ההורים עדיין מנסים לעכל את מה שהתרחש מתחת לאפם בגן הפרטי בשפלה. כ', אמא לילד בן שנתיים וחודשיים שלמד בגן מגיל שלושה חודשים, מספרת כיצד הגיע הביתה עם פגיעה בראשו, והיא הניחה שנפגע מנדנדה. "לא הבנתי שהטיחו את הראש שלו ברצפה", היא אומרת.
פריצה לגן הילדים היא שחשפה את מעשיהן של שתי המטפלו, נירית שוויד ורוחמה סעד, שנעצרו שלשום (ב') בחשד להתעללות בפעוטות.
לאחר שהגן נפרץ לפני כחודשיים, הוזמן אחד האבות, שעוסק בהתקנת מצלמות, על ידי מנהלת הגן להתקין מצלמה במקום, כדי למנוע פריצה נוספת. אלא שהאב, שחשד במתרחש בגן, שמר לעצמו גישה למצלמה והמשיך לעקוב אחר מעשיהן של המטפלות. שלשום הוא הוא זימן את הורי הילדים והציג בפניהם את המחזות הקשים. מיד לאחר מכן הגישו תלונה נגד העובדות שתועדו פועלות באלימות לכאורה כלפי הילדים.
"איש בהתחלה לא חשב שבאמת יש אלימות בגן, חשבנו שזה כי הבן שלנו שובב. כשירדתי איתו לגינה הציבורית הוא ניגש לנדנדה ואמר פויה אך רק התברר שהוא לא קיבל מכה מהנדנדה אלא נפגע", אומרת כ'.
"לפני הגל הראשון של הקורונה הילד חזר מהגן עם סימן על המצח", אומר ש', אחותה של כ'. "למה ילד כזה קטן צריך לספוג כזאת אלימות שתותיר עליו כזה סימן?".
כבר בשבוע שעבר כ' ניגשה לקופת החולים וביקשתי סיוע על מנת שבנה יקבל תמיכה וטיפול. "הרגשתי שמשהו עובר עליו כי הוא נהיה אלים, אבל לא ידעתי אם זה בגלל שאני בהריון מתקדם או אולי כי זה משהו בחינוך שלי. לא תיארתי לעצמי שדווקא בגן מתרחש לו כל הרע שבעולם".
גם אחותה מספרת על תוצאות הקשות של האלימות לכאורה של המטפלות בגן, שאחת מהן אף נהגה לשמור בשעות אחר הצהריים על הילדים. "הוא הפך למאוד אלים לאחרונה. "הוא מושך בשיער, זורק חפצים, מטיח דברים, אלימות מאד לא אופיינית לגיל שנתיים, אבל היום מתברר שזה מה שהוא למד בגן. האחיין שלי נוטה לזרוק אוכל על הרצפה ואז לאכול ממנה, הוא עושה את זה בטבעיות שתמיד מעוררת בכולנו פליאה. רק כששמעתי שזה מה שהגננת הייתה עושה, הבנתי איפה הוא סיגל את ההרגל המוזר הזה"
ש' מספקת שאחיינה מגיב בבכי לניסיונות לחבק אותו מתעורר בצעקות בלילה ומשתתק עם פוגעים בו. "האחיין שלי ככל הנראה לא יזכור מה שקרה לו, אבל זה לא משנה, כי הוא איבד אמון באנשים והוא רק בן שנתיים, יש לו עיכוב בדיבור כי פגעו לו בביטחון העצמי, והוא לא יודע להחצין רגשות, גם כשפוגעים בו הוא לא בוכה - אז אולי הסימנים על הגוף יעברו, ואולי הזיכרון ( שלו) יחלוף אבל שאר הבעיות מה איתן?".
ש' פרסמה פוסט בפייסבוק, ובו חשפה את מה שעובר על אחיינה. "כל מה שאני שומעת ביומיים האחרונים זה ש'הוא בן שנתיים, אז הוא לא יזכור- וזה מה שחשוב', אבל צר לי להרוס לכולם את המסיבה, אם הוא יזכור או לא יזכור זה פחות אישיו מבחינתי, זה לא אומר שלא נגרם לו נזק, זה לא אומר שהאישיות שלו לא נפגעה ועוצבה מהטראומה, ושהנפש שלו לא נפגעה לצמיתות.
"האחיין שלי שלי כמעט ולא בוכה כשילד אחר חוטף לו צעצוע מהיד- הוא משפיל מבט, מתכנס, נעלב ולא משתף פעולה. האחיין שלי מתעורר בלילות ככל הילדים רק שבשונה מהם הפתרון של מוצץ/ מים ואפילו חיבוק לא מרגיעים אותו. הוא שוכב במיטה, משתולל, רוקע ברגליים, בוכה, צועק, נלחץ ואז נרדם כעבור בערך רבע שעה לבד. היום אני יודעת שהוא מתעורר מסיוטים.
"האחיין שלי יודע לדבר יחסית יפה לגילו, אבל הוא לא מדבר עם כל אחד, הוא למעשה לא מדבר כמעט עם אף אחד. לפניי חודש בערך עמדתי מאחוריו בלי ששם לב, אחריי עוד אחר צהריים של שתיקות, וראיתי שיחה שלמה בינו לבין ההורים שלו. האחיין שלי בוכה כשמרימים אותו, סולד מנשיקות, לא אוהב חיבוקים- אלא אם זה בא מהחוג המצומצם של ההורים שלו וכמה בני דודים/ חברים שאיתם הוא מרגיש בנוח, ואז כל החום יוצא ממנו.
"מעבר לכך, האחיין שלי מהמם, נורא יפה, חייכן, שמח, מצחיק, וילד טוב מאין כמותו, חבל שיש אנשים שראו לנכון לפגוע בנפשו הרכה. האחיין שלי ספג אלימות קשה מעל שנה, יש סרטונים מזעזעים, הוא עובר בהם דברים מחרידים. האחיין שלי ככל הנראה לא יזכור מה שקרה לו, אבל זה לא משנה, כי הוא איבד אמון באנשים והוא רק בן שנתיים, יש לו עיכוב בדיבור כי פגעו לו בביטחון העצמי, והוא לא יודע להחצין רגשות".
עורכי הדין של המטפלות, ירון פורר ומשה אלגלי מסרו בתגובה: "טענות ההורים וכאבם מובן וברור יחד עם זאת במישור המשפטי הסרטונים הושגו בצורה בלתי חוקית ללא הסכמת וידיעת בעלת הגן ועל כן בדעתנו לפעול נחרצות בבית המשפט לפסילת הראיות קרי הסרטונים ושחרור הסייעות לאלתר".