"השעה חמש אחרי הצהריים... איפשהו בעולם". "הפעוטה שלי מכירה רק ארבעה סוגי משקאות בשלב הזה של חייה: חלב, מים, תה ובירה. אם היא רואה אותי כשאני שותה משהו שלא נכלל בארבעה האלה – כמו למשל משקה קל שאני יודעת שמזיק לי – ושואלת אותי מה אני שותה, אני פשוט אומרת לה שזו בירה (אפילו אם השעה 10 בבוקר). יש מצב שבסופו של דבר זה יהפוך לאישיו".
נא להתנהג בהתאם. "סיפרתי לילדים שלנו שברוב המסעדות יש מדיניות לפיה ילדים שמתנהגים לא יפה חייב לעזוב את המסעדה מיד. הם תמיד מתנהגים יפה במסעדות בגלל שאני דואג להזכיר להם את זה לפני כל פעם שאנחנו יוצאים לאכול".
סגור לרגל ילדים. "כשאני רוצה לעזוב חנות לפני שהבן שלי מוכן ללכת, אני משקרת לו ואומרת שהם סוגרים עכשיו את החנות ושאם אנחנו לא רוצים להינעל בפנים – אנחנו חייבים ללכת הביתה. לפעמים אני מצליחה לגרום למוכרים בחנות לשתף פעולה עם השקר שלי..."
לשקר יש (גם) עיניים. "בן השש שלי עדיין מאמין שאשכרה יש לי עיניים על העורף".
אם תקלל – יבוא שוטר. "אמרתי לאחי הקטן שזה לא חוקי לקלל לפני שאתה בן 16. הוא האמין לי במשך כמה שנים טובות".
נחש מה? "אמרתי לילד שלי שנחשים עושים קקי בסיר. לא ברור לי איך, אבל זה נתן לו מוטיבציה".
צעצוע של סיפור. "לפעמים אני נפטרת מצעצועים ישנים ואם הילדים שלי שואלים מה קרה להם – אני פשוט עונה שאין לי שום מושג".
עור ועצמות. "הילדה שלי כל הזמן רצה יחפה בבית, אז סיפרתי לה שאם היא תיתקע ברהיטים עם הבהונות שלה יותר מ-10 פעמים, הפצע שלה לא ייסגר ולא יצמח לה שם עור חדש. זה די עזר".
למות או לכבוש את ההר. "ההורים שלי היו אנשים ישרים למות באופן כללי, אבל הם נהגו לגרור את אחותי ואותי לטיולים ארוכים במסלולים מפותלים וקשים. אני זוכרת במיוחד טיול שבו טיפסנו על ההר והם כל הזמן אמרו לי שבפסגה יש חנות מזכרות ממוזגת. הם שיקרו לי לגמרי".