"נשים צעירות בבית עם ילדים הן הכי אומללות", אמר לאחרונה בראיון פרופ' יורם יובל, פסיכיאטר שחוקר בשנים האחרונות את משמעות האושר. "אמהות צעירות בנות 30, בשיא פריחתן, נמצאות בקבוצת הסיכון הכי גבוהה לדיכאון בעולם המערבי. הסיבה היא כי הטיפול בילדים יכול לשחוק. בנינו חברה שבה האמהות אומללות, בגלל הרס המשפחה המורחבת. הבלגן של לגדל ילד אנושי נורמלי הוא גדול".
הדיון בשחיקה של אמהות צעירות, הקושי הנובע מהשינוי הדרמטי בחיים, הבדידות והדיכאון, עולה לאחרונה הילוך. נשים משתפות יותר ויותר ברגעים הקשים, בלבד, הלגיטימציה להרגיש ככה מקבלת הרבה יותר מקום. אינספור אמהות צעירות מבלות את זמנן בבית מול ארבעה קירות ותינוק מצווח, או לחלופין דוחפות מפה לשם את העגלות שלהן במטרופולינים המנוכרים, ללא מטרה, ומשוועות לחברת מבוגרים, שיכולה להקשיב ולהכיל.
גם מיכל אלנר, אמא לתינוק בן 8 חודשים, חשה שהבדידות הקהילתית שסבלה ממנה הייתה אכזרית. וגם היא החליטה לא לשתוק. אלנר העלתה פוסט לפייסבוק בו הכריזה על פתיחת קבוצת אמא מארחת. "מאות אימהות מחפשות חברה לכמה שעות ביום, נמאס להן להיות לבד כל היום", אומרת אלנר. בינתיים, קרוב ל-800 אמהות הזדהו עם הצורך הזה, והשבט רק הולך וגדל. "היוזמה צמחה מתוך הצורך האישי שלי בקהילה, וברצון לא להיות לבד. אני מרגישה שאימא ותינוק צריכים שבט", היא מסבירה. "לאחר הלידה בן זוגי חזר לעבודה, ואני, סוערת והורמונלית, עדיין לא מחוברת לאינסטינקטים, נותרתי לטפל לבד בתינוק שלי, ללא כל עזרה או הדרכה".
בשנים האחרונות היא מתגוררת בתל אביב, לפני כן גרה בפרדס חנה, ושם נחשפה לקהילתיות הנשית בדמות בתים פתוחים לאימהות. "בפרדס חנה וכרכור פועלים בתים לאימהות אחרי לידה, כמה מהם הם בתי עסק, ונהגתי לבקר בהם לאחר הלידה". באחד הימים אלנר נתקלה בבית הקפה התל אביבי "מיץ מרק", היא הבחינה שם במחצלת, והבינה שזה בדיוק מה שהיא מחפשת. "כל מה שהייתה צריכה זה מזגן, משטח פעילות וחברה טובה. יצרתי עם בית הקפה קשר בפייסבוק וביקשתי להתארח במקום". בעקבות שיתוף הפעולה שנוצר, היא ואימהות נוספות נפגשו במקום למעגלי נשים, ובהמשך גם אירחו בביתן. "מה שסייע לי להתחבר לאמהות, זה להודות בזה שאני ממש לא רוצה להיות לבד כל היום. החשיפה הזו מאוד קירבה ביני לבין אמהות אחרות".
גם התינוקות מבלים יחד
"לפני שנחשפתי למפגשי אמהות הייתי בעיקר גולשת באינטרנט או צופה בטלוויזיה כל היום. פעם ביום הייתי יוצאת לטיול או פשוט מחכה שבעלי יחזור מהעבודה ונלך ביחד לטייל", מספרת סופי פרופיס, 32, מתל אביב, אמא לתינוק בן 4 חודשים, "היה חסר לי לדבר עם אמהות אחרות, לשתף תחושות וחששות. בעקבות המפגשים הכרתי אמהות צעירות ואנחנו נפגשות כמעט על בסיס יומיומי. רובנו נשים בשנות ה-30 עם קריירה וילד ראשון. חלק מהמפגשים נעשים בבתי קפה וחלק בבתים פרטיים. אנחנו מדברות על ילדים, התפתחות, קריירה, סרטים, סדרות, חו"ל, חיי משפחה, פעילויות, וגנים לילדים".
באופן טבעי נפתחו גם קבוצות וואטסאפ של אמהות מהשכונה, שם הן מתאמות מפגשים ולפעמים גם שופכות את אשר על ליבן. הבשורה שיצאה משם הגיעה לשכונות נוספות בתל אביב ועלתה גם לירושלים. סתיו לוי, 30, אמא טרייה לרות בת ה-4 חודשים, מספרת שבבירה יש לא מעט פעילויות שמוצעות לאימהות אחרי לידה ביוזמת העירייה, בין היתר סיורים מסובסדים במוזיאון, פעילויות במרכזים לגיל הרך ועוד. על אף הפעילויות המאורגנות, לוי מספרת שחסרו לה מפגשים בלתי פורמליים, שלא סובבים סביב פעילות או הרצאה. "רוב החברות שלי שילדו במקביל אליי גרות מחוץ לעיר או בשכונות מרוחקות יותר, אז להיפגש איתן היתה משימה לא קלה. חסרה לי קהילה, לשבת בבית עם אמהות נוספות אחרי לידה והתינוקות שלהן ופשוט להיות יחד במהלך היום, לקפוץ רגע לקפה או לסיבוב בחוץ. הרגשתי די מבודדת ומנותקת מהחברה".
עבור נשים מסוימות, הבדידות הזו היא בהחלט תמריץ להנעה של מפגשים חברתיים. בהשראת הקבוצה של אמא מארחת, גם לוי יזמה מפגשים בבתים עם אימהות נוספות בשכונת נחלאות הירושלמית. "המפגשים האלה נותנים לי אוויר לנשימה בתוך היומיום של טיפול בתינוקת קטנה שיכול להיות מעייף ואינטנסיבי לעיתים קרובות", היא אומרת. "אנחנו נפגשות אחת לשבוע, כל פעם בבית של מישהי אחרת. אוכלות, מדברות, משתפות בחוויות, בטיפים, בקשיים, ובין לבין מרדימות, מניקות, וגם התינוקות מבלים יחד. אני נמצאת עם נשים שמבינות הכי טוב מה עובר עליי ולמה אני זקוקה".
