כניסתה הבוקר של ציפורה דוד לכלא נווה תרצה היא סיומו של מאבק ארוך עבור רבים.
דוד, תושבת נס ציונה, תועדה כשהיא מתעללת בליאו רוגוב, התינוק בו טיפלה. שנה וחצי לאחר מכן, היא תתחיל לרצות את עונשה. מדובר באירוע יוצא דופן. מרבית המטפלות המתעללות נקנסו או נידונו לעבודות שירות.
בשיחה עם mako מספרת בת אל רוגוב, אימו של ליאו, איך מהרגע שגילתה על מעשיה של דוד החליטו ההיא ובעלה דורון לא לשתוק. "הבטחתי שאת השם שלה, כולם ידעו ואת הפרצוף שלה כולם יזכרו. מי שעושה מעשה כזה נתעב צריך שלא ישכחו אותו. הבטחתי שהיא לעולם לא תוכל לטפל בילדים. היא הוליכה אותנו שנה וארבעה חודשים של מערכת משפטית ארוכה ומתישה. שרדנו את הדרך הזו בעזרת עו''ד שלנו אורי סקוזה בזכותו המשכנו להרים את הראש אחרי כל אכזבה. היא ניסתה בכל דרך אפשרית לדחות את הדין, אבל היינו סבלניים, מאופקים, כי ידענו שבסוף הצדק יהיה איתנו.
"הבוקר, סוף סוף הרגע הזה קרה, היא נכנסה מאחורי סורג ובריח. זו בשורה לכל המתעללות באשר הן, מעתה ואילך אין עונש קל יותר משנת מאסר. נגמרו העונשים המגוחכים, מעתה זה רק כלא. מתעללת לכלא. יש המון פעילים, כאלו שנכוו וכאלה שלא חיכו שזה יגיע אליהם, והם פועלים ברמה היומיומית, בקבוצות, ברשתות החברתיות, בכנסת, בכל ערוץ שפותח לו דלת. ההורים לא שותקים. המאבק לא הסתיים, זה שזה קרה לבן שלי, זה לא אומר שזה לא יכול לקרות לנו שוב. אנחנו נלחמים עד שהילדים שלנו יהיו מוגנים".
>> "חיפשתי דמות סבתא חמה ומצאתי את ציפי"
"ציפי תמיד טיפלה בתינוקות. היא אפילו עבדה כסייעת בגן שביתי הייתה בו בנס ציונה לתקופה קצרה" אומרת סיגל אלפרסון צדוק, שלדבריה היא זו שהמליצה לרוגוב על ציפי דוד. "יצרתי עם ציפי קשר שתטפל בביתי באופן פרטי אבל בנס היא סרבה לי. ציפי הייתה הסבתא הנחמדה והטובה שכולם הכירו. אף אחד לא ידע איזו מפלצת מתעוררת לחיים כשהדלת נסגרת ואני כועסת על עצמי שהמלצתי עליה בכל הזדמנות. אני מכירה את אחותה של בת אל שנים רבות ואת בת אל הכרתי דרכה והמלצתי לה שתנסה ותפנה לציפי. היה לי קשה להאמין בהתחלה שהיום הזה יגיע. עינוי הדין, משיכת הזמן, הדחיות, הסיפורים, ההקלות. כל אלה גרמו לי לחשוב שהיום הזה לא יגיע אבל מסתבר שלכל חגיגה יש סוף. החגיגה של ציפי דוד מסתיימת היום".
מאבקם של בני הזוג רוגוב הפך למאבק של רבים. אחת הפעילות המרכזיות במאבק היא גלי דאדיסון. היא מגיעה אל היום הזה ברגשות מעורבים.
"לפני כשנה וחצי הרמתי את ההפגנות נגד ההתעללות של ציפי דוד. אני מרגישה שמתעללות צצות כמו פטריות אחרי הגשם בגלל העדר ענישה מחמירה בחוק על התעללות בחסרי ישע לכן בער בי לזעוק את זעקת הפעוטות וללוות את כל ההורים מכל המקרים שנחשפנו אליהם. כל המקרים שנחשפנו אליהם בשנה האחרונה מאוד קשים לעומת הענישה של אותם מעשים חמורים. עכשיו התחושות מעורבות, מצד אחד שמחה על כך שציפי דוד נענשת אך העונש לא מספיק לעומת חומרת המעשים שהיא עשתה. מצד שני התחושה כעת היא סוג של ניצחון. היו הרבה דיונים שנדחו ומלא סיבות שבגללן היה חשש שהיא לא תרצה את עונש המאסר. מבחינתי כל עוד היא תשב בכלא זה יזכיר לה כל יום ויום מה הסיבה שהיא נכנסה לכלא".