מקרי האלימות שנחשפו בעת האחרונה במסגרות הגיל הרך הכניסו המון חשדות וחוסר אמון למערכת היחסים בין הצוותים המטפלים להורים. כיום לא קיים הורה שלא שואל את עצמו, האם זה יכול לקרות גם בגן של הילדה שלי? האם אני יודע מספיק על מה שקורה בגן?
למען הילדים הרכים, שנת הלימודים שבפתח חייבת לכלול שורה של צעדים בוני אמון בין הצוותים להורים. תהליך בניית אמון הוא תהליך מורכב וקשה. ברגע שהאמון נשבר בצורה כה מוחלטת, ברור שיהיה קשה ליצור אותו מחדש, אבל הוא הכרחי וחשוב ועליו לכלול מגוון צעדים בוני אמון ובכללם תהליכים לטווח הקרוב וגם כאלו לטווח היותר רחוק. פיקוח והצבת מצלמות, הגברת הענישה על מקרי התעללות, חובת הכשרות מקצועיות לכל מי שעובד עם ילדים והרבה דיאלוג ושקיפות בין הצדדים.
לראשונה וכתוצאה מרמת חוסר הביטחון והאמון בצוותים החינוכיים, אני תומכת בפתרון של פיקוח בעזרת הצבת מצלמות במסגרות הגיל הרך כפתרון ראשוני, אבל לא יחיד. אומנם הצבת המצלמות משדרת לצוותים "אנחנו לא סומכים עליכם", "אתם לא מקצועיים", "אנחנו בפיקוח מתמיד עליכם", וקשה לעבוד באופן מקצועי לאורך זמן עם תחושות שכאלה, אולם לאור השפל העמוק, הוא הכרחי כצעד ראשוני של מתן שקט להורים.
בנוסף יש להגביר את הענישה על התעללות בחסר ישע. זהו פשע ויש להחמיר עם מי שהורשע, גם כעוד אמצעי הרתעה. חובת הכשרה מקצועית לכל מי שעובד עם ילדים בגיל הרך היא עוד צעד הכרחי וחשוב. כיום אין כמעט תפקידים שאינם מחייבים הכשרה מקצועית, אבל גם בשנת 2020 אין חובת הכשרה לעבודה עם ילדים רכים!
חינוך ילדים בגיל הרך הוא הרבה יותר משמרטפות, זהו תפקיד מורכב ומאתגר שחייב להיות מלווה בהכשרה מקצועית מטעם מוסד אקדמי, הן עבור המחנכות והן עבור הסייעות. ההכשרות המקצועיות יציידו את הצוותים בידע וכלים אודות הפסיכולוגיה של הגיל הרך ואיך יש לעבוד עם הילדים, יעניקו תחושת העצמה ופרופסיה מקצועית, יהוו קבוצת תמיכה במחנכות ובמטפלות ויאפשרו סינון של מועמדות לא מתאימות לתפקיד. בנוסף חשוב לקדם הדרכות מקצועיות שוטפות לבוגרות ההכשרות, ממש כמו השתלמויות למורים לאורך דרכם המקצועית. הדרכות שיעניקו כלים מקצועיים לטיפול בקשיים, בדילמות, באירועים מורכבים ובקונפליקטים.
הידיעה שהילדים מופקדים בידיים טובות של אנשים, שעברו הכשרה מקצועית לביצוע תפקידם, היא המינימום להחזרת האמון והביטחון של ההורים בצוותים החינוכיים. בנוסף, על ההורים להיות מודעים לחשיבות ההכשרה המקצועית בבואם לבחון לאיזו מסגרת לרשום את ילדיהם, ממש כמו שבודקים לאיזה רופא ללכת לפני ניתוח או טיפול. ככל שתהייה מודעות רבה לכך ודרישה מצד ההורים, יגבר הלחץ על קובעי המדיניות להסדרת חובת ההכשרה כתנאי לעבודה במסגרות הגיל הרך, כפי שכבר קרה במדינות רבות בעולם המערבי שהסדירו את התחום.
שיח שוטף עם ההורים ושקיפות הינם המפתח לבניית מערכת יחסים מבוססת אמון וביטחון. על כן, צריך לקדם דרכים יצירתיות שיאפשרו שקט ומתן בטחון להורים בעודם מפקידים את היקר להם מכל בפעוטונים ובגנים, כגון: יצירת שיח הורים-צוות לשיתוף בדאגות, חרדות, שאלות, ייזום שיחות פרטניות עם הורים, שיתוף הורים בהתנהלות בגן והרבה הרבה שיח. ההורים צריכים להרגיש שהמסגרת מוגנת ופועלת באופן מקצועי. חשוב גם לאפשר כניסת הורים למסגרות החינוכיות, עד כמה שניתן ותחת מגבלות קורונה.
לסיכום, חייבים לפעול לשיקום האמון והביטחון גם של ההורים בצוותים, גם של הצוותים בהורים וגם באמון של הצוותים בעצמם. גם לאנשי חינוך בגיל הרך חשוב שיהיו תפיסת עולם מקצועית, אמון בעצמם וביכולותיהם, הכרה אישית ומקצועית, מיומנויות, ידע, כלים ואופק תעסוקתי. כשכל אלו יתקיימו אולי לא נצטרך מצלמות לשמירה לפיקוח.
צאלה מיינרט היא ראש המרכז להורות ומשפחה במכללת סמינר הקיבוצים
