ניצחון מעטים על רבים
הפילים הללו רמסו כל דבר שנקרה בדרכם, והגיעו עד לבית המקדש שעל הר הבית. הם רמסו את חצר בית המקדש, והלוחמים היוונים הוציאו מבית המקדש את מנורת הזהב. היוונים הוציאו מבית המקדש את כל הכלים הקדושים והיקרים, הורידו את הפרוכת, ואת כדי החרס המלאים שמן זית זך, עבור המנורה שהם ניפצו. במרכז בית המקדש העמידו היוונים פסל של אל, ואנטיוכוס הרשע הכריז שמעתה יהיו היהודים יוונים. הוא אסר עליהם לעשות ברית מילה, ללמוד תורה, לשמור שבת ולהתפלל לאל שלהם. מעתה, הכריז אנטיוכוס, כל מי שלא יתפלל לפסל היווני, יומת.
אנטיוכוס שלח שליחים כדי להפיץ את הבשורה ולוודא שהיא מתבצעת. אחד משליחיו הגיע למודיעין, שם התגוררה משפחת כוהנים שעבדו בבית המקדש. לאבי המשפחה, זקן חכם, קראו מתתיהו הכהן. המשפחה השתייכה לשושלת חשמונאים שהייתה משפחת המלוכה על העם היהודי. השליח היווני העמיד באמצע הכפר מודיעין פסל, וקרא לכל התושבים להתאסף, לשמוע את החוקים וההגבלים החדשים. רק מתתיהו הזקן התמרד. הוא קפץ, הרג את השליח, הפיל את הפסל וריסק אותו. מתתיהו הודיע לכל התושבים שלא ישמעו לקול המלך, ולא יהפכו למתייוונים. הוא הזמין אותם להסתתר במערות, שם ילמדו תורה בחשאי, וילמדו גם להילחם.
אנשי מודיעין שמעו בקול מתתיהו, עזבו הכל ויצאו להתחבא בהרים. הם גילפו להם חרבות עץ, למדו להילחם והמשיכו לקיים את מנהגיהם היהודיים. כשמתתיהו הרגיש שהוא עומד למות, הוא אסף את כולם והעביר את השרביט לבנו, יהודה המכבי (מכבי היה הכינוי של יהודה, כמו בוב הבנאי למשל), וביקש שכולם ישמעו בקולו, ושהוא ינהיג אותם במלחמה נגד היוונים.
כשסיימו, עלו היהודים המנצחים לירושלים, לבית המקדש, על מנת לנקות ולטהר אותו. הם גילו מקום הרוס ומחולל. ראשית הם ניפצו לרסיסים את הפסל, וניקו וחיטאו הכל, ואבזרו מחדש את בית המקדש. כאשר היה הכל מוכן הזמין יהודה המכבי את כל היהודים לחנוך את בית המקדש. כל היהודים לבשו בגדי חג והגיעו לחגוג. יהודה המכבי התכונן להדליק את המנורה, אך הוא לא מצא כד שמן זית מהסוג שרק אותו מותר לצקת למנורה.
כולם חיפשו וחיפשו עד שמצא אחד מאחיו כלי קטן. היה בו מספיק שמן רק להדלקה של יום אחד. כולם שמחו, הדליקו נרות, חגגו והתפזרו לבתיהם. בבוקר חזר יהודה המכבי לבית המקדש וגילה שהשמן ממשיך לבעור, כמו באורח נס. במשך שמונה ימים שלמים בערו הפתיליות במנורה, וזה היה אורך החגיגה של חנוכת בית המקדש, מה שהותיר די זמן עבור הכהנים לכתוש ולהכין שמן חדש ומתאים. עד היום אנו חוגגים את החג לאורך שמונת הימים שהחזיק מעמד כד השמן הקטן בבית המקדש.
סובלנות לשונה
"יש לא מעט מסרים נחמדים בסיפור החנוכה", אומרת נעמה ידעיה, גננת מתל אביב. "יש פה מסר עיקרי של נחישות, של אמונה בצדקת דרכך והתעקשות עליה, כשחשוב לזכור, בעיקר במדינה קטנה כמו ישראל, שהמיעוט יכול לנצח את הרוב, ושהרוב לא תמיד צודק. אני תמיד מנסה להנחיל לילדים מסר נוסף, של סובלנות לאחר. אנטיוכוס מתואר כרשע מרושע שיהרוג כל מי ששונה ממנו, מגיע ממקום אחר ומאמין בדברים שונים. צריך תמיד לזכור כמה חשוב לכבד אנשים שהם שונים מאיתנו, יש להם מנהגים אחרים, והם נראים אחרת. בכל כיתה וכיתת גן ניתן למצוא כמה ילדים שהם שונים בדרך זו או אחרת, וזו הזדמנות טובה להזכיר לילדים שכולנו שונים, וכולנו שווים. שוב, מסר זה משמעותי בישראל, שהיא כור היתוך של תרבויות ומנהגים".
>> מופעי חנוכה 2018: כל מה שצריך לדעת
>> לסדר הדלקת נרות חנוכה
