דברים שהילד שלי הכניס לפה 1 (צילום: מאתר lenkaclayton.com, צילום מסך)
בין החפצים ניתן למצוא מטבעות, פקקי בקבוקי בירה, צעצועים קטנים, בדל סיגריה ועוד. מתוך התערוכה|צילום: מאתר lenkaclayton.com, צילום מסך
כל הורה מכיר את הרגע המבהיל הזה שבו הפה של הילד נראה טיפה מלא מדי, ובחקירה נוספת מתגלה שהוא הכיל בו משהו שממש לא היה אמור להיכנס לשם ואם היה ממשיך את דרכו במורד הגרון, התוצאות עשויות היו להיות קטסטרופליות. בעוד מרבית ההורים אומרים ליקום תודה גדולה ואז משתדלים להדחיק את האינסידנטים הללו, לנקה קלייטון, אמנית ואם לבן פעוט בשם אוטו, עשתה מזה עבודת אמנות. העבודה, שמשלבת הומור עם דימוי נקי וקליני מאוד, נקראת '63 חפצים שהוצאתי לבני מהפה'.

 >> לעמוד פייסבוק "להיות הורים טובים" עשיתם לייק?

"הוא אצר את התערוכה"

בתערוכה חדשה במוזיאון שבעיר ארקנסו, שבארה"ב, מציגה קלייטון הבריטית את 63 החפצים המסוכנים ששלפה מפיו של בנה הסקרן ורודף ההרפתקאות במשך תקופה של מספר חודשים. בין החפצים ניתן למצוא מטבעות, פקקי בקבוקי בירה, צעצועים קטנים, בדל סיגריה, ועוד חפצים שהקשר האמיתי היחידי ביניהם הוא העובדה שבילו בפיו של אוטו החמוד.

עוד ב-mako בית ומשפחה:

"אוטו הפך לאוצר התערוכה בלי שהוא יודע את זה", צוחקת קלייטון. "הוא נותן לנו הצצה להיסטוריה האישית שלו דרך החפצים שבחר לבחון מה יהיה הטעם שלהם". הקולקציה נאספה בין גילאי שמונה חודשים לחמישה עשר חודשים של אוטו, שמטייל עם הוריו הרבה בעולם, וכך הוא למד על סביבתו החדשה. החפצים בתערוכה מגיעים מקורנוול, לונדון, פריז, גרמניה ומרחבי ארה"ב. אפשר למצוא מטבעות מארצות שונות באיחוד האירופי כמו גם כרטיסי טיסה מצרפת ופקק בירה גרמנית.

דברים שהילד שלי הכניס לפה 1 (צילום: מאתר lenkaclayton.com, צילום מסך)
"נוצרה היסטוריה, תיעוד של חיינו". קלייטון ובנה אוטו|צילום: מאתר lenkaclayton.com, צילום מסך

התערוכה מלווה בספר חדש, בו ניתן ללמוד בפירוט על כל אחד מהחפצים, בו מסופר כי הכל התחיל כאשר הצילה את בנה מהרעלה כשתפסה אותו מכניס לפיו שקיק רעל עכברים במלון בו שהתה המשפחה. "הרעיון הגיע עם האמהות", היא אומרת לטלגרף הבריטי. "ניסיתי להבין איך יוצרים אמנות כשהמשאבים כל כך דלים ואני מלאת חרדות ועייפות בלתי נתפסת. במלון ההוא בפריז, הייתי מותשת. אוטו הלך רגע וחזר עם שקיק של רעל. רגע אחרי שלקחתי את השקיק והסכנה חלפה, ריתק אותי התהליך בו משהו כה מאיים ומזעזע יכול להפוך ברגע אחד לסיפור. מרגע של אימה זה הפך למשהו כמעט הומוריסטי". מאותו רגע והלאה החלה האמנית לתעד בקדחתנות את כל החפצים שאסף אוטו לפיו, ושמרה רק את אלה שגרמו לה לבהלה.

"הוא אצר את התערוכה הזאת ללא שליטה שלי", היא אומרת. "התחלתי לאסוף את החפצים ששליתי ממנו ונוצרה הסטוריה, תיעוד של חיינו. המשכנו עד שהוא הפסיק להכניס דברים לפה, או אולי כשאני הפסקתי להיבהל בכל פעם שעשה את זה". קלייטון מרגיעה את הציבור ואומרת שברגע ששמה לב שהכניס משהו לפה, מיד הוציאה אותו, ולא אספה את החפץ עד שווידאה שהילד בסדר. "בהתחלה החפצים האלה סימלו עבורי רגעים של פחד אמיתי. עכשיו, ממרחק, הקולקציה ממש הומוריסטית".