהצוות.
מימון: ההוצאה הציבורית על חינוך וטיפול בגיל הרך בצרפת עומדת על כ-6,800 דולר לילד בשנה. הפעוטונים ממומנים על ידי הרשויות המקומיות, אך חלק מההורים נדרשים להשתתף בתשלום בסכום התלוי בהכנסתם.
הכשרת צוותי החינוך: בכל סוגי המסגרות לגיל הרך, אנשי הצוות נדרשים לעמוד באותן הדרישות. בגילאי 3-0 על 50% מהם להחזיק בתואר אקדמי, 25% מהם מחויבים בהכשרה הקשורה לבריאות, עבודה סוציאלית או פנאי, וה-25% הנותרים אינם נדרשים להכשרה, כל עוד המעסיק מעניק להם את הליווי.
הולנד: משפחתונים עד גיל 12
בהולנד, האחריות על קביעת שירותי חינוך לגיל הרך, ועל אספקתם, מתחלקת בין השלטון המרכזי, האזורי והמקומי. שלושה משרדי ממשלה – משרד החינוך, משרד הבריאות ומשרד הרווחה והספורט חולקים ביניהם את האחריות, לפי חלוקה גילאית. משרד החינוך אחראי באופן בלעדי על כל החינוך מעל גיל 4 .
המסגרות הפועלות:
מעונות יום הפועלים במתכונת של 10 שעות ביום, לילדים בגילאי 4-0 .המעונות מציעים שירותים עד השעה 18.00.
"משפחתונים" לילדים בגילאי 12-0 :שירותי טיפול של יום מלא, או כהשלמה לשעות בהן המסגרות הפורמליות אינן פועלות, המתקיימים בתים פרטיים על ידי מפעילים פרטיים. כל המפעילים מפוקחים ורשומים.
רישוי ופיקוח: החל משנת 2005 ,הוחלף הפיקוח המקומי-מוניציפלי על איכות הטיפול והחינוך בגיל הרך, בפיקוח ממשלתי. הרגולציה החדשה כוללת הצבת סטנדרטים בסיסיים של בריאות ובטיחות, הנגשת מידע להורים והנגשת קריטריונים בסיסיים של איכות למפעילי המסגרות. סטנדרטים בסיסיים של איכות מגובשים בשיתוף פעולה של ההורים והמפעילים. במערכת הבית ספרית פועלים מפקחים מטעם משרד החינוך.
מימון: ההוצאה הציבורית על ילד בגיל הרך עומדת על כ-5,400 דולר בשנה.
מחירי השירותים בגילאי 3-0 נקבעים על ידי השוק החופשי, אך ההורים זכאים להחזר מס משמעותי עבור ההוצאות בגינם.
הכשרת צוותי החינוך: קיים מגוון רחב של סוגי מטפלים במסגרות הרשומות המעניקות שירותים לגילאי 4-0 ושירותי "צהרון". באופן כללי, על אנשי הצוות במסגרות אלה, להחזיק בתעודה מקצועית (לא אקדמית) מתאימה הדורשת לימודים של 4 שנים או של 3-2 שנים, כתלות באופי התפקיד.
מיכל גרא מרגליות, מנכ"לית שדולת הנשים בישראל, מוסיפה כי "בחודש מאי 2019 התארח פורום המשפטניות של שדולת הנשים, בראשותה של עו"ד ברוריה לקנר, בבית השגרירה הדנית בישראל, את דברי הפתיחה הקדישה השגרירה את מה שהוביל למהפכה בשוויון מגדרי בדנמרק: הקמה של מערך מעונות יום איכותיים לגיל הרך במימון המדינה בשנות ה-70. הקמת מעונות יום במימון המדינה עשתה פלאי בדנמרק ואנחנו מוכרחים לאמץ זאת גם בישראל".
אפילו ארה"ב משקיעה יותר
יערה מן, שבדקה סוגיה זו ממש לאחרונה, מספרת כי בארה"ב לא קיימת מדיניות אחידה וקוהרנטית לחינוך וטיפול בגיל הרך, היות שעיקר האחריות בתחום זה נתון ברמה המדינתית ולא הפדרלית.
עיקר העיסוק בתחום ברמה הפדרלית מתייחס לסבסוד מסגרות עבור ילדים בסיכון ולצעדים לשילובן של נשים מאוכלוסיות מוחלשות בשוק העבודה.
ברמה המדינתית, המדינות השונות נבדלות זו מזו בכל קריטריון - רמת הסבסוד, איכות המסגרות, הסטנדרטים הבסיסיים ואופן הפיקוח. גם בתוך מדינות קיימת שונות גדולה בין אזור לאזור, ולכן קשה לצייר תמונה רחבה של שירותי החינוך הציבוריים בארה"ב.
מצב עניינים זה מחייב פערים גדולים באיכות המסגרות, ואכן מחקרים שונים מראים כי מרבית הילדים בארה"ב נמצאים במסגרות באיכות נמוכה.
בדומה לישראל, מסגרות לילדים עד גיל 3 מופעלות באופן פרטי ומרבית המימון מגיע ממשקי הבית.
ובכול זאת, על אף דלות הסבסוד הציבורי, ארה"ב עדיין משקיעה בילד עד גיל שלוש 75% יותר מאשר ישראל (700 דולר לילד בשנה בארה"ב לעומת 400 דולר לשנה בישראל, לפי נתונים אחרונים של ה-OECD)".