התקף זעם של ילד לא מוציא מרוב ההורים את המיטב. הזעם מדבק, ופעמים רבות יוצר אפקט כדור שלג מהיר ונורא שמסתיים בצרחות ואפילו במכות. אליסון שייפר הקנדית, מחברת ספרי ההורות מהמצליחים בארה״ב, רבים מהם עוסקים בהתמודדות עם התקפי זעם של ילדים, יצרה מדריך להרגעת ילדים בזמן אמת, על מנת לעזור להורים, שאוהבים את הילדים עד הגג ותמיד מוצאים את עצמם מתחרטים בסוף היום.
שייפר חיברה רשימה של עשרה דברים שאפשר לעשות על מנת לחנך את הילדים ולעמוד מולם בשעת הפרץ, שלא כוללים גרם של אלימות, גם אם לנו הישראלים הם עשויים להhשמע מעט קשוחים:
1. לפעול, לא לדבר
אם הילד קופץ על הספות ולא מגיב לבקשות שלכם שיפסיק, אין טעם לחזור על הבקשה. תפעלו: חצו את החדר והורידו אותו מהספה. אם הם עושים בועות בשתיה ולא מקשיבים לבקשתכם שיפסיקו, אל תבקשו שוב, קחו להם את הכוס והסירו אותה מהשולחן. כך יבינו שאתם מתכוונים וישימו לב להבא.
2. לא לעשות כלום
זה אולי נשמע מנוגד לעצה הקודמת, אבל מתייחס לסיטואציות שונות: לפעמים צריך לתת לילדים ללמוד מניסיון. ילדים לומדים לא להכניס את האצבעות בין מגירות אחרי כמה פעמים בהם נצבטת להם האצבע, ולא לקפוץ לשלוליות אחרי יום ארוך בגרביים רטובים. אלה לא אירועים מסכני חיים, והם מלמדים לקח.
3. ללמד לקחים הגיוניים
משא ומתן עם הילדים, שנערך כך, למשל: אם אתה רוצה להישאר באמבטיה - אתה צריך להוכיח לי שאתה יכול לשחק ולהשאיר את המים באמבטיה, ולא להשפריץ, או שאוציא את הפקק. אם אתה רוצה לרכב על אופניים תצטרך להוכיח לי שאתה אחראי מספיק להישאר עם הקסדה והמגינים. אם לא תעמוד בכך אנעל לך את האופניים לשבוע. אם לא תעזוב את המחשב בלי התקף זעם, לא ניתן לך לשחק כל השבוע.
4. פתירת בעיות
אם מתייחסים לבעיה שיש מול הילד כבעיה משפחתית, אפשר לשתף אותו בדרך הפתרון. כל המשפחה יכולה לשבת יחד ולדון בה. למשל בנושא התקפי הזעם כשהילד מתבקש לעזוב את המחשב, הילד עצמו יכול להציע כך את הפתרון, ומפתיע כמה אפשר ללמוד מהילדים כשמתייעצים איתם בשעה רגועה על הדברים.
5. ׳כאשר׳, ׳אז׳
׳כאשר׳ ׳אז׳ הוא כלי נהדר שעוזר לילדים לקחת אחריות בסיטואציות שונות. אני לא יכול להכריח את ילדי לרחוץ ידיים לפני הארוחה. אני יכולה לומר: כאשר הידיים שלכם יהיו רחוצות, אז אדע שאתם מוכנים לארוחה. כאשר הצעצועים שלכם יהיו מסודרים, אז אדע שאתם מוכנים לאכול חטיף.
6. הצעת אפשרויות
מדובר בהצעת אפשרויות מוגבלות שיגרמו לילד להרגיש שיש לו כח בסיטואציה. תרצה לדלג לאוטו, או לקפץ לשם? אתה רוצה לכבות את הטלוויזיה או שאני אכבה? תיתן לאמא את הצבע או שאני אקח לך אותו מהיד? אתה רוצה מיץ תפוזים או מיץ תפוחים? אם נראה שהילד מתקשה לענות תשאלו שאלה נוספת: שאתה תבחר או שאני?
7. הפסקה
כשהילד במצב רגיש, אפשר להיעזר בטיים-אאוט כדי לתת לו להירגע בצד. אפשר לומר: אני רואה שקשה לך וזה בסדר. תוכל להרגיע את עצמך? אתה רוצה ללכת להירגע? לוו אותם בעדינות ובאהבה לפינה נוחה בה יוכלו לאסוף את עצמם. הציעו להם בובה אהובה או ספר ואמרו שהם מוזמנים לחזור כשירגעו, בזמנם החופשי.
8. הפסקה באמבטיה
כשהילדים גדלים, הטיים-אאוט נעשה פחות אפקטיבי. הם בעלי רצון חופשי וכח פיזי, אבל עדיין יש צורך בכך שירגיעו את עצמם. במקרה זה ההורה יכול להסיר את עצמו מהסיטואציה, וללכת להסתגר בחדר האמבטיה או בחדר אחר עם מנעול. ההורה צריך להסביר שיחזור בשמחה כשהילד יירגע והבית יהיה שוב נעים. הילד עשוי להתדפק על הדלת. כשהוא נרגע ואתם חוזרים אליו, דברו על מה שקרה, על מה שהכעיס אותו ונסו לפתור את הנושא.
9. הקשבה פעילה
ילדים בטנטרום עשויים להתקשות להרגע. אפשר לעזור להם על ידי ייצור מראה אמפתית של הסיטואציה. אם הם מתרגזים על ציור שלא הצליח, למשל, אפשר לומר: אוי, אתה קורע את הציור שעבדת עליו כך כך קשה. אתה בטח מאוד מאוכזב שהוא לא יצא על הדף כמו שדימיינת אותו. קשה להשקיע כל כך ולהתאכזב, נכון?
10. חיבוק
חיבוק חם ופשוט יכול הרבה פעמים להפיג את המתיחות במצב טעון. במקום חינוך נוקשה ותיקון ההתנהגות הבעייתית שוב ושוב, תבדקו אם אתם יכולים להחזיר אותם למסלול ולשאול: רוצה חיבוק? שלוש דקות של חיבוק חם יכול לתקן את המצב. כדאי לנסות.